עניין אישי והפעם עם אורי שאול גרודר

בן 49, גר באלעד. נשוי ואב לשישה. תסריטאי ובימאי קולנוע. מיוצרי הסדרה 'עוד ניפגש' ב'כאן 11'

שילה פריד , י"ט בסיון תש"פ | עודכן: 08:59

אורי שאול גרודר
אורי שאול גרודר
צילום: שלומי יוסף

התחלה/ רמת גן, הבכור מבין שניים להורים שעלו לארץ מדרום אמריקה. "גדלנו בבית חם, אוהב, עם המון חברים שגדשו וביקרו לא מעט. החברים של הוריי היו ממגוון עדות רחב ומיוחד, כך שמגיל קטן נחשפנו לישראלים ולעולים מכל העדות".

אבא/ ירון גרודר ז"ל, שימש כמנכ"ל קרן וולף למדע ולרפואה במשך עשרות שנים. "זוהי קרן ישראלית המקבילה לפרס נובל של עולם הרפואה. הוא היה אבא מדהים ובעל מדהים לאמא שלי. אבא היה ניצול שואה שמאוד אהב את הארץ ואנשיה. תמיד שמח לעזור לכל מי שביקש, ועשה זאת בענווה".

אמא/ רחל גרודר. עבדה מרבית חייה בטיפול באנשים מבוגרים ובריפוי בעיסוק. "אמא מסורה, דואגת ומאוד דומיננטית בכל דבר שעשינו בחיינו. כשסבתא הייתה צריכה עזרה, אמא הביאה אותה אלינו הביתה כדי שתוכל לדאוג לה כמה שיותר".

מצטיין בקלות/ בכיתה א' למד ברמת גן, אך אז משפחתו עברה להרצליה, וכך המשיך מכיתה ב' בבית הספר 'יוחנני' בהרצליה. "יש לי משם חברים טובים עד היום. הייתי תלמיד טוב כי דברים הלכו לי די בקלות. לא הייתי חרשן או משקיע, תפסתי את רוב החומר ישר".

משועמם/ בתיכון למד בבית הספר העיוני בהרצליה. "השתעממתי בבית הספר, הלימודים לא עניינו אותי יותר מדי. למדתי במגמת ניהול תעשייתי, ולמרות שהייתי נער מרדן, הלכתי בתלם שכולם הלכו בו בלימודים".

מחפש עניין/ "אחרי התיכון ראיתי את כל החברים מתגייסים לתפקידי לוחמה ואמרתי לעצמי 'עוד פעם אעשה משהו שכולם עושים ולא יהיה לי מעניין?'. אבל יום אחד בן דוד שלי, שהיה אחראי על שיבוצים בצה"ל, סיפר לי שנפתח קורס צלמים של חיל האוויר. הרעיון מצא חן בעיניי ומצאתי את עצמי שם. עסקנו בצילום ובפיתוח תמונות, וגם עבדנו עם חומרי מודיעין מסווגים. היה מאוד מעניין".

יש מקום בקולנוע/ אחרי השחרור מצה"ל התלבט לאן ימשיך, ושיחה עם אביו העלתה אותו על המסלול. "אבא שאל מה אני רוצה לעשות ולא ידעתי מה לענות. בסוף אמרתי לו 'תרשום אותי ללימודים איפה שתרצה'. הוא הלך לאוניברסיטת תל אביב ואמר לי 'הציונים שלך מתאימים ללימודי אומנות'. אמרתי לו שזה נשמע לי מתאים, היה מקום בלימודי קולנוע וכך נרשמתי והתחלתי ללמוד".

מעדיף תסריטאות/ "ראיתי את החברים סביבי עובדים בכל מיני עבודות מזדמנות ומשקיעים מהכסף שלהם כדי להפיק את סרטי הלימודים. לא רציתי שזה יבוא על חשבוני, אז בחרתי במגמת תסריטאות ולא בהפקה. הציונים היו טובים".

המורה/ שנה לפני שסיים את הלימודים, מרצה באוניברסיטה ביקש לצרף אותו למיזם בתיכון רמת השרון. "הוא פתח שם מגמת קולנוע וחיפש מורים, לא הפריע לו שאין לי תעודת הוראה, וכך התחלתי ללמד קולנוע".

