תפילת יום ירושלים
אחת החוויות המרוממות שלנו בתור קהילה

הרב מנחם קופרמן, רב קהילת 'אהבת ציון' בבית שמש, סיפר על החוויה המיוחדת מתפילת ליל יום ירושלים יחד עם כל הקהילה מחוץ לבית הכנסת.

הרב מנחם קופרמן , כ"ח באייר תש"פ

תפילת יום ירושלים בקהילת אהבת ציון
תפילת יום ירושלים בקהילת אהבת ציון
צילום: גבי פריי

זה התחיל מסיבה טכנית. רציתי שכל הקהילה תוכל להשתתף בתפילה החגיגית לכבוד יום ירושלים, והבנתי שלא נוכל לעשות את זה בתוך בית הכנסת – אז הכרזנו שהתפילה תהיה בחוץ, ורק למחרת נפתח את בית הכנסת עצמו.

בפועל, זו הייתה אחת החוויות המרוממות ביותר שלנו בתור קהילה, ככל שאני יכול לזכור.
"שמחתי באומרים לי בית ה' נלך, עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים".

יש שלב לפני שנכנסים: מסתכלים מרחוק, עומדים מבחוץ, בשער, ומייחלים להיכנס, מביטים אל המקום אליו נכספו הלבבות במשך כל כך הרבה זמן.

כך עולי הרגל בעלייתם לירושלים, ולהבדיל, כך אנחנו מחוץ למבנה שנאלצנו לסגור ולנטוש לפני יותר מחודשיים.

הרגשתי שאי אפשר סתם ככה להתחיל בתפילה חגיגית. אם הקב"ה אילץ אותנו לצאת מבית הכנסת אנחנו צריכים לבקש רשות לחזור ולהתפלל לפניו כציבור.

ישנה תפילה מיוחדת ששליח הציבור אומר רק פעמיים בשנה: בראש השנה לפני שהוא מתחיל בסדר מלכויות, זכרונות ושופרות, וביום הכיפורים לפי סדר העבודה: זוהי בקשת רשות להתפלל לפני ה' ושתפילתו תתקבל ברצון. "אוחילה לא-ל אחלה פניו, אשאלה ממנו מענה לשון… לאדם מערכי לב, ומה' מענה לשון, ה' שפתי תפתח, ופי יגיד תהלתך".

כך גם אנחנו, פתחנו אתמול את התפילה עם התחינה המיוחדת הזאת - שזכתה בשנים האחרונות גם למנגינה חדשה ומרוממת – בבקשת הרשות להתפלל לפני ה', מתוך הבנה – שחווינו על בשרנו במשך שבועות רבים - שהזכות הזאת לעמוד לפני ה' כציבור אינה דבר מובן מאליו, זוהי זכות, מתנה, פריבילגיה שכבני אנוש כל כך הרבה פעמים קשה לנו להעריך.

וכולם געו בבכייה.

ומתוך הזכות הגדולה הזאת, מגיעה גם ההודאה והשמחה על איחוד ירושלים, "עיר שחוברה לה יחדיו" – שמחברת את ישראל אלה לאלה, ואותנו יחד - כקהילה.

לא היה יכול להיות לנו "אירוע פתיחה" של חזרת התפילות הציבוריות למקומן יותר מיוחדת מזו. אשרינו שזכינו. בבית המקדש היו עומדים צפופים ומשתחווים רווחים. אתמול מצאנו את עצמנו עומדים רווחים, אבל הלבבות - מאוד מאוד צפופים.