מערכת החינוך - מסקנות ומחשבות עם החזרה לשגרה

התזזיתיות והשינויים שנעשים "מהרגע להרגע" מלמדים שאין שום מתווה אמיתי לחזרה לשגרה, וכל אחד עושה כראות עיניו מבלי להתחשב בתוצאות.

רועי וולף ויערה שילה , ג' בסיון תש"פ

רועי וולף
רועי וולף
צילום: עצמי

כל מדינות העולם שוברות את הראש כיצד להחזיר את מערכת החינוך ללמידה סדירה כפי שהייתה מורגלת. לא ניתן להצביע על מדינה אחת שיודעת כיצד לעשות זאת בצורה מיטבית.

מדינת ישראל היא הראשונה בעולם שהחזירה את מערכת החינוך לאחר שיא המגיפה ובטווח הקצר ביותר - משגרה חלקית לשגרה מלאה, דבר שלא נעשה באף מדינה בעולם.

לשם השוואה בדנמרק שנחשבת לבעלת מערכת חינוך מתקדמת ובין הטובות בעולם, החליטו שיומיים לאחר שיא המגפה, תהיה חזרה חלקית של לימודים וחזרה מלאה לאחר 33 ימים למרות שמספר המתים מהמחלה היה יחסית מועט והגיע למאות, בדומה לנו.

בישראל לקחו סיכון בהחלטה של החזרה ללימודים ועברו ישר לשגרה רגילה. את התוצאות נראה בהמשך משום שניתן לקבל תוצאות רק לאחר שבועיים כדי להבין מהן ההשלכות של אותו מהלך שבוצע.

החזרה לשגרה היא מבורכת בעיקר לתלמידים מעוטי יכולת אשר התקשו להתנהל עם הלמידה מרחוק, מה שיצר פערים מול חבריהם בהבנת תכנית הלימודים שהתקיימה בתקופה זו. חזרה ללימודים בחלק מהשבוע או מהיום אינה פתרון ולא תביא לפתירת בעיות אם לא תנוהל בצורה שיטתית ולטווח רחוק.

חוסר השקעה לטווח ארוך בחינוך בלט מאוד במשבר. אי הכנת המערכת לאירוע בלתי צפוי, הביא לכך שעכשיו אנחנו משלמים את המחיר. המסקנה הראשונה היא שעלינו להשכיל להיות מוכנים למשבר הבא.

אחת הבעיות הקשות היא הצפיפות בכיתות. כמות ההשקעה של מדינת ישראל בצמצום הכיתות היא מזערית. הצפיפות בכיתות ובגנים היא מהגבוהות בעולם. בלתי אפשרי במצב הנוכחי לקיים את כללי ההגיינה והריחוק הנדרשים בתהליך החזרה לשגרה. במידה וחלילה יהיה גל שני של המחלה כפי שהתרחש במדינות אחדות, הדבר יביא לסיכון הילדים וצוותי ההוראה.

חשוב לציין שהנדבקים המעטים החדשים בישראל, מגיעים דווקא ממערכת החינוך. אם יצומצם מספר הילדים בכיתות באופן קבוע, זה יהיה לקח מצויין ממשבר הקורונה, אשר יאפשר לתת יחס אישי וחינוכי לכל תלמיד ובכך גם לצמצם פערים נוספים.

אין ספק שחשוב לחזור לשגרה גם נפשית וגם כלכלית. המשך שיתוקה של מערכת החינוך תגרום נזק מיידי ובלתי הפיך לכלכלת ישראל. גם מבחינה לימודית הקורונה יצרה לטווח הארוך נזקים ופערים בלמידה. נזק כלכלי למשק לא יאפשר להשקיע בחינוך ולצמצם את הפערים הנדרשים.

יערה שילה
צילום: Kopitchinski Reuven ראובן קופצ'ינסקי

כיום, ההשקעה בתלמיד בישראל נמוכה בכמעט במחצית מזו שמושקעת בתלמיד בדנמרק. בספרד משקיעים בכל תלמיד עשרות אחוזים יותר מאשר ישראל. זאת למרות שברור לכולם שהשקעה בתלמידים משתלמת הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך – כשבוגרי מערכת החינוך משתלבים בשוק העבודה.

בימים האחרונים נכנס לתפקידו שר החינוך החדש, יואב גלנט. השר הודיע מיד עם היכנסו לתפקיד, שמסגרות הגנים ובתי הספר יפתחו בשעה 7 וחצי. התזזיתיות והשינויים שנעשים "מהרגע להרגע", מלמדים על כך שאין שום מתווה אמיתי לחזרה לשגרה, וכל אחד עושה כראות עיניו מבלי לחשוב או להתחשב בתוצאות במורים, ההורים והתלמידים.

נראה כי אף אין תוכניות עבודה למקרה שחלילה, הגל השני של הקורונה יפרוץ. רק בעתיד נוכל לדעת האם החלטה המהירה של מדינת ישראל לחזור לחיי היום יום, יחסית מהר לשאר מדינות העולם, היתה צעד נבון ותשמש כדוגמא עבור שאר העולם, או שהייתה לא הדרגתית ומיידית, תגרום לגל הדבקויות מחודש על השלכותיו ולהקמת ועדת חקירה שתחקור: מדוע החזרה לשגרה נעשתה באופן פזיז ובלי מחשבה מספקת.

הממשלה החדשה בכלל, ושר החינוך החדש שנכנס בפרט, רצוי שישקיעו בתוכניות ארוכות טווח, ולא יאפשרו לחינוך להתנהל על פי אינטרסים פוליטים או פופוליסטים, כפי שהיה עד כה במשרד החינוך. זהו המשרד המובהק של "למען הדורות הבאים ועתידה של המדינה" וחשוב שיחזור להתנהל ככזה.

יערה שילה ורועי וולף הם דוקטורנטים בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר אילן. 'שדולת ההורים בתל אביב-יפו' סייעה באיסוף הנתונים