במגרש של הגדולים/ לצד עבודתו כמורה, החל לעסוק בהפקות טלוויזיה. "באותה תקופה נפתח הערוץ השני וחיפשו בימאים ועובדים צעירים. נכנסתי להפקת התוכנית 'זום', והתקדמתי לעוד כתבות וסרטים שביקשו ממני לצלם. לא עברתי מסלול של התחלה בתפקיד קטן ומשם לגדול, זה היה ישר לתוך המים העמוקים - טלפונים מאילנה דיין שביקשה ממני לבוא לכתבות שלה, וכבר הייתי בלב התעשייה".

שובר קופות/ בתקופה שבה החל לעבוד בגופי השידור הגדולים, סיים בהצלחה את סרט הגמר שלו באוניברסיטה. "הסרט הוקרן בסינמטק תל אביב במשך שנה מדי יום חמישי. זו הייתה תקופה מוצלחת".

אין רוח/ גרודר עבר ליפו והתקדם בתעשיית הטלוויזיה בצעדי ענק. "הכול היה טוב, שנתיים של עבודה משוגעת ורשימת הישגים לא רעה. אבל הרגשתי שמשהו חסר במשוואה, לא הייתה רוח וזה צרם לי".

משימה בעלת משמעות/ "היתרון שלי היה שיכולתי לעשות במוקד אחד גם את תפקיד הצלם, גם את ההפקה, ולחלוש על כמה משימות יחד. היה נוח לשלוח אותי לחו"ל לצילומי כתבות בעולם. יום אחד התבקשתי לנסוע לאומן שבאוקראינה, לצלם את העלייה של החסידים לקבר ר' נחמן. מצאתי את עצמי בין חמשת אלפים חסידים במקום רחוק ממדינת ישראל, מקום שאז היה נידח, בלי תיירות".

מתקרב/ הטיסה לאומן הייתה השלב המשמעותי של גרודר בתהליך החזרה בתשובה. "כשחזרתי מאוקראינה התחלתי לשמור שבת, להתקרב למצוות ולהכיר את עולם התורה".

החצי השני/ אורלי גרודר, מטפלת זוגית ויועצת נישואין. "כשהייתי בשלב ההתחזקות, חברת ילדות שלי שהייתה עם בעלה גם בתהליך חזרה בתשובה, סיפרה לי שבשיעור תורה קבוע שהיא הולכת אליו יש בחורה צעירה שמגיעה גם. נפגשנו ודי מהר התחתנו".

רוקד על שתי החתונות/ השניים התחתנו באירוע עם אופי דתי לחלוטין. "אנשים שלא פגשו אותי תקופה היו קצת מופתעים. הכירו אותי כבחור חילוני, ותוך כמה חודשים הגיעו לחתונה שלי בהפרדה מלאה ואירוע חרדי למהדרין. היו שם חברים מעולם התרבות, וכמובן המשפחה. היה מיוחד ושמח". כיום בני הזוג גרודר הם הורים לשישה ילדים.

לא מתאים/ בתחילת חייהם המשותפים, עבודות הבימוי זזו הצידה. "שנה וחצי למדתי בכולל, השקעתי את כל כולי בלימוד התורה. היו הצעות לכל מיני עבודות, אבל לא יכולתי לקחת אותן, זה לא היה מתאים לבחור דתי".

שוב בחזרה/ כשיצא הסרט 'אושפיזין' של שולי רנד, החל חיפוש בעולם התרבות אחר חומר יהודי, וגרודר מצא עצמו חוזר לתעשייה. "רבותיי אמרו לי לנצל את ההזדמנות ולשוב לעבודה. נכנסתי לערוץ התכלת ולהפקות של 'הידברות'".

צמוד לכדורגל/ מכלי התקשורת המגזריים, חזר גרודר לעבודה בטלוויזיה הציבורית. "הגעתי לערוץ הראשון עם סדרת טלוויזיה בשם 'האמונה שלי'. חקרנו את האמונה מזוויות שונות על פני 12 פרקים. השידור היה צמוד למשחקי כדורגל, כך שהיה רייטינג מוצלח".

לשים על השולחן/ גרודר יצר את הסרט 'זרע קודש' על החינוך לשמירת הברית בציבור הדתי והחרדי. "חשבתי שזה לא יעניין אף אחד, אבל היה לנו המון קהל. זה היה נושא שלא עסקו בו אף פעם באופן ציבורי, ופתאום יש עליו סרט. הוא הוקרן ב־35 פסטיבלים בעולם, ועד היום הוא מוקרן בימי עיון לאנשי חינוך".

התיקון/ "הסרט 'זרע קודש' היה מוצלח, אבל גרר ביקורות וקצת כעסים. אחר כך עשינו סרט בשם 'פורים שמח' על חגיגות פורים בחצרות חסידיות. זו הייתה יצירה שהביאה דברים מאוד עמוקים, גם היא שודרה בפסטיבלים ברחבי העולם".

יהדות להמונים/ כשהוקם תאגיד השידור הציבורי, קיבל גרודר את תפקיד מנהל המחלקה לתרבות יהודית. "אמרתי בהתחלה שאין לי שום ניסיון בניהול, אני יודע ליצור ולהפיק. ענו לי שאנסה, ובמשך שנה ושמונה חודשים הרמנו מחלקה, למדתי את עולם הדיגיטל והבאנו המון תוכן יהודי לציבור הרחב. אבל הממשלה החליטה לקצץ בתקציב והתקן שלי בוטל. יצאתי משם עשיר בידע".

חוזר ליצור/ "אחרי שפוטרתי אמרו לי 'דלת נסגרת וחלון נפתח', וכך היה. חזרתי ליצור ולהציע לתאגיד סדרות, ויחד עם אלעד קופרמן ואוהד גלעוז פיתחנו את הפורמט של התוכנית 'עוד ניפגש' - תכנית המפגישה חילונים וחרדים לשיח אמיתי מהלב, במקום הקולות הקיצוניים שהתקשורת מביאה בדרך כלל".

לשבור חומות/ ההצעה לתוכנית התקבלה, והיא משודרת בימים אלו ב'כאן 11'. "בסדרה הזאת אנחנו עושים מה שלא היה עד היום: שמים על השולחן את מה שמפריע לחילונים אצל חרדים ולהפך. מעמידים את אלה מול אלה בגובה העיניים ופותחים את הלב לשיח אמיתי. זו תוכנית עם המון רגש, אנושיות ויכולת לשבור חומות וסטיגמות".

פרידה כואבת/ לפני כשלושה שבועות, עם הקרנת פרק הבכורה, אביו הלך לעולמו. "אבא מאוד אהב את הסדרה, ולמרות שהיינו לידו בימיו האחרונים בבית החולים, הוא דחף אותי להמשיך לעבוד עליה וללכת לפרמיירה. הוא אהב את הרעיון, שהיה ברוחו שלו. אבא לא היה רב עם אנשים אלא איש של שלום, וסדרה שמחברת בין בני אדם הייתה לטעמו".

אם זה לא היה המסלול/ "הייתי יושב ולומד תורה. אבל היום אני בשליחות".

במגרש הביתי:

בוקר טוב/ מתעורר בין שש לשבע. תפילת שחרית, טבילה במקווה, שעה לימוד תורה ושעה התבודדות. "הכול הודות לאשתי היקרה, שמאפשרת לי את הזמן הזה".

פלייליסט/ "מוזיקה יהודית מכל הסוגים, משירי חסידויות של פעם ועד ישי ריבו ועקיבא. בין היתר מחפש כל הזמן שירים לסרטים".

שבת/ "סעודות ארוכות וטובות עם הילדים, שרים את כל שירי השבת ומדברים בדברי תורה. לומדים ומשתדלים לעשות כל מה שלא הספקנו השבוע".

דמות מופת/ "רבי נחמן מברסלב".

מפחיד/ "שנאת חינם".

משאלה/ "שתהיה אהבת חינם בעם ישראל".

כשאהיה גדול/ "רוצה להיות עובד ה' שקם בחצות הלילה".

לתגובות: shilofr@gmail.com