מאבדים שליטה

ככל שנחשפים הפרטים, מתגלה תוכנית טראמפ כאיום קיומי להתיישבות

יוני רוטנברג , י"ט בסיון תש"פ | עודכן: 09:01

"לנתק אותנו מת"א, זה לפנות אותנו בלי לפנות". היישוב איתמר
"לנתק אותנו מת"א, זה לפנות אותנו בלי לפנות". היישוב איתמר
צילום: משה רונצקי

"איתמר שמה לעצמה בשנים האחרונות מטרה ברורה של הגדלת היישוב וקליטה של תושבים חדשים. ראינו בזה משימה לאומית שקשורה לגב ההר, מתוך הבנה שתוכניות מדיניות תמיד עלולות לבוא, ולקראת אירוע כזה אנחנו צריכים לבוא מוכנים עם 500 משפחות ביישוב ולא 250", מספר חננאל אלקיים, מנכ"ל היישוב איתמר.

"מאז שהחל הקידום של סלילת עוקף חווארה, אנחנו בתקווה שעלינו על הגל ונוכל להביא לפה משפחות רבות נוספות. כעת, השמועות על תוכנית המאה מאיימות לגדוע לנו את כל המאמץ". אלקיים מוסיף ומתאר את עוצמת המכה שמפת תוכנית המאה עלולה להנחית על המאמצים של היישוב בשנים האחרונות: "מבחינתנו, ארבע שנים של הקפאה זה חוסר יכולת לקדם תב"עות ובנייה. לא נוכל לערום אבן על אבן, זה ינוון את היישוב".

המפות הסופיות של תוכנית המאה, שבהן מפורט תוואי החלת הריבונות, טרם פורסמו. אך לימוד לעומק של המפה הקונספטואלית שפורסמה יחד עם תוכנית המאה, מעלה סכנות חמורות שנשקפות ליישובים ברחבי יהודה ושומרון. זה מתחיל במובלעות - יישובים שעל פי המפה תוחל הריבונות על שטחם הבנוי כפי שהוא עתה, בלי מרחבי גדילה או חיבור טריטוריאלי ליישובים אחרים. על פי התוכנית, במהלך ארבע השנים שאחרי החלת הריבונות לא תתאפשר בנייה מעבר לשטח שכבר בנוי, ולפי הגרסאות האופטימיות תתאפשר בנייה עד קווי המתאר הנוכחיים של היישובים. בשלב הבא של התוכנית, קרי הקמת המדינה הפלשתינית, הכבישים שמובילים אל היישובים יישארו בשליטה צבאית בלבד. ברוב המובלעות ייוותר רק ציר אחד שדרכו יוכלו התושבים להתנייד אל מחוץ ליישוב, ועורקי חיים ליישובים אחרים ולערים גדולות נוספות ינותקו.

מבחינת אלקיים ושאר תושבי המובלעות בגב ההר - יצהר, הר ברכה ואלון מורה - המשמעות של תוכנית המאה היא חנק אלגנטי של היישובים. "אנחנו לא מפנים אף אדם", מבטיחים כל העת האמריקנים, אבל ניתוק איתמר מהציר המחבר אותה לתל אביב ובמקום זאת חיבורה לבקעה במסגרת הקמת מדינה פלשתינית - משמעותו גזר דין מוות על היישוב. "לא מגרשים אותך, אבל מנתקים אותך מתל אביב. זה לפנות אותנו בלי לפנות אותנו. רוב התושבים פה עובדים בגוש דן, במצב של ניתוק מהציר אנשים לא ימצאו תעסוקה. לנסוע דרך הבקעה שעתיים זה לא רלוונטי".

קודם הקפאה, אחר כך הריסה

לצד הבעייתיות שב־15 המובלעות שמופיעות במפה, צפה השבוע בעיה נוספת וחמורה עוד יותר: 25 יישובים צעירים שאפילו לא מצוינים על גבי המפה. חלקם הגדול, כך גילו התושבים לתדהמתם, נכלל בשטח האדום של המפה, כלומר השטח המיועד למדינה הפלשתינית. "ממה שאנחנו יודעים, כל ההתיישבות הצעירה לא מופיעה במפות בצורה מכוונת", אומר אליהו עטיה, תושב מבואות יריחו ויו"ר פורום ההתיישבות הצעירה. "אנחנו פותחים את המפות ורואים שחלק מהמקומות נופלים בשטח הריבונות וחלק בשטח האדום. המשמעות ליישוב כמו עשהאל בדרום הר חברון, שנמצא בשטח האדום, זה לא שהוא יהיה מובלעת, אלא שהוא בכלל לא אצלנו. מה יקרה ליישוב כזה במסגרת התוכנית - יפנו אותו? הרי אמרו שלא יפנו אף מתיישב. התעלמו פה משכבה שלמה של יישובים בתהליכי הסדרה. יש קרוב ל־600 משפחות שנמצאות במקום שמיועד למדינה פלשתינית, או בשכונות של יישובי מובלעת שלא מצוינות כלל במפה".

