בין היסטוריה להיסטריה - טורו של יאיר שרקי

קריאות הצהלה מלפני ארבעה חודשים עם פרסום תוכנית טראמפ, הפכו השבוע לחששות עמוקים בקרב ראשי ההתיישבות לנוכח הפרטים המתבררים

יאיר שרקי , י"ב בסיון תש"פ | עודכן: 22:34

פגישת ראשי מועצות ביו"ש עם נתניהו
פגישת ראשי מועצות ביו"ש עם נתניהו
צילום ארכיון: מועצת יש"ע

בסיום הפגישה עם ראשי מועצת יש"ע השבוע, נתניהו כבר לא ניסה להסתיר את התסכול.

ארבעה חודשים חלפו מאז הסתופף לישיבה נינוחה בבלייר האוס עם ראשי מועצות נבחרים מיו"ש שצורפו לנסיעה לוושינגטון, ועד שנאלץ לזמן אליו למשרד בירושלים פורום מורחב של נציגים מההתיישבות לדיון מתוח.

מה בין החיוכים הנרגשים של אז ובין הצעקות שנשמעו עכשיו בחדר, בין האווירה ההיסטורית בבית הלבן לדאגה ההיסטרית במשרד ראש הממשלה. שעתיים וחצי טעונות הסתיימו עם יותר סימני שאלה משהיו בתחילה. חלק מראשי המועצות טענו ביציאה שהפגישה רק העמיקה את דאגותיהם. הלימונדה הפכה ללימון.

התוכנית שנדונה היא אותה תוכנית, וגם המפה אותה מפה. ואולי זאת בדיוק הבעיה. גם בוושינגטון היו לראשי המועצות הסתייגויות והערות, אבל הן נבלעו בהתרגשות ובהנחה שמה שהוצג לפניהם אז, הוא נקודת פתיחה שממנה התנאים רק ישתפרו. כעת הם מגלים שזו הייתה נקודת סיום. השינויים הקלים שהוכנסו לתוכנית הם בכיוון הלא נכון. המפה שהוצגה בהשקת מתווה טראמפ־נתניהו הוגדרה ״מפה קונספטואלית״, והובטח לראשי המועצות שישראל תציג מפה אחרת, והיא תהיה הבסיס לדיון. כעת מתברר שהמפה האמריקנית היא הבסיס.

גם ההקפאה המצומצמת שהוגדרה לחלק משטחי C, הורחבה גם ליישובים "מבודדים" ריבוניים, שבתחילה הובטח שיוכלו לבנות כמו בתל אביב. ואם לא די בכך, הבדל של מילה אחת שינה את משך זמן ההקפאה מ"עד ארבע שנים" ל"לפחות ארבע שנים". אין תחנות יציאה ואין נקודת סיום, כשלא ברור מה בכלל תכלית אותה הקפאה, אם ממילא הוחלט על העיקרון שלפיו אף יישוב לא ייעקר. מעל כל אלו ניצב שינוי עקרוני ברוח הדברים: במקום החלת ריבונות חד־צדדית על היישובים ועל חלק מהמרחבים ביניהם, והשארת יתר השטח לדיון בעתיד - כעת התפיסה המוצגת היא שכל מה שלא יסופח ייועד למדינה הפלשתינית, ובעצם "יופקד" בידי האמריקנים למשא ומתן עם הרש"פ. באופן פרדוקסלי, דווקא המחשבה של חלק מהגורמים בצד הישראלי להחיל ריבונות בשלב הראשון רק על חלק מתוך 30 האחוזים המדוברים משיקולים שונים, נתקלה בסירוב אמריקני. בממשל טראמפ רוצים מהלך אחד. שלב ראשון ואחרון.

נתניהו האזין לכל פרטי התהיות האלה, מהשאלות על מפת הכבישים, עתיד היישובים המבודדים והליכי סגירת מרפסת, ועד לדיון העקרוני בהכרה הצהרתית במדינה הפלשתינית, אבל לא סיפק מענה לרוב השאלות. הוא הכחיש את המפות שפורסמו, אבל סירב להציג מפה אחרת. זה עדיין בדיונים עם האמריקנים, טען. שותף הסוד היחיד שלו בצמרת הישראלית הוא יושב ראש הכנסת, יריב לוין. שאר בכירי הליכוד ממודרים, על הפרטנרים מכחול לבן ועל ראש הממשלה החליפי אין בכלל מה לדבר, וימינה באופוזיציה. לוין ישב לצד נתניהו הן בשיחה בוושינגטון והן בפגישה בירושלים והתערב בדיון, לפעמים בטונים גבוהים. "אני לא מבין איך אתם מפספסים את שינוי המגמה מנסיגות לריבונות", צעק יו"ר הכנסת כשאחד המשתתפים הרים את הקול. כשאחד מראשי המועצות אמר שהם מוכנים לבלוע את הגלולה המרה שבעצם המו"מ הוא על מדינה פלשתינית, היה זה נתניהו שהזדעק: "זו לא גלולה מרה, זו בונבוניירה".

