מועלין בקודש

ג'מייקל תומפסון רק רצה לבזוז משהו בניו יורק, אבל לרוע מזלו הוא נחת ב'אוהל אברהם סינאגוג'

יאיר יעקבי , י"ט בסיון תש"פ

יאיר יעקבי
יאיר יעקבי
צילום: שלומי יוסף

ג'מייקל תומפסון יצא עם שאר החבר'ה להפגין ברחובות ניו יורק, במה שמהר מאוד הפך לאירוע ביזה בסדר גודל שמצדיק או לא מצדיק את המטרה שלשמה הפגינו, תלוי את מי שואלים. ג'מייקל עצמו בגדול היה טיפוס של לחץ חברתי, אז כשכל החבר'ה התחילו לפרוץ לחנויות מייסיס וג'יי סי פני למיניהן, גם הוא זינק לתוך החנות המפוארת הראשונה שנקרתה בדרכו. העובדה שהיה מדובר בבית הכנסת 'אוהל אברהם סינאגוג', איכשהו נעלמה ממנו.

המתפללים, מצידם, היו עסוקים בקריאת התורה של ג'רמי נער בר־המצווה, אז דראבקין הגבאי פשוט הניח מהר כיפה לבנה גדולה על ראשו של ג'מייקל ושלח אותו לשבת ליד רוטשטיין הזקן. ג'מייקל העיף מבט סביבו על בית הכנסת הישן, והבין שאת המכה הוא כנראה לא יביא פה. הוא ניגש אל דראבקין בין גברא לגברא כדי לוודא שהוא מבין נכון.

"סלח לי, מה יש לבזוז כאן?" שאל באנגלית רהוטה שאתם בטח מדמיינים לעצמכם.

"תורה מונחת בקרן זווית, כל הרוצה יבוא וייטול", ענה לו דראבקין והחווה לכיוון ספר התורה. ג'מייקל, שפחות התמצא בפתגמים יהודיים, לקח את הדברים כפשוטם והניף את ספר התורה. לרוע מזלו מדובר היה ממילא בזמן ההגבהה, ופניהם של המתפללים נהרו בשמחה. ובצדק, שהרי ג'מייקל היה שני מטר ושבע עשרה, וספר התורה מעולם לא השקיף על מוקיריו מגבוה כל כך.

"תגיד לי, מה כתוב פה שאתם כל כך מבסוטים?" הוא שאל את דראבקין מבולבל.

"דברים כמו 'לא תגנוב'", ענה לו הגבאי ומיד הוציא לו את כל הרוח מהמפרשים.

ג'מייקל הניח את ספר התורה והלך לחפש משהו לבזוז שעושה פחות רגשי.

הוא ניגש לארון הספרים העתיקים והתחיל להעמיס כמה מהם, במחשבה שיוכל לקבל עליהם כמה דולרים בחנויות לממכר עתיקות.

"כל הכבוד לך, תאמין לי", אמר לו דראבקין, "תדע לך שלצערנו לא הרבה אנשים פותחים היום ספרות הלכה ושו"ת".

המילה שו"ת אפעס לא עשתה טוב לג'מייקל המסכן, והוא זינק לתפוס מחסה מאחורי סטנדר אקראי.

דראבקין, שכנראה לא היה חדש בהשלכות של המינוח הדו־משמעי, הסביר לו שמדובר בספר שאלות ותשובות. לא הרבה יותר טוב.

"ואפשר להרוויח משהו על הספר הזה?" שאל ג'מייקל את דראבקין.

"שמע, זה תחומין חלק י"ג, אם תבטיח לי שתקרא בו אני אתן לך את כל הסט חינם", ענה דראבקין בשמחה.

בשלב הזה ג'מייקל כבר התחיל להתייאש מתוכניתו לבזוז במחאתיות את בית הכנסת. אבל אז ג'רמי, נער בר־המצווה, סיים לקרוא את ההפטרה, ומעזרת נשים הומטרו עשרות סוכריות לרחבת בית הכנסת. ג'מייקל זינק לבזוז את כולן במהלך אקטיביסטי־חברתי, אך לצערו המתפללים רק התלהבו עוד יותר, ורוטשטיין הזקן ניגב דמעה. אחרי הכול, כבר שנים שלא היו מספיק ילדים בסינאגוג כדי לאסוף את כל הסוכריות, ובדרך כלל דראבקין היה אוסף אותן אחרי התפילה עם מטאטא ושומר לבר־המצווה הבאה.

בקיצור, חוויית הביזה התבררה כמתסכלת יותר מהצפוי. אבל גם ג'מייקל ידע שכשהולכים על קרח דק עדיף לרקוד, אז כשדראבקין הגבאי הציע לו לעלות מוסף, ג'מייקל החליט שהוא זורם. הוא נעמד לפני התיבה נבוך, כחכח בגרונו והתחיל למלמל את האחרון של ג'יי זי. רוטשטיין הזקן בכה בהתרגשות, ומעזרת הנשים נשמעו התייפחויות.

"איזה קול, איזה נשמה, איזה סוואג", מלמל דראבקין ומיד שריין את ג'מייקל לנעילה של יום כיפור.

אחרי התפילה התיישב ג'מייקל עם שאר העדה לשמוע את דבר התורה של רביי וואלדורף הכריזמטי, שקישר באלגנטיות בין חטא המרגלים שהוציאו דיבת הארץ לבין ג'רמי נער בר־המצווה, שגם כן העדיף במופגן את לונג איילנד על פני ילידי הענק בקריית ביאליק.

דבר התורה הפנט את ג'מייקל והוא התחבר לכל מילה (מלבד תקרית מצערת כשרביי וואלדורף ציין את פרשת בלק וסופו הלא מוצלח, וג'מייקל ביקש לעדכן ש־Balak Lives Matter).

אחרי התפילה ג'מייקל כבר הרגיש כמו אחד המתפללים, וכל רצון לחמוס או לבזוז את הקהילה יצא לו לגמרי מהסיסטם. הוא הוזמן לקידוש בחדר הצדדי, והסובבים הרימו כוסית לחיי ג'רמי נער בר־המצווה ולחיי ג'מייקל רחב הלב. הכול התנהל למישרין עד הרגע המצער שבו ג'מייקל, שמלבד היותו רחב לב גם היה רחב גזרה, שלח יד לאכול את ההערינג השני שלו והאחרון בצלחת ההערינג. נשימתם של כל הסובבים נעתקה מיד.

דראבקין שלח בו מבט חודר, רוטשטיין הזקן החוויר כסיד והרבנית וואלדורף שלחה את ג'רמי לקרוא למשטרה. שניות ספורות אחר כך מצא עצמו ג'מייקל מחוץ למבנה בית הכנסת, מנודה מהקהילה לנצח. כי ביזה מחאתית זה טוב ויפה, אבל עד ההערינג.

jacobi.y@gmail.com