מה חיי זוגיות מאושרים עושים לנו?

על כולנו ללמוד ממרים הנביאה וממשפחתה, רגישות גדולה ושימת לב לאנשים 'השקופים' בחברה עד שיבוא משיח בן דוד.

הרב נתנאל יוסיפון , י"ב בסיון תש"פ

הרב נתנאל יוסיפון
הרב נתנאל יוסיפון
צילום: יח"צ

הרב משה ליפשיץ 'חלפן' הוא דמות שאינה מוכרת לציבור הרחב, אולם היהודי הזה זכה ששניים מגדולי הדורות היו חתניו, הלא הם – רבי מנדלי מקוצק והחידושי הרי"מ מייסד חסידות גור. מספרים, שזכה בזכות גדולה זו בגלל שנשא לאישה בחורה בעלת מום, ומעשה שהיה כך היה:

רבי משה היה בחור כליל המעלות, תלמיד חכם ובן למשפחה מכובדת ואמידה. אימו הייתה בעלת חסד, שדאגה לצרכי הנדכאים בעיירה.

ערב אחד, אימו כינסה את נשות החסד בעיר לטכס עצה כיצד לעזור לנערה ענייה ובעלת מום להתחתן. הנוכחות שיבחו מאוד את מידותיה הנאצלות ואת יראת השמיים של אותה נערה, אך היו תמימות דעים שיקשה מאוד למצוא לה חתן, שהרי בעלת מום היא.

בחדר הסמוך, התארגן לשינה הבן משה, ששמע את תוכן השיחה. למחרת, הוא פנה לאימו והציע לפתור את העניין – הרי לנו חשובות רק המידות הטובות... ולא הכסף והמראה... 

זו וודאי אינה הדרכה לציבור הרחב. אנשים רגילים מתחתנים מתוך התאמה ולא כדי לעשות טובה. ובכל זאת, סיפור זה יכול להוות מקור השראה לכולנו לרגישות ועשיית חסד לזולת בפרטים קטנים ופחות מהותיים בחיים.

מעניין לגלות, שרבי משה לא היה הראשון שנהג כך. הגמרא (סוטה יא - יב) מספרת שכלב בן יפונה נשא לאישה את מרים הנביאה, בעת שהייתה חולה ואיש לא רצה לשאת אותה. אולם, לכלב הייתה חשובה בעיקר יראת השמיים שלה, והעובדה שעימה יזכה בעזרת ה' להוליד ילדים צדיקים, שהרי אחיה הם אהרון ומשה, והבנים דומים לאחי האם.

מעשהו זה של כלב חיזק את רוחה של מרים, והיא כביכול 'נולדה' מחדש, ועל כך אומרת הגמרא שמי שנושא אישה לשם שמיים מעלה עליו הכתוב כאילו ילד אותה. ובאמת, מרים התרפאה ממחלתה, והפכה לאישה יפה מאוד, עד שכל חברותיה התקנאו ביופייה. 

עניין זה מלמדנו, עד כמה כשאנו מחזקים בשעות קשות את רוחם של אנשים אחרים בעידוד ובמילים טובות, הם ממש מתרוממים ונרפאים, ויכולים להיות אנשים חזקים בעצמם. 

ואולי מרים זכתה לבעל שיהיה רגיש כלפיה בשעתה הקשה, מפני שאף היא הייתה רגישה לאחרים בשעותיהם הקשות. הגמרא מספרת שהמיילדות העבריות המוזכרות בפרשת שמות כמי שהפרו את גזירת פרעה להרוג את ילדי ישראל, הן יוכבד ומרים. יוכבד מכונה שם 'שפרה', שמשפרת את הולד, ומרים מכונה בשם 'פועה', שהייתה פועה לולד ומשעשעת אותו בדברים "כדרך שמשחקים לתינוקות (רש"י).

וכאן צפה שאלה – הרי המיילדות סיכנו את עצמן ביילדן את העבריות. המעשה של יוכבד מובן, שהרי היא זו שיילדה את התינוק וטיפלה בו את הטיפול הבסיסי ומציל החיים. אך מרים שתפקידה היה לשעשע את התינוק, האם למען מטרה זו עליה לסכן את חייה?

אלא, שמרים הייתה רגישה לילדי ישראל בשעתם הקשה. דווקא בתוך החושך הגדול והנורא של עבדות מצרים, היה לה חשוב לגדל את ילדי ישראל כילדים נורמליים, ולתת להם חום, אהבה, ומעט צחוק ושעשוע.

תובנה זו בדמותה הייחודית של מרים תתרץ תמיהה גדולה בסוף פרשת בהעלותך. "ותדבר מרים ואהרון במשה על אודות האישה...". מרים היא זו שפתחה בדיבור תחילה (ספרי), ולפיכך הצטרעה, עד שיש לנו ציווי לזכור את מעשה מרים כאות וסימן להתרחק מלשון הרע. 

ולכאורה תמוה העניין – הרי מרים היא 'חצי אמא' של משה, היא זו ששמרה עליו מרחוק בעת הכנה בהיותו בתיבה ביאור. חז"ל מספרים שהיא גם זו שבזכותה נישאו עמרם ויוכבד פעם שניה, כך שבזכותה נולד משה, והיא גם זו שהתנבאה מראש על הולדת משה שיושיע את ישראל. וכיצד האחות הנביאה, הגדולה והשומרת מדברת בגנותו של אחיה?

התשובה נעוצה בדברי רש"י (יב, א) "רבי נתן אומר: מרים הייתה בצד ציפורה, בשעה שנאמר למשה – אלדד ומידד מתנבאים במחנה. כיוון ששמעה ציפורה, אמרה: אוי לנשותיהן של אלו, אם הם נזקקים לנבואה, שיהיו פורשין מנשותיהן, כדרך שפירש בעלי ממני".

כלומר, מרים הרגישה לדקויות הקטנות של הזולת, שמעה את מצוקתה של ציפורה ודאגה לה. היא ידעה עד כמה חיי זוגיות מאושרים מרוממים את רוחו של האדם. וכאן חשוב להוסיף ולהשלים מדברי אור החיים הקדוש, שמרים ואהרון לא דברו לשון הרע מאחורי גבו של משה, אלא דיברו בפניו והוכיחו אותו. 

כאן התערב הקב"ה ולימד, שעקרונית לאנשים רגילים, גישתה של מרים לחיי הזוגיות היא נכונה, אולם היה עליה לדעת שמשה רבינו הוא שונה משאר האנשים, מחציו ולמעלה מלאך, ועל כך נענשה.

זכתה מרים הנביאה, ומצאצאיה יצאו עוד צדיקים רבים שהלכו בדרכה המיוחדת והרגישה. ביניהם בועז, שעל רגישותו הגדולה לרות ויכולתו לרומם את רוחה עד לנישואין מתקני העולם ביניהם, קראנו השבוע במגילת רות.

מרים נקראה גם 'אפרת', אותיות 'תרפא', על שנרפאה מצרעתה וממחלתה. ואף משפחת מלכות בית דוד, נקראים על שמה 'אפרתים', "ודוד בן איש אפרתי". 

על כולנו ללמוד ממנה וממשפחתה, רגישות גדולה ושימת לב לאנשים 'השקופים' בחברה, עד שנזכה שיבוא איש ממשפחת האפרתים, הלא הוא משיח בן דוד, וירפא את העולם כולו!

הכותב הוא ראש הגרעין החינוכי וישיבת אורות נתניה