החשש של עטיה וחבריו בטווח המיידי, עוד לפני הקמת מדינה פלשתינית, הוא מפני פגיעה בתהליכי הסדרה שהם עמלו רבות לקדם בשנים האחרונות. "המשמעות ברורה - ברגע שהמפות מתקבלות כפי שהן עכשיו, בכל היישובים שאנחנו מדברים עליהם תהיה הקפאה מלאה של ההליכים. יכול להיות גם שנהיה עדים להריסות של בתים ושל יישובים שלמים. עד עכשיו הרציונל של המדינה היה שהולכים להסדרה, וזה מעוגן בהחלטות ממשלה, ולכן גם ההתיישבות הצעירה מאוד מתפתחת. אם התוכנית תוחל כפי שהיא, אז בשלב ראשון תהיה עצירה מוחלטת, ובשלב נוסף נראה גם פעילות אכיפה.

"עוד משמעות להוצאת ההתיישבות הצעירה מהמפות, היא ביטול התועלת האסטרטגית שהיא הביאה", מסביר עטיה. "התחלנו להקים בשנת 99' את ההתיישבות הצעירה כדי לשנות אסטרטגית את מפת ההתיישבות. לא רק לחזק את הקיים, אלא לשנות את המפה גיאו־אסטרטגית. אלה מקומות אסטרטגיים למדינת ישראל, שמונעים רצף פלשתיני ויוצרים רצף ישראלי. המפה הזאת מתעלמת מהם, ולכן מאיינת את רוב ההישגים של ההתיישבות בשנים האחרונות. אנחנו עלולים לחזור 20 שנה אחורה, למפה של 99'".

המשותף לתושבי המובלעות וההתיישבות הצעירה הוא ההתעלמות הגורפת שלה הם זוכים מצד הנהגת המדינה. עד היום לא נאמרה למי מהם מילה אחת של הסבר מה יעלה בגורלם וכיצד תנסה המדינה לסייע להם. "פנינו השבוע במכתב לראש הממשלה בבקשה לקבל הבהרות", אומר עטיה. "הוא כל הזמן אומר שהמפות לא סגורות. בסדר, אבל בינתיים שיבהיר אם הוא אכן מתכוון שלא יפונה אף מתיישב. לפי מה שעולה מהמפה ומאינדיקציות בשטח, זה לא נראה כך".

"לאט לאט נחשפים פרטי התוכנית האמיתיים", אומר אביחי בוארון, שהוביל את המאבק נגד פינוי היישוב עמונה והיה מיוזמי חוק ההסדרה. "כל הנצנצים והאורות שוקעים, ומתגלות עובדות קשות לעיכול. בהתחלה מובלעות, עכשיו אנחנו מגלים שאלפי אנשים עומדים להיות מפונים מבתיהם. כל זה יושב על תפיסה מאוד מסוכנת, שלפיה משאירים כמה שפחות משטחי יו"ש בידינו. כל מה שיישאר בידיים ישראליות הם היישובים, זה ותו לא. מעבר לגדרות הכול יהיה פלשתין. אפשר להיתפס להנחת עבודה שהפלשתינים לא יסכימו, אבל זה לא ישנה, כי המינהל, הצבא, משרדי החוץ והביטחון וכמובן העולם כולו, יתייחסו ליישובים הישראליים כנקודות בלב מדינת פלשתין. בכל פעם שהצבא ירצה לצאת כדי לפעול, הוא ייכנס לשטח מדינת אויב. זו מציאות הזויה. איך הגענו מרצף טריטוריאלי בין היישובים למה שעכשיו?".

בוארון נזכר ביישובים שנקלעו בעבר למציאות של מובלעות בשטח פלשתיני. "אני זוכר את גוש קטיף ונצרים. כל התהליך שנצרים עברה היה של דעיכה איטית עד הסוף. זה איום ונורא, אבל ככה זה היה. בהתחלה נכנסו עם רכבים פרטיים, אחר כך בספארי ממוגן, ופעם כשהתקשרתי לאחי שגר שם, שמעתי אותו עולה על מסוק כדי להגיע הביתה. יישובים מבודדים חיים על זמן שאול. הרי כתוב במפורש בתוכנית - תינתן הברירה לישראלים שיגורו ביישובים מבודדים להתכנס לישראל. מקצרים את פתיל חייך, ועכשיו תבחר אם אתה בוחר לגסוס או לחזור לחיים. זה לא רק 15 היישובים, אלא זו המציאות שