מחושך לאור

ראובן (שם בדוי) בן לאמא יוצאת חבר העמים שסיימה את חייה באופן טראגי ואבא מוסלמי הוא הצליח לשקם את חייו בעזרת 'יד לאחים'.

יוסי אשרי , כ"ז באייר תש"פ

בר מצווה מרגשת
בר מצווה מרגשת
צילום: יד לאחים

החילוצים ההרואיים של בנות יהודיות מהכפרים הערביים על ידי 'יד לאחים' מתפרסמים מפעם לפעם ומקבלים תהודה רבה, אך בפועל, רוב המקרים שבהם מטפל הארגון מתרחשים מתחת לרדאר, למרות היותם מסעירים לא פחות. לעיתים מדובר במקרים כואבים של הדור השני להתבוללות.

כזה הוא סיפור חייו הבלתי נתפס של ראובן (שם בדוי). הוא בסך הכול בן עשרים, אך סיפור חייו עד כה יכול למלא ספר עב־כרס. אמו הייתה אישה יהודייה שגדלה באוקראינה ועלתה לארץ בגיל צעיר, לאחר שהתייתמה מהוריה שנפטרו בטרם עת. בארץ היא גדלה אצל דודתה, שניסתה ככל יכולתה להעניק לה חום ואהבה, אך למרבה הצער היא לא מצאה את מקומה, ועד מהרה התדרדרה אל הרחוב.

בחור ערבי מוסלמי שהכירה במסגרת עבודתה החל להרעיף עליה חום ואהבה ולהעניק לה כל מה שהיה חסר לה. כשהוא ביקש להינשא לה, זהותו הדתית אפילו לא עמדה בסימן שאלה. למרות שעלתה לארץ כדי לפתוח בחיים חדשים ולחיות כיהודייה, היא בחרה להתאסלם כדי שתוכל להתחתן איתו. השניים נישאו ועברו להתגורר באחד הכפרים הערביים העוינים בצפון הארץ, ובמשך השנים נולדו להם שני בנים, בהפרש של שנה וחצי זה מזה.

באופן לא מפתיע, הזוגיות של השניים עלתה על שרטון, כאשר לא הרבה זמן לאחר החתונה החל הבעל לשנות את התנהגותו מהקצה אל הקצה ונהג באלימות רבה כלפי רעייתו. כאשר היא לא יכלה לסבול זאת יותר וביקשה להתגרש ממנו, הוא סירב בתוקף, ומאז האלימות החריפה עוד יותר, עד שיום אחד, כשהיה ראובן בן 14, אמו פשוט קמה וברחה מהבית. הבעל, שהיה בקיא היטב בחוקים המקומיים, הצליח להערים עליה ולהעביר את הילדים למשמורתו. אולם גם לאחר שהילדים היו בחזקתו לא התקררה דעתו, וככל הנראה ידו הארוכה הצליחה להשיג את רעייתו לשעבר. יום אחד כשחצתה את הכביש פגע בה רכב חולף בתאונת פגע וברח, ולאחר מכן חזר ופגע בה שנית. כוחות ההצלה שהוזעקו למקום לא הצליחו לעזור. מותה נקבע במקום. עד היום זירת התאונה לא פוענחה.

לכאב אין סוף

אם עד אז חשב ראובן שחייו אינם פשוטים, הוא היה עתיד לגלות שלכאב אין סוף. בטרם הצליח להתאושש ממותה הטראגי והפתאומי של אמו האהובה, אחיו הגדול לא יכול לשאת את הכאב ובחר לשים קץ לחייו. בתוך תקופה קצרה מצא את עצמו ראובן לבד: בלי אמא, בלי האח הגדול ועם אבא שמשתמש בסמים. הוא לא יכול לסבול את המציאות העגומה שאליה נקלע, והחליט לברוח מהבית ומהכפר ולהתגורר ברחובות עכו וחיפה. עד מהרה התדרדרו חייו לחיי תגרה יומיומית ומלחמות קיום, עד שהתגלגל אל העיר תל אביב, לפנימייה של מחלקת הרווחה העירונית.

לפני כשנתיים, בגיל 17 וחצי, במהלך שהותו בפנימיה, הוא פגש תגלית חדשה שאליה מעולם לא נחשף: יהודי שומר תורה ומצוות שמניח תפילין. עיניו התעגלו בתדהמה למראה הקופסאות השחורות שהיהודי קושר לידו ולראשו, ולראשונה הוא החל להתעניין בכל עניין התפילין בפרט וביהדות בכלל. כך גם גילה שעל פי ההלכה היהודית הוא נחשב ליהודי לכל דבר. הוא סיפר למניח התפילין שהוא מגיע ממשפחה מתבוללת, שאביו מוסלמי ואמו יהודייה, ושהחינוך שהוא גדל עליו כערבי היה שהיהודים הם האויב. הוא לא ידע ולו אות אחת בעברית, או מושג קלוש ביהדות, אך כוח רצון עז להמשיך את המורשת של אמו שנקטפה ממנו באכזריות, דחף אותו לצאת למסע ארוך.

היהודי סיפר לראובן על ארגון 'יד לאחים' שעוזר לאנשים שנמצאים במצב דומה לשלו, ונתן לו את מספר הטלפון של הארגון. כעבור זמן לא רב, ראובן לא הסתדר עם אחד מאנשי הצוות בפנימייה, והוא החליט לסלק אותו מהמוסד. זו הייתה ההזדמנות המתאימה, וראובן בחר ליצור קשר עם 'יד לאחים'. מי שקיבל את הפנייה היה הרב יואב זאב רובינסון, מנהל מחלקת התבוללות, שהחליט לטפל בראובן ולדאוג לו באופן אישי. בתוך זמן קצר מצא הרב רובינסון לראובן דירה, סידר לו עבודה, רכש לו זוג תפילין, ארגן לו חונך שילמד אותו קרוא וכתוב והחל ללמד אותו את הצעדים הראשונים בעולם היהדות.

היות שראובן גדל כמוסלמי, גם במשרד הפנים הוא נרשם כמוסלמי. כדי לשנות את הרישום הוא התבקש לעבור תהליך שיבה ליהדות, ובמסגרתו נערך לו בירור יהדות. שם נתקל בקושי לא צפוי. התברר כי הסבתא רבתה שהתגוררה בגרוזיה הייתה רשומה כגרוזינית ולא כיהודייה, מה שהיה עלול להכשיל את כל המהלך, שכן באותה תקופה היה מדובר במסמך מכונן ולא אופייני עבור יהודי גרוזיה. המשפחה טענה כי הסבתא רבתה אכן הייתה יהודייה, ואילו הרישום כגרוזינית היה רק אמצעי עבור המשפחה להגר לאוקראינה באותה תקופה. ברבנות הפנו את ראובן למיזם שצובר תאוצה: בדיקת DNA על נתונים שמגיעים מהאם. עברו עליו מספר ימים מתוחים עד שהתקבלו תוצאות הבדיקה, שהעידו מעל לכל ספק שראובן הוא יהודי ממוצא פולני.

טקס שיבה ליהדות

על אף שזהותו היהודית הוכחה, מאחר שגדל כמוסלמי, הרבנות הכריעה שעליו לעבור טקס שיבה ליהדות יחד עם הטפת דם ברית. אומנם אף בן משפחה לא הגיע ללוות אותו לאירוע המכונן של חייו, אבל אנשי 'יד לאחים', שליוו אותו לכל אורך התקופה, ניצבו לידו וחיזקו אותו, וכך עשו גם יממה לאחר מכן, בשעה שטבל בפני דייני בית הדין הרבני בחיפה בסיום טקס השיבה ליהדות - מסלול מיוחד ליהודים שעזבו את דתם ורוצים לחזור ליהדות.

כאחד שחווה זאת על בשרו, ראובן רגיש באופן מיוחד לנושא ההתבוללות, מה שמעמיד אותו לא פעם בפני אתגרים מורכבים במיוחד. אחד מהם התרחש לפני כחודשיים בלבד, ואך בנס הסתיים ללא פגע.

עד היום הוא שומר על קשר עם כמה מהחברים שעימם שהה במוסד של הרווחה בתל אביב. אחת מהם היא בחורה יהודייה ממשפחת מצוקה שיצרה קשר עם ערבי מוסלמי והחלה לקיים עימו קשר רומנטי. כשראובן שמע על זה, נדלקו אצלו כל הנורות. הוא שוחח ארוכות עם אותה בחורה וניסה להניא אותה מצעד נמהר שכזה, ואף הזכיר לה את החוויה העגומה שלו כתוצאה מקשר כזה. למרבה הצער, פנייתו נפלה על אוזניים ערלות.

עברו מספר חודשים, וכצפוי, כמו במקרים רבים, הבחורה התחילה לחוות אלימות מצד הבחור המוסלמי, על אף שטרם נישאה לו. ראובן, שעדיין עמד איתה בקשר, ביקש שתעזוב את החבר המוסלמי והפנה אותה ל'יד לאחים', אך היא סירבה לפנות אליהם. לבסוף, בשלב מסוים החליטה על דעת עצמה לעזוב את החבר ואת המקום. החבר הערבי היה בטוח שידו של ראובן במעשה. הוא השיג את הכתובת שלו, ובשעת לילה מאוחרת פרץ לדירתו יחד עם חבר נוסף, כאשר השניים רעולי פנים. הם תקפו את ראובן באלימות עם אלות וכמעט רצחו אותו. בקושי הוא הצליח להתפנות באופן עצמאי לבית החולים, שם אושפז עם לא מעט חבלות בגוף.

"ישר הבנו שראובן בסכנת חיים", מתאר הרב רובינסון. "הבחור המוסלמי היה מסוכן, עם אקדח. עודדנו אותו להגיש תלונה במשטרה ועצרו אותו, כי הוא נעצר בעבר על עבירות אלימות והיה לו מאסר על תנאי. אבל יש לו חיילים. הרגשנו שראובן בסכנת חיים ונאלצנו, בתוך בלגן הקורונה, להגיע לדירה תחת מעטפת ביטחונית כבדה ולהעביר אותו לדירת מסתור בעיר אחרת".

חירות אמיתית

למרות התלאות הרבות שעבר וממשיך לעבור, את חג הפסח האחרון חגג ראובן בהתרגשות רבה ובהתרוממות הרוח. "ראובן מאוד הזדהה עם סיפור ההגדה של יציאת מצרים", מציין הרב רובינסון, "זה ממחיש את התהליך שעבר בעצמו: מהמקום שממנו הגיע, עם כל הקושי והחושך - הוא יצא אל האור לחירות אמיתית. הוא עצמאי, עובד, מתפלל, מניח תפילין, מחובר לקהילה, ומעל הכול - מרגיש יהודי."

כיום, קצת יותר משנתיים אחרי תחילת התהליך, ראובן מצא את מקומו עמוק בתוך העולם היהודי, אחרי תהליך ממושך שעבר עם עצמו. "הילדים הללו, של הדור השני להתבוללות, קרועים בין הזהויות", מעיד הרב רובינסון. "לשמחתנו הרבה, מהר מאוד ראובן התחבר לזהות היהודית שלו ורואה עצמו כיהודי לכל דבר. לכל אורך הדרך אני ממשיך ללוות אותו, עוזר לו למצוא מקום עבודה נוסף. היום אני כמו אבא שלו. הכול בשבילו. הוא בעצמו מעיד שבזכות 'יד לאחים' הוא התחיל סוף סוף להתקדם בחיים. היו לו רגעי משבר שבהם שקל לשים קץ לחייו. אבל מאז שהכיר את 'יד לאחים' כל החיים שלו השתנו לטובה".