ליקוי מאורות: פסק הדין פוגע בהרתעה

ההחלטה למנוע את הריסת בית מפקד החוליה שרצחה את דביר שורק ז"ל, מדגישה את אובדן אמון הציבור - שמבין שהקובעים הם השופטים ולא החוק.

חיים שיין , ג' בסיון תש"פ

ד"ר חיים שיין
ד"ר חיים שיין
צילום: באדיבות המצולם

בית המשפט העליון החליט שלא לאפשר את קיום הצו שהוציא המפקד הצבאי לאזור יהודה ושומרון, ובכך מנע את הריסת הדירה שבה התגורר המחבל מחמוד עטאונה. מחבל שהיה מפקד חוליית טרור חמאסית, שרצחה בדם קר ובזדון את החייל דביר שורק הי"ד. בדעת הרוב היו השופטים פוגלמן וברון, ובדעת המיעוט השופט מינץ.

שפשפתי את עיניי למקרא נימוקי דעת הרוב. לא יכולתי להאמין שנימוקים אלה ניתנו בבית משפט במדינה הנאבקת שנים רבות בטרור, כשגל טרור חדש מצוי בפתחנו, ובזמן הקרוב בעקבות אפשרות החלת הריבונות המוטיבציה של המחבלים רק תלך ותגבר.

הנימוקים העיקריים שעליהם התבססו שופטי הרוב היו פרק הזמן, בן חודשים ספורים שבין הרצח לצו, שלדעתם מטשטש את הקשר שבין הרצח להריסה ופוגע בגורם ההרתעתי. השופטים התעלמו מכך שהשיהוי נבע מהעובדה שעטאונה לא הודה ושצה"ל לא רצה להיחפז בהריסה עד לבירור אשמתו. ונימוק מופרך על גבול ההזוי שבחלוף כמה חודשים לבני משפחת הרוצח היתה ציפייה מוצדקת להניח שביתם לא ייהרס. לא העליתי על הדעת ששופטים הם גם מומחים לסוגיות ההרתעה, ושעליהם להתחשב בציפיות של משפחות רוצחים. ליקוי מאורות ממש.

מנותקים מהמציאות

פסק הדין בעניין עטאונה מצטרף לרשימה מתארכת של פסקי דין, לא מובנים, מנותקים ממציאות חיינו ומבטאים תפיסות עולם אישיות של שופטים. לדוגמה בעניין המסתננים, אישור לתומכי טרור לשמש ח"כים ועוד. פסקי דין שמהווים הוכחה מובהקת לכך שהתוצאה בסוף הדיון המשפטי היא ביטוי מובהק לערכים, לעקרונות ולאמונות האישיות של השופטים, כולל הפוליטיות.

כבר לפני שנים טענתי שעל פי ההרכב אפשר לדעת בוודאות מה יהיה פסק הדין. שופטי בית המשפט העליון בדימוס שהפכו פרשנים בתקשורת, רק מוכיחים עד כמה הפוליטיקה משחקת תפקיד בפסיקת בית המשפט העליון בסוגיות ציבוריות.

בפסיקה ניתן היה להבחין לאורך שנים בבירור בביטוי לתפיסות עולם של שופטים דתיים ושאינם דתיים בסוגיות דת ומדינה. כך היה בעניין המחלוקת על כתיבת תאריך לועזי על מצבה, נסיעה בשבת בכביש בר־אילן בירושלים, פתיחת מרכולים בשבת ולאחרונה איסור הכנסת חמץ. מאז אמצע שנות ה־90, מתוך כוונה להשריש את האקטיביזם השיפוטי והמהפכה החוקתית, נבחרו לבית המשפט העליון שופטים בעלי אוריינטציה ליברלית המוכרת יותר כשמאלית.

שליטת שופטי בית המשפט העליון בוועדה לבחירת שופטים אפשרה את הקמת המשפחה החדשה, שזר לא יכול להתקרב ולהתחבר אליה. חברה מביאה חברה. השופט חשין ז"ל איים על שר המשפטים פרידמן שיגדע את ידו אם יתעמת עם עמדות בית המשפט. המשפחה מעל הכל. איילת שקד ניסתה לגוון את חד־הממדיות בעליון.

היא הצליחה להוביל בחירת כמה שופטים שמרנים, אולם השליטה בקביעת ההרכבים, על ידי הנשיאה, היא המכרעת ולא מגוון השופטים. אין ספק שאם בדיון בעניין עטאונה היו יושבים שני שופטים שמרנים ולא שני ליברלים מובהקים, התוצאה היתה שונה. המשמעות לכן ברורה.

פסק דין עטאונה תורם תרומה של ממש לאובדן אמון הציבור בבית המשפט, שמבין שבסוגיות מהותיות לא קובעים החוק והמשפט, אלא דמות השופטים בהרכב. הנשיא ברק אמר פעם ששופטי ישראל אינם מצויים באולימפוס, אולם לפעמים גם בהרי ירושלים אפשר להסתחרר מהגבהים.

המאמר הובא באדיבות 'ישראל היום'