יהדות בלב מרכז ההפגנות הישראלי

למה חטף רב מכה בגב במהלך הפגנת השמאל? למה מחאו תושבים בתל אביב כפיים לשירת 'מה נשתנה'? החיים היהודיים בלב מרכז ההפגנות הלאומי.

שמעון כהן , י"ז בסיון תש"פ

הפגנת השמאל בכיכר רבין
הפגנת השמאל בכיכר רבין
צילום: קובי ריכטר/TPS

מה קורה כשרב תושב תל אביב מדבר עם עוברי אורח בעירו על אברהם יצחק ויעקב כמקור זכותנו על הארץ? מה קורה כשהוא עובר ליד מפגינים בכיכר רבין? ומה קורה כשהוא אומר דברי תורה בבתי כנסת תל אביביים?

הרב יונתן סרור, רב בית כנסת הספרדי 'היכל מאיר' ע"ש מאיר דיזנגוף, הממוקם מאחורי כיכר רבין, מספר על החיים היהודיים בצל מרכז ההפגנות הלאומי, כיכר רבין.

"בכיכר רבין יש המון הפגנות במהלך השנה. לא פעם בגלל שאנחנו הכי סמוכים לכיכר מצאנו את עצמנו מגיעים ומדברים עם אנשים שמגיעים לכיכר מכל הארץ. הם מגיעים למחות מסיבות שונות וכמה פעמים יצא לי שכשעברתי ליד הכיכר בלי כוונה להתערב במחאת האנשים שאלו אותי 'מה אתה אומר על ההפגנה'".

לא תמיד מסתיימים המפגשים הללו בבירור עמדתו של הרב סרור. אחת הדוגמאות לכך הייתה במוצאי השבת האחרונה כאשר עבר ליד הפגנת השמאל נגד הסיפוח, "יצאתי מבית הכנסת, הלכתי על המדרכה ואיש אחד עבר ונתן לי מכה בכתף. הייתי בהלם. אמרתי לו 'סליחה, אתה חוצפן'. הוא אמר 'הפרעת לי בדרך שלי'. היו הרבה אנשים במסעדה ליד וכולם ראו".

"העלמתי עין. הוא בעיני אדם מסכן, אבל כנגדו יש עוד הרבה אנשים שממש מעריכים ואפילו רוצים למצוא אישור שלנו כדי להרגיש שהם מגובים על ידינו. בהפגנה אחרת על הסיפוח שאלו אותי אם אני בטוח בעד הומאניזם וחופש דת, האם נראה לי שזה הגיוני לספח את כל השטחים האלה ולשלול מהתושבים הערבים את החופש שלהם... אמרתי שזה שיהודה ושומרון של עם ישראל זה לא מ-67' אלא מאברהם יצחק יעקב ויהושע בן נון. האזורים הללו הם נחלת אבותינו. זה שהיום יש שם עוד אנשים, אז הרבה תושבים מהאזור היו מעדיפים להיות תחת שלטון יהודי מאשר תחת שלטון שלהם, כמו שהיינו אזרחים ממושמעים באירופה ובצפון אפריקה, היינו קהילות שלמות וקיבלנו את הזכויות והחובות והכל היה בסדר. אז זה שחבלי הארץ האלה צריכים להיות באופן רשמי נחלת מדינת ישראל זה ברור ורבים מהם ישמחו להיות תחת שלטון שלנו".

הרב סרור מספר כי למרות התדמית התל אביבית לתושבי העיר "כשאתה אומר את האמת שלך בקול גדול אנשים מעריכים את זה. הייתי גר בבית אל במשך הרבה שנים ולפעמים כשיוצאים החוצה נראה לך שצריך קצת להתבייש כי אתה לא שייך לעיר הגדולה, אבל כשאני הולך עם כובע אנשים מאוד מעריכים ומכבדים, אומרים לי 'שבת שלום כבוד הרב'. כך היה גם כשפגשתי כאן את אהוד ברק ברחוב, וביום אחר פגשתי את השופטת אסתר חיות וביום אחר את נפתלי בנט. פוגשים כאן אנשים מעניינים".

"רוב האנשים לא שונאים. אמנם פעם עברתי ומישהי צעקה אליי אוכלי חינם. יש כאלה, אבל רובם של האנשים מזדהים איתך גם אם קשה להם ליישם את הדברים במציאות", אומר הרב סרור ומספר על מפגשים נוספים עם האוכלוסייה התל אביבית ומזכיר את הרעיון שעלה לפני ליל הסדר לקיים שירת 'מה נשתנה' במרפסות. "קצת התביישנו בהתחלה ליישם את זה, אבל חשבנו שאם הקב"ה זרק אותנו למציאות הזו כנראה שזה מה שצריך להישמע. שרנו את שירי ההגדה וסיימנו עם שירת 'התקווה' ואנשים מחאו כפיים. רואים שאנשים מעריכים".

עוד מספר הרב סרור: "שבוע אחרי הבידוד הגענו לבית כנסת אחר, בית כנסת 'בית אל' ברחוב נורדאו, כי בית הכנסת שלנו היה עדיין סגור, וביקשו ממני להגיד דבר תורה. דיברתי על משמעות טהרת המצורע בשתי ציפורים כשאחת נשחטת ואת הציפור החיה מטבילים בדם הציפור השחוטה כסמל ל'בדמייך חיי'. התורה מצווה עלינו שמתוך שפיכות הדמים ששופכים את דמנו אנחנו מצטווים לצאת לחיים מתוך הכאב והקושי. התפללנו בחצר, אנשים שעברו ברחוב הקשיבו לדברים ומחאו כפיים בסוף".

"התקשורת מטמטמת להם את השכל עם הצורך להיזהר מהחרדים והדת, ועד כמה זה פוגע בחופשיות שלהם, אבל כשהם פוגשים אנשים ברחוב הם יודעים להעריך ובמקום כלשהו מזדהים עם ערכי התורה. יש כאן מהפכה גם בתחום הכשרות בזכות הצרפתים הרבים שהגיעו ורוצים לאכול כשר. יש מי שקורא לזה כאן 'המהפכה הצרפתית'...".