הרב יעקב איכנשטיין
הרב יעקב איכנשטייןצילום: דובר צה"ל

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל- הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-ה' אֶל-בֵּית אֱלֹקֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-ה' מִירוּשָׁלִָם (ישעיהו ב')

בשנים האחרונות אני זוכה לשמש כרב חטיבה 55, ההשגחה העליונה זיכתה את חטיבה 55 לשחרר את ירושלים. סיפר לי לוחם החטיבה- יעקבוסון, בתקופת ההמתנה שלפני המלחמה נשלחה מחלקה מהחטיבה לתגבר ב...אילת, החטיבה תוכננה לצנוח בעומק סיני ולכן חנתה בפרדסי רחובות לקראת עליה על ההרקולסים לצניחה, לא היו שום תוכניות להגיע לירושלים.

בעת מלחמת ששת הימים לא היה רב לחטיבה, אלא קצין דת בשם נחמיה זילביץ' ז"ל. סיפר לי אחד הלוחמים מששת הימים, כשגייסו את החטיבה הקימו את מחנה 'ישראל' ליד שדה התעופה לוד, נחמיה הקים בית כנסת במחנה, ביחד עם לוחמי החטיבה.

מלבד זה, מי שהיה בקשר עם הלוחמים הוא הרב שלמה גורן זצ"ל, הרב הראשי לצה"ל. לרב גורן היה קשר מיוחד עם מוטה. קריאתו של מוטה בקשר "הר הבית בידנו, הר הבית בידנו" החסירה פעימה בלב כולם. לוחמים סיפרו לי מספר פעמים ביום ירושלים, באזכרה של חטיבה 55, שמתקיים במוזיאון רוקפלר על הקשר המיוחד עם הרב גורן.

בהמשך הגיע הרב לכותל לתפילת מנחה המפורסמת וביקש מלוחם החטיבה דאז, יעקב שגיב, סידור כדי להתפלל. התפילה הייתה מלאת כיסופים וגעגועים, והשתתפו בה לוחמים של החטיבות ששחררו את העיר שחוברה לה יחדיו - חטיבה 55, חטיבת ירושלים וחטיבת השריון הראל. הרב ברך את ברכת "ברוך מנחם ציון ובונה ירושלים" יחד עם תקיעת שופר, וקרא את תפילת הלל.

רבים מהלוחמים היו מישיבת מרכז הרב, וכך בהתרגשות וכיסופים לגאולת העם והארץ, הגיעו הרב צבי יהודה קוק והרב הנזיר זצ"ל לכותל ששוחרר לפני כמה שעות והתפללו עם תלמידיהם שנמנו על הכוחות מהמשחררים.

ללא ספק, דמותו של הרב גורן זצ"ל שהיה נמצא עם הלוחמים בכל מקום, בשגרה, באימונים ובשדה הקרב, היא הדמות שאמורה להיות מצפן של הרב הצבאי. בתור רב צבאי ראשון בצה"ל העמיד הרב גורן העמיד את יסודות הרבנות בתחומי הכשרות, החללים, התרת עגונות וההלכה.

דמותו של הרב גורן זצ"ל היא עבורי המודל לרב רלוונטי, המעורב בדעת עם הבריות, קשור ליחידה בה הוא משרת, חי ונושם את גרף היחידה, משתתף בכל האירועים, מסייע למפקד ברוח הלחימה, רב לוחם שנמצא עם הלוחמים בקרב, באימונים ובתע"מ, עם רוח איתנה ברגעים מאתגרים.

לגילוי הנאות, לא גדלתי ברבנות הצבאית. הייתי לוחם בסדיר ובמילואים, ולאחר מלחמת לבנון השנייה היינו בתעסוקה מבצעית ארוך בגזרת ג'נין, בחורבות גנים כדים בצפון השומרון ששמם מיהודים...בתקופה זו הייתה רוח קשה במילואים, רוח של פיספוס, של חוסר מנהיגות ופיקוד. חזרתי הביתה עם הרהורים לאן מתקדמים מכאן? ואז ראיתי קריאה של הרב רונצקי זצ"ל לקריאה לצאת לקורס רבנים צבאיים, בעצת אשתי נענתי לאתגר וכך אני מוצא את עצמי מקבל חבילות של חומרים בדואר ללמידה למבחנים, להכנה והגשת עבודות לקראת הקורס המתקרב. קורס מאתגר עם מילואימניקים מלח הארץ שבאים כדי לתרום , ולהיות רלוונטיים במקומות הנכונים.

כמה ימים לפני הקורס, אני מקבל טלפון ממג"ד הגדוד בו אני משרת סא"ל שי שרוני והוא אומר לי, אני המג"ד החדש נכנסתי לתפקיד וראיתי שאין לי רב בגדוד, פניתי לרב החטיבה והוא וענה יש מחסור ברבנים, יש קורס חדש שמתחיל ואולי תקבל... בדקתי ברשימות הקורס ואני רואה שאתה יוצא הגדוד שלי, אז בא נקבע שלאחר הקורס אתה חוזר לגדוד... כשנפגשנו הוא אמר לי תדע שאתה דמות משמעותית עבור הגדוד.

ביום ירושלים ה-45 עמדנו קציני החטיבה על גג ישיבת "אש התורה" בתצפית על הר הבית לחתום על כתב התחייבות לירושלים. במעמד זה אמר המח"ט דאז, תא"ל איתי וירוב: סטמפלה (משה פלס- הי"ד) היה סמח"ט החטיבה בששת הימים, ניצול שואה, שנפל בהמשך בארץ המרדפים בבקעה. מי שהכיר אותו ידע שהוא קשוח מאוד, לא מראה רגשות... סטמפלה רץ עם החפ"ק שלו אחרי זמוש וחייליו שמחפשים את המדרגות לכותל, זמוש תלה בסורג מעל קיר הכותל דגל ישראל, והתחיל לרדת במדרגות.

סטמפלה צעק לו: זמוש עצור! מה עשית? זמוש עוצר מסתובב ועונה: "תלינו דגל" והמשיך לרדת... שוב צעק סטמפלה: עצור! זמוש עצר... סטמפלה ביקש ממנו לעמוד במסדר כאשר הלוחמים של זמוש והחפ"ק של סטמפלה מצדיעים ושרים התקווה. זמוש ראה את הדמעות שזולגות על לחייו של הסמח"ט הקשוח, ובסיום שירת התקווה זמוש הסתובב ורץ למדרגות לכיוון הכותל, ושוב זעקה של סטמפלה: "זמוש, תחזור"! זמוש חזר. סטמפלה שאל אותו: "מה חשבת כששרנו התקווה והצדענו לדגל"? זמוש עונה על הלגיון שהבסנו, אמר לו סטמפלה "אני חשבתי על כך שהיום סגרנו מעגל עם טיטוס!".

אין ספק שמארג לוחמי חטיבה 55 מאז ולתמיד הם המפתח לניצחון - חדורי מוטיבציה, מלח הארץ מכל המגזרים ומכל המעמדות, המתאמנים מידי שנה אימון מאתגר בו נידרש כדי שנהיה מוכנים ליום פקודה. אין לי ספק שההשגחה העליונה דואגת שחטיבת "חוד החנית" תצלח האתגר הבא!

אסיים בדברי לוחם החטיבה חנן פורת ז"ל (חנן ממשחררי ירושלים, נפצע קשה בסואץ במלחמת יום הכיפורים): "שאלו שלום ירושלים" - ריבון העולמים! זיכנו ליטול מאותם ימי גבורה והוד של מלחמת ששת הימים את יסודות אהבת האחים מבית ואת העוז והגבורה כלפי חוץ. "לשלום ירושלים" אנו נכספים: זהו שלום אשר יסודותיו עוז וגבורה, רעות ואהבה.