דעת במיעוט

רק אחרי שלמדתי עם בעלי סוגיה במסכת שבת, הבנתי פתאום איך לדון לכף זכות את מפרי כללי הקורונה, שעלולים להמיט עלינו גל שני

איה קרמרמן , כ"ח באייר תש"פ

איה קרמרמן
איה קרמרמן
צילום: דניאל רצאבי

"אמא, הולך להיות גל שני?" אחד הילדים ניגש אליי, מלא דאגה. "ראיתי את התמונות של מה שהיה בירושלים ובמירון בל"ג בעומר. ראיתי איך האנשים האלה הפרו את ההנחיות, התקבצו סביב מדורות. ברור שמישהו ידביק מישהו שידביק מישהו. בחיים לא נחזור ללימודים. למה הם חושבים רק על עצמם? למה הם מתנהגים ככה?".

הוא תפס אותי ברגע של עשן בין האוזניים, עם אותן שאלות טובות בדיוק. "יש אמרה באנגלית: אם הוא הולך כמו ברווז ומדבר כמו ברווז, כנראה שזה ברווז. לצערי אני לא יכולה להגיד את זה על האנשים האלה", עניתי לו. "כשחזרנו בתשובה חשבנו שכל חובש כיפה הוא צדיק נסתר. מהר מאוד הסבירו לנו שכיפה עולה חמישה שקלים, וזקן מגדלים בחינם. אז זה שהם מתלבשים כמו ברווז והולכים כמו ברווז, לא הופך אותם לברווז. או במקרה הזה - זה ממש לא אומר שהם הולכים בדרך ה'". - "נכון אמא, הם עוברים על מצוות 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'".

שיטת מצליח

השבוע נתקלתי בבעיה: נגמרה לי הכף זכות. זהו. במזווה ימי הבידוד אזל המוצר. המשלוח מהסופר יגיע, כידוע, רק בעוד שבועיים. גם עליי התמונות מל"ג בעומר השאירו רשימו גדול של עצבים. לא עבר זמן רב עד שכַּדתייה התורנית, ספגתי הודעות נזעמות בקבוצות הווטסאפ החילוניות. "שוב החרדים האלה לא שומרים על ההנחיות", "שוב הם מסתובבים חופשי כשאנחנו סגורים חודשים בבית". נפשי געשה. כעס? אכזבה? זעזוע? הכול היה שם, ובגדול. אני יודעת, יש כאלה שמגחכים בביטול כרגע. "נו, אלה שוב אותם הקיצונים. מה את עושה מהם כזה סיפור?!".

לא קונה. סורי. להמשיך להדיר קבוצות ובכך לבטל את ההתנהגות שלהן זה קצת כמו רינה מצליח, שבכל פעם נפלט לה עוד שלב בפנטזיה שלה לשלוח את החרדים בחזרה ללודז' פינת ורשה. לא. אני לא עושה טרנספר לאף אחד, לא גוזרת אותם החוצה מהתמונה המשפחתית, לא פוטרת אותם מהערבות ההדדית. מסרבת לתת להם חופשי־חודשי מלהתנהג כמו בני אדם. לא מוכנה לספוג את חילול השם. ולא, אני גם לא מוכנה לחיות בבידוד בגלל חוסר אכפתיות משווע. מעבר לאלו, ישנה גם השטות הקטנה הזו, שאני די מאמינה בה, שכל ישראל ערבים זה לזה. זוכרים אותה? זו שהייתה נצרכת לקבלת התורה. להיות כאיש אחד בלב אחד. אולי נתקעתי במחסור של כף זכות, אבל נשאר לי שפע של אין ייאוש בעולם כלל, ואני לא מתייאשת מהאמונה שיום אחד אנשים יבחרו להיות טובים יותר, מתחשבים, רגישים, בוחרי טוב.

אז ניסיתי את החברות מקבוצת הווטסאפ הדוסית, אולי להן יהיה משהו מלטף להגיד. אבל הן תקועות איתי. בענק. יש ימים שהבחירה "לעבור לצד השני של המתרס" קשה יותר. הכאב שלי הוכפל כשבמוצ"ש פתחתי את החדשות. תמונות של מצטופפי חופים ומקומות בילוי הומים מפרי הנחיות עלו בפיד. הייתה חגיגה רבתי בשבת. מזל שלא הוזמנו. נו, אז למה אני לא כותבת על החילונים האלה? כי נאה דורש, נאה מקיים. כי אני מאמינה שאם ננהג בדרך ה', האור יפיץ את עצמו למרחק. כי אני חושבת שאנחנו צריכים לתקן את עצמנו לפני שנדרוש את אותו הדבר מאחרים.

וכן, אני מאוכזבת מהם. הפרת הנחיות היא טיפשית, מפונקת, ילדותית ובעיקר אנוכית. מחילה, אבל אני מצפה ליותר מאלו שטוענים שהם צועדים בדרך האמת. על אחת כמה וכמה בימים שבהם חוגגים סוף מגפה שפרצה כי לא אהבנו אחד את השני מספיק ולא נהגנו כבוד זה בזה. מסתבר שבאמת אין חדש תחת השמש.

לו רק היינו יודעים

השקט חזר אליי ממקום מפתיע. "בואי ללמוד איתי. כשאנחנו לומדים יחד, אני מבין הכי טוב". זה היה בעלי, שניסה לפצח את הדף היומי של שבת. הסוגיה: האם אדם המחלל שבת חייב בהבאת קורבן או פטור מכך? בתוך דקה מצאתי את עצמי הולכת לאיבוד בנימוקים, פלפולים ודקויות עדינים כנימי הנשמה. התשובות נחלקו, כי שאלות נוקבות וחשובות לאין קץ היו צריכות לבוא בחשבון. איפה הייתה מונחת הדעת של אותו מחלל שבת? האם שכח ששבת היום? האם ידע את מעלת השבת ואיסוריה? האם חילל בשוגג או במזיד? ובעיקר, האם בכלל ידע על העונש הצפוי לו או על הקורבן שיצטרך להביא בעקבות אותו חילול שבת אומלל? כל שינוי באחד מהמשתנים, משנה את התמונה לחלוטין. אם אין הבנה או דעת, אם אין הפנמת העונש, האדם פטור.

באותם רגעים נתיישבה דעתי. כולנו פטורים, בשל הסתר הדעת. יש ארץ ישראל, אבל אין בית מקדש. יש אמונה, אבל מציאות ההסתרה העוצמתית ממסכת את ההבנה ואת שיקול הדעת. איך אפשר לבקש מאיתנו לנהוג נכון בעוד אנחנו אוחזים בקושי, מלקטים פיסות אמונה ואין לנו יכולת להפנים שלמעשים שלנו יש השלכות? אין קורבן. אין כפרה מוחשית. לו רק הכול היה בהיר - צדיק וטוב לו רשע ורע לו, אילו שכר ועונש היו פרוסים לפנינו בגלוי, לו היינו מבינים את עומק הקלקול במעשינו - פשיטא שהיינו עושים תשובה, ומלכתחילה והגים אחרת. גם לובשי השחורים, גם לובשי הג'ינס. אבל כרגע כולנו תקועים יחד בחוסר דעת, בהסתרה.

ועכשיו טוויסט בעלילה: בואו נחשוב על הצד השני של המטבע. אם יש עונש ברור על עוון, ודאי שיש שכר בהיר על מצוות, חסדים ומעשים טובים. הוא רק נסתר מדעתנו, כרגע.

המרענן הרשמי של הקיץ

אני ממשיכה במתכוני שייקים. הפעם שייק שכל אחד ממרכיביו בעל תפקיד: הלימון מנקה את הכבד ומלא בוויטמין סי. הג'ינג'ר מחזק את המערכת החיסונית. הנענע ממתנת את אנרגיית החימום של הג'ינג'ר ומקררת את העיכול. הדבש אנטיבקטריאלי. חוץ מכל זה, טעים אש. לאלו שרוצים לגוון אפשר להכניס מעט עראק/וודקה/ג'ין.

המצרכים הדרושים:

  • 50 גרם שורש ג'ינג'ר טרי קלוף
  • 1 כוס מיץ לימון סחוט טרי
  • ½ כוס עלי נענע
  • 6 כפות דבש/מייפל טבעי
  • 4­-5 כוסות מים / קרח בשפע

אופן ההכנה:

מכניסים לבלנדר/שייקר את הג'ינג'ר, הנענע, מיץ הלימון, המייפל וכוס מים / טוחנים היטב / מסננים את השייק במסננת דקה / מעבירים לקנקן גדול מלא בקרח / מוסיפים עוד 4 כוסות מים, מערבבים ושותים.