בליכוד עוד לא ויתרו על ימינה

הסוגיה ההצהרתית של הכרה עקרונית במדינה פלשתינית תשמש את האופוזיציה מימין - בנט, שקד, סמוטריץ' ואולי גם ליברמן - אבל מבחינת ראשי המועצות, המפה ויישומה בשטח חשובים יותר. נתניהו הבהיר שבכוונתו לעמוד במילתו לאמריקנים ולהצהיר על ההסכמה לנהל משא ומתן על בסיס תוכנית טראמפ, שבסופה מדינה פלשתינית, אבל אין לו כוונה להביא את ההתחייבות הזאת כהחלטה לאישור הממשלה או הכנסת. זו תישאר הודעה פומבית שלו כראש ממשלת ישראל, ללא התוקף של הרשות המחוקקת או המבצעת, שממילא ספק אם היה מתאפשר לו פוליטית.

החלת הריבונות תובא כהחלטה מנותקת ומבודדת משאר התוכנית. ההצבעה לא תהיה על מתווה טראמפ אלא רק על החלת החוק הישראלי. בסביבת נתניהו יש מי שמציע להעביר את המהלך בממשלה בלבד, שם בכל מקרה הוא נהנה מרוב באמצעות יועז הנדל ששובר את הפריטטיות. אבל ראש הממשלה מעוניין להביא אותו אל הכנסת, שתעניק חותמת ממלכתית יותר אך תאפשר גם מפגן אופוזיציוני, ובעיקר - הוא יכריח את ימינה לנקוט עמדה חד־משמעית: האם הם בעד או נגד.

בליכוד עוד לא ויתרו על הניסיון להכניס את ימינה לממשלה. הביקורת בנושאי קורונה ותוכנית טראמפ אומנם לא פוגעת כרגע בתמיכה בנתניהו ובסקרים המחמיאים, אבל הזמזום הטורדני עלול להתפתח למשבר רחב יותר. מרגע שהמחנה לא מאוחד מאחוריו, נתניהו חשוף יותר למלחמות פנימיות. כעת הן סביב תוכנית הריבונות ומחיריה, אבל גם בתוך הנגמ"ש הביביסטי חלף שבוע לא שקט, עם חילופי מהלומות בין תומכיו המושבעים של ראש הממשלה. גורם במפלגות החרדיות שצפה מהצד העריך בדאגה שמרגע שהבלוק נשבר, הסדקים עלולים להתרחב גם לאזור שלהם.

בין השדרה החמישית לציר 60

נתניהו, שמבחינות רבות נושא באחריות למצב הפוליטי הפנימי בימין, מזהיר את שותפיו שבגלל פוליטיקה קטנה או ראייה מצומצמת, הימין המפונק עלול להחמיץ הזדמנות היסטורית. במקום להיות חלק מהמהפכה, מתפלפלים על פרטים. האמריקנים אומנם מתמרנים בבקיאות חסרת תקדים בין תתי־הזרמים בימין ובהתיישבות, אבל הם מתחילים לאבד סבלנות.

יותר מדי זמן ואנרגיה של בכירי הממשל מוקדשים לסוגיות תכנון ובנייה במזרח התיכון, בזמן שבארה"ב עדיין לא התאוששו ממשבר הקורונה, וכבר נאלצים להתמודד עם המהומות ברחובות הבוערים. נתניהו נמנע מהתייחסות מפורשת לאפשרות שטראמפ יפסיד בבחירות, אבל העלה השבוע בכמה שיחות זיכרונות מימי אובמה, ורמז על מה שעשוי להתחולל אם ביידן ייכנס לבית הלבן. ז

ו הסיבה שאיש במערכת הפוליטית לא יופתע אם תאריך היעד לריבונות, שנקבע לתחילת החודש הבא, עוד ישתנה ויידחה בהתאם לצורכי הקמפיין של טראמפ. תוכנית המאה הושקה בעיצומה של מערכת הבחירות כדי לסייע לנתניהו לנצח. כעת טראמפ עשוי להזדקק למהלך דומה ברגע הנכון מול הבייס האוונגליסטי, שטרוד כעת בעניינים אחרים. ביזת החנויות בשדרה החמישית בניו יורק ועתידו של ציר 60 בקטע שבין חברון לירושלים כרוכים זה בזה הרבה יותר ממה שנדמה.

לתגובות: 2sherki@gmail.com