אריה דרעי חוזר לימי אוסלו

אחרי כל משחקי המילים ראש הממשלה מוביל דה-פקטו להקמת מדינה פלסטינית. מי שיהיה חתום עליה הוא השר אריה דרעי שחוזר לימי אוסלו. דעה

חיים לב , י"ב בסיון תש"פ

אריה דרעי
אריה דרעי
Photo by Hadas Parush/Flash90

משהו מטורף עובר בימים אלה על מדינת ישראל. מזה כמה שנים שהשמאל עובר תהליך היעלמות. מנהיגיו מודחים בזה אחר זה, מפלגות שלטון נגנזות, רעיונות מתאדים כלא היו.

זהו תוצר ישיר של התפכחות הציבור הישראלי שככל שחולפות השנים בועט חזק יותר באשליית השלום.

והנה הפתעה: רעיונות השמאל חוזרים ובענק. לא על ידי מנהיגיו הטבעיים כעמיר פרץ או מירב מיכאלי. לא על ידי תמר זנדברג או ניצן הורביץ. הרעיונות הזה מלבלבים וקורמים עור וגידים דווקא בערוגות מה שנהוג היה עד לא מזמן לכנות 'המחנה הלאומי'.

הגיע הזמן להסיר את המסכה מעל פרצופו של האיש העומד מאחורי היגררותה של ישראל למחוזות השמאל האידאולוגי: קוראים לו אריה דרעי.

נכון, הזרוע המבצעת והנושא באחריות המרכזית לרעיון העוועים הזה הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. אחרי כל משחקי המילים וההצטעצעויות מול ראשי יש"ע, ראש הממשלה מוביל דה-פקטו להקמת מדינה פלסטינית. אבל מי שיהיה חתום עליה הוא השר אריה דרעי.

קבלו את אריה דרעי הישן הצוחק כל הדרך חזרה לימי אוסלו העליזים. האיש שאפשר לראש הממשלה דאז יצחק רבין לחתום על הסכם הדמים שהצית את גל הטרור והכפיל פי חמישה וחצי את מספר ההרוגים בישראל חוזר לגלגל סיגרים עם הגרועים שבאויבינו רק כדי לזכות בליטרת הבשר הפוליטית במשרד הפנים ושאר מנעמי השלטון.

בואו נגיד פעם אחת ולתמיד: הוא זה שהקים את ממשלת האחדות המסורבלת בניחוח שמאל. הוא זה שהפקיד את משרד המשפטים בידיו של השמאל. הוא זה שהעביר את שרביט הביטחון ויחסי החוץ לראשי השמאל. והוא יהיה זה שיקים כאן את המדינה הפלסטינית העתידית.

לאורך השנה האחרונה מתריעה מפלגת 'ימינה' מפני הקמתה של המדינה הפלסטינית. לשם כך היא בקשה למצות את האפשרויות להקמת ממשלת ימין הומוגנית. אבל היה מי שהדרך אצה לו ולאחר מתן ערבויות פוליטיות הקים את ממשלת המדינה הפלסטינית הבאה.

בשנים האחרונות מזיע אריה דרעי רבות כדי למחוק את כתם אוסלו הנורא שדבק בו. תווית השמאלן הרחיקה מעליו מצביעים מסורתיים שלא אבו לתת יד לאג'נדת השמאל שהוא מקדם מאחורי הקלעים.

בהגינות יש לומר שהוא הצליח. אבל הפעם, לאחר שתוקם כאן מדינה פלסטינית, הוא לא יוכל לרחוץ בניקיון ידיו ולומר 'ידיי לא שפכו את הדם הזה'. הציבור המסורתי יבוא אתו חשבון ביום פקודה.