מחבל לשעבר: ה"כיבוש" - תעשיית שחיתות

הוא היה חבר בחוליית טרור של 'הפנתר השחור', ביצע פיגועים, נכלא ושוחרר והיום מוחמד מסאד תוקף את הרש"פ ואת ארגוני השמאל הישראלי.

שמעון כהן , י' בסיון תש"פ

מוחמד מסאד אז והיום
מוחמד מסאד אז והיום
צילום: צילום מסך

מוחמד מסאד הוא תושב הכפר בורקין שליד ג'נין.

בעבר השתייך לארגון טרור ה'פנתר השחור', הזרוע הצבאית של הפתח', ובסרטון שהופק ומופץ על ידי 'אם תרצו' הוא קובע כי הכיבוש אינו אלא הונאה שתכליתה להזרים עשרות מיליונים לארגוני השמאל ולרפד את השחיתות של אבו מאזן ושאר בכירי הרש"פ.

"כך זה מאז שנות השמונים כשהם הכירו אחד את השני", הוא אומר על הקשר בין ארגוני השמאל להנהגת הרש"פ והשחיתות שם. "הם מצאו בזה פרנסה טובה לשני הצדדים. הם שיקרו שזה למען השלום והעם הפלשתינאי. זה התברר בוודאות שזה רק לטובת המושחתים".

מוסיף מסאד וקובע: "הם מתבססים על האסון ועל המאבק בין שני העמים. הם מרוויחים מהאסון ואם תהיה רגיעה לא יהיה להם מה לעשות. הם ירצו שיימשך האסון". מסאד מספר כי הוא אומר את הדברים גם לנציגיהם של ארגוני השמאל, אך שם הוא נתקל באוזן ערלה: "אני אומר להם את זה כבר עשרים שנה. הם לא מקבלים את זה ואומרים שהם דמוקרטים, אבל לא ראיתי מחשבה דיקטטורית כמו שלהם. הם רואים את עצמם כצודקים היחידים בעולם וכל השאר הם טועים ושטנים. אני אומר להם אל תסתכלו עליי כעל ערבי חלש וקטן. תסתכלו עליי מתוך שוויון".

ואולי, שאלנו, בתוך הארגונים הללו נמצאים גם פעילים תמימים שמאמינים באמת ובתמים שהם מקדמים את השלום בהפגנות בבלעין ובמחאות שהם מארגנים? "אין דבר כזה תמים", עונה מסאד בנחרצות. "הם צריכים לחקור את המצב ולהבין את הנתונים כמו שצריך. ללכת להפגנה ולהצית צמיגים, איפה השלום בזה? מה זה נותן לטובת שני העמים? מה זה נותן לתושב הפשוט".

מוחמד עארף מסאד
צילום: עצמי

בדבריו תוקף מסאד בחריפות את התנכלות ארגוני השמאל לפעילות צה"ל בכפרים הערביים ביו"ש. "להפריע לחייל ולמנוע ממנו להילחם בטרור? הוא הרי נמצא בכפרים לא כדי לפגוע בתושב הפלשתיני החף מפשע. החיילים הרי עוזרים לנו בהרבה מקרים. הם עוזרים לתושבים שזקוקים לעזרה, אז באים מהשמאל הקיצוני ומטרידים אותם? מה זה עוזר לעם הפלשתיני?".

לנוכח דבריו הנחרצים נשאל מסאד עד כמה עמדתו זו נשמעת ומקובלת בכפר שלו, והוא משיב בביטחון אודות הפלשתינים כולם: "98 אחוז מהאוכלוסייה הפלשתינית מאמינה בזה, אבל הבעיה היא שני האחוזים האחרים שהם המדינה שקמה על מושחתים. הכלכלה בידיים של המושחתים והכוח בידיים של הטרוריסטים ואף אחד לא מגן על הפלשתיני החף מפשע שרוצה שלום וביטחון אמתי".

"אם נגיד את זה בכפרים ובערים שלנו, יום או שעות אחר כך החיילים הישראלים יצאו מהכפר ונישאר אנחנו עם המושחתים והטרוריסטים וניהרג ברחוב", אומר מסאד ומוסיף: "98 אחוזים לא יכולים להתבטא במילים כאלה". באשר לו עצמו הוא מספר על איומים יומיומיים המגיעים אליו בעקבות התבטאויותיו אלה: "יום יום אני מקבל איומים בניסיונות לחיסול", והוא לא בוחר לוותר על עמדתו על אף האיום: "אני מאמין באלוהים ובזה שהוא קבע לי את הגורל שלי, הוא קובע כמה אחיה וכמה אמות. כשהייתי נגד ישראל ולא הייתי צודק לא פחדתי על החיים שלי, אז עכשיו, כשאני צודק, ופועל למען העם שלי והילדים שלנו אז צריך לפחד?".

מסאד אינו מקבל את טיעוני השמאל לפיהם הם פועלים על מנת להביא להקמת מדינה פלשתינית עצמאית כחלק מעתיד של שלום. "אני לא מאמין להם כי ראיתי את המדינה שמתבססת על המושחתים והטרוריסטים בעזה. היא גרמה לי אסון יותר מכל כיבוש. אז אם יבואו כל העולם ויגידו לי קח לך מדינה אגיד להם שאין לי יכולת לנהל מדינה. כשאתה בא ככה לפלשתיני זה כמו שאתה נותן רכב למי שלא נהג ושאין לו רישיון. הוא יהרוג אחרים".

על שחיתות הרש"פ אותה חווים התושבים הפשוטים מדי יום ביומו הוא מספר: ,זה דבר גלוי לכל העולם. כולם רואים את זה. ישבנו מופקרים בתקופת הקורונה למשך יותר משבעים ימים כשברשות נפגשים ודנים איך להעלות את המשכורות שלהם, משכורות של אלפי דולרים".

"את השחיתות הזו אנחנו רואים אותה בכל יום ובכל שעה לאורך כל הדרך. לא רק מהמנהיגים אלא גם מהמקורבים שקרובים לשולחן. אם יש למישהו קרוב ברשות הוא עשיר, הוא אדון הארץ, הוא עושה מה שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה בלי חשבון", אומר מסאד ומציג גם דוגמאות מחיי היומיום: "הוא יכול להרוג תושב רגיל ואף אחד לא יתחשבן אתו. זה קרה ויש מקרים מתועדים. הוא יכול לפתוח איזה עסק שהוא רוצה ולמנוע מאחרים לפתוח עסקים כמו העסק שלו. לקחת בלעדיות לעצמו. הוא יכול לקחת שוחד עבור מה שהוא רוצה בלי שאף אחד יתחשבן אתו. זה ממש מאפיה. אנחנו תחת שלטון מאפריה".

וגם את תקופת הקורונה ניצלו אנשי הרש"פ כדי לבקש תרומות ברחבי העולם כאילו על מנת לסייע לאוכלוסייה, אבל בפועל עבר כל הסכום לטובת מקורבים. "על הזקוקים אף אחד לא הסתכל ואף אחד לא עזר להם. אלו אנשים שלא היו להם 2.5 שקלים לפיתות ולחם אבל בעלי ההחלטה לקחו את כספי העזרה אליהם. הרשות הקימה קרן סיוע ופרסמו שהם מחלקים 700 שקלים לכל משפחה זקוקה אבל הכסף הזה הלך לאנשי הרשות, אנשי התנזים והמקורבים ואף אחד מהזקוקים לא קיבל שום דבר".

במציאות שכזו, שאלנו, מה הפתרון שלו? האם הוא מוכן לחיות תחת השלטון הישראלי? "האמת היא שהשלטון הישראלי יותר נוח, הוא הולך איתי עם החוק. אם אני אדם טוב מתייחסים עליי לפי החוק והאנושיות ואם אני מחבל הוא מעניש אותי. אבל בשלטון המאפיות האלה אם אני אדם טוב ואזרח פשוט הם גונבים אותי ומענים אותי ומשתמשים בדיקטטורה נגדי. זה להיפך מהשלטון הישראלי שבו גם אם ראש הממשלה טועה אני יכול לתבוע אותו בבית משפט. בשביל כל 98 אחוז מהעם הפלשתיני טוב להם שלטון למען הצדק משלטון שהוא מתעלל בהם מרעיב אותם וגונב אותם".

באשר לטענה לפיה כל עוד לא יכול הפלשתיני הפשוט להצביע לכנסת זה אינו השלטון שלו, אומר מוחמד מסאד: "אם השלטון הזה, שהוא לא שלי, הוא טוב לי יותר מהשלטון שלי ונותן לי זכויות יותר מהשלטון שלי אז אני מעדיף את השלטון שהוא לא שלי. אני לא רוצה לשים פתק בקלפי למי שמרעיב אותי ומתעלל בי ומחלק את הכסף והזכויות שלי למקורבים שלו".

לקראת תום הדברים ביקשנו להבין ממוחמד מה משמעות פעילותו במסגרת חוליות הטרור של 'הפנתר השחור', והוא מספר: "זה היה בתחילת שנות התשעים. הפנתר השחור הוא הזרוע הצבאית של הפתח'מ בגדה המערבית. היינו משתמשים בנשק. היינו החוליות הראשונות שהשתמשנו בנשק. אני מהחוליה שנפגשה ראשונה עם המהנדס יחיא עייש. החוליה שלי נכנסו לישראל כדי לחטוף חייל ישראל ולשחרר אסירים פלשתינים. מאז שהייתי ילד בן 14-15 החזקתי קלצ'ניקוב ואקדח". בעקבות הפעולות הללו נאסר מוחמד אך שוחרר כחלק מהסכמי אוסלו ומאז הוא נאבק נגד הרש"פ והשחיתות שבה "מהיום הראשון שהם הגיעו לארץ".