לשון הרע לא מדבר אלי

הדרך הטובה ביותר לחנך היא שילוב בין עידוד לענישה. אם נביט סביב נראה כי ככה מתנהלת כל חברה.

הרב יצחק נריה , י"ח בסיון תש"פ

הרב יצחק נריה
הרב יצחק נריה
צילום: ללא קרדיט

את הסלוגן הזה הצליחה משפחת הלפרין להכניס לכל עם ישראל. עובדה! זה נעשה בעקביות, זה נעשה במקצועיות, זה נעשה באופן צעיר ומושך כדי לעודד כל אחד ואחת מאיתנו לא לדבר לשון הרע.

אבל הבעיה היא שלמרות הכל, לשון הרע ורכילות הם אחד הנושאים הכי מדוברים. תראו כמה ארס נוטף ומעליב בתגובות שונות במרשתת. תשאלו את עצמכם האם אתם באמת נזהרים בהלכות לשון הרע. האם אף פעם לא העברתם סרטון מביך של משהו או בדיחה קורעת. אז האם זה באמת לא מדבר אליך? או שהאמת היא שאנחנו נהנים מזה...

אין כוונתי להכשיר חולשות אנושיות. התורה מחנכת אותנו להכיר את החולשות שלנו ולהלחם בהן. אז איך עושים את זה נכון? ובכן בחינוך באופן כללי יש שתי גישות: עידוד וענישה. העידוד יתמקד בחיזוק החיובי בהדגשת הטוב ותמיד עידוד הוא נחמד יותר אבל לא תמיד משיג את התוצאות, בוודאי לא באופן מיידי.

הדרך השניה היא ענישה. ענישה היא כואבת, משתקת, מרתיעה והתוצאות מיידיות. תראו למשל את ההבדל בין תנועת נוער לבין צבא. בתנועת נוער כמעט ואין ענישה - רק עידוד ועשייה חיובית. לעומת זאת הצבא בנוי בעיקר על משמעת והענישה היא לחם חוקם של החיילים. האמת היא שתמיד הליכה לקצוות היא טעות. זו הסיבה שהדרך הטובה ביותר לחנך היא שילוב בין עידוד לענישה. למען האמת אם נביט סביב נראה כי ככה מתנהלת כל חברה.

בפרשת השבוע אנחנו נפגשים עם הענישה הקשה שיש ללשון הרע. המרגלים מוציאים את דיבת הארץ רעה. המשמעות היא משבר עצום בהנהגה, מוות של מוציאי דיבת הארץ רעה והמחיר הציבורי הוא נורא, במקום ללכת לארץ ישראל עם ישראל מסתובב כארבעים שנה במדבר.

היה שווה? לא! זה נהיה שווה אם לומדים את המסר ומפיקים לקחים אם מבינים שאנו רוצים שלשון הרע לא תדבר אלינו, אבל אנחנו גם מבינים שאם זה מדבר אלינו יש לזה מחירים כבדים מאוד.
והלוואי שנזכה באמת שלשון הרע לא תדבר אלינו!

תורה בציון - העמותה בהובלת הרב יצחק נריה מאגדת תחתיה את "קרן אחד לאחד" המסייעת ללומדי תורה במוסדות תורניים לאומיים ונזקקים ממשפחות ציוניות-דתיות, את ארגון קהלים שפועל בתחום התוכן היהודי ואת ישיבת ההסדר "תורה בציון" ביישוב אפרת.

''תורה בציון'' מחכה לכם, לחצו כאן כדי לפתוח את הלב