במהלך קמפיין בחירות, קיימת אסטרטגיה תקשורתית מקובלת, בה משתמש המועמד המוביל בסקרים. "אסטרטגיית מספר אחת". מהותה של האסטרטגיה, בפשטות, היא להתעלם באופן מוחלט מכל שאר המתמודדים.
ההיגיון די ברור – כדרך משל, כשאתה מוביל בריצה בפער משאר המתחרים, חבל לבזבז את האנרגיה ולהסתכל על מי שממילא מאחוריך. כל עוד תמשיך לנתב את האנרגיה שלך קדימה – תנצח.
כאנטי-תזה לקמפיין הזה, צמחה "אסטרטגיית הקורבן". באסטרטגיה זו המטרה היא למצב את המתמודד כמושא של עוולה מתמשכת מצד בעלי הכוח, כמי שנלחם על הצדק, החירות והאמת מול גורמים כוחניים ומוטים. גם הרעיון מאחורי אסטרטגיה זו פשוט – הציבור מתקומם מול עוולות, מול פגיעה בלתי צודקת מצד החזק על החלש.
ההנחה היא שהכעס שמציף את הציבור יוביל אותו להצביע בקלפי לחיזוק הקורבן. נחשוב על זה כך: כשאתה הולך ברחוב ולמולך מספר אנשים מכים ילד קטן, תרוץ לעזרתו של הקטן גם אם אין לך שום ידע אחר על המקרה. אנחנו רוצים להיות גיבורים, להילחם בשביל הצדק ולהציל את הקורבן.
כאשר ראש הממשלה התמודד בבחירות האחרונות, הקמפיין נשען על אסטרטגיית הקורבן. בצדק. זוהי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם איומים מצד שלושה תיקי אישום, תקשורת עוינת, כישלון של שלוש מערכות בחירות והקמתה של מפלגה דומיננטית. באמצעות הצגת כל הגורמים המאיימים כגורמים עוינים. מסגור כל הקשיים כאשמתם של אחרים, למול חוזק פנימי בלתי מתפשר של ראש הממשלה, שמצליח להתמודד ולנצח. אמון הציבור בתקשורת ובמערכת המשפט מעולם לא היה כל כך נמוך. את כל זה "השיג" למרות ובזכות היותו קורבן כה מובהק.
זה עבד. ראש הממשלה ניצח בבחירות בלתי אפשריות. מביס שלושה גנרלים וקריאות "רק לא ביבי" על הדרך. מפלגות ממרכז הסקאלה הפוליטית ועד קיצה השמאלי שילבו ידיים בניסיון להעמיד אלטרנטיבה, ובכל זאת הן נכשלו. ראש הממשלה הפך באופן רשמי למספר אחת, "בלתי מנוצח" קראו לו, "קוסם".
אם כן, תמוה בעיני למה סביב משפטו של ראש הממשלה, האסטרטגיה התקשורתית לא משתנה. קולות דומיננטיים בימין מתעקשים להציג את פתיחת המשפט "כיום אבל" בדמוקרטיה הישראלית והסיקור התקשורתי נסב סביב התעקשויותיו החוזרות ונשנות של ראש הממשלה על שהתיק תפור ומהווה ניסיון מתמשך של התקשורת ובית המשפט לפגוע בו ובמשפחתו. אסטרטגיית קורבן קלאסית. אבל למה? ראש הממשלה כבר ניצח בבחירות, כבר הקים ממשלה – למה לא להחליף אסטרטגיה? העם נתן את אישורו, אמר את דברו לראות את ראש הממשלה מגיע כמנצח לבית המשפט, כזכאי.
המסגור שנוצר סביב המשפט, על ידי גורמי הימין (!), הוא שביבי אשם. פשוט בגלל שהציבור מצפה ממספר אחת להתנהל כמספר אחת. כל זמן שביבי ממשיך להציג את עצמו כקרבן, הוא משדר לציבור הישראלי – "לא ניצחתי באמת, המשפט הזה עדיין מאיים עליי, אני לא מסוגל לבצע את תפקידי כל זמן שרודפים אחריי". גרוע מכך, המשפט הזה הוא לא נגד ביבי נתניהו כאדם פרטי, אלא נגד מנהיג ציבור גדול. מתוקף כך, המשפט נוגע לכל מי שהצביע ימין – אתה הופך אותנו לקורבנות. מאסנו בכך.
הימין צריך ליצור מסגור חדש – מסגור ממלכתי, התעלמות מוחלטת מכל טענה שעושה דה-לגיטימציה לניצחון.
אל המשפט הזה נכנסו שלושה צדדים: ראש הממשלה, התקשורת ומערכת המשפט. העימות האולטימטיבי, האחרון בין צדדים אלו. זוהי הנקודה בה ינצח ראש הממשלה או יפסיד. זו ההזדמנות לצאת מהמערכה כמנצח, ללא עוררין. אדוני ראש הממשלה, העם מצפה ממך להתנהג כמספר אחת במשפט המבורך ביותר שידע הציבור בישראל. זהו הרגע לו חיכית. זהו הרגע להוכיח שהם המוטים ואתה הזכאי.
החלף אסטרטגיה אדוני, התנהל כמספר אחת, כדי להוכיח לנו שאתה ראוי לאמון שנתנו בך לאורך הדרך.
הכותב סטודנט לתקשורת וליחסים בין לאומיים באוניברסיטה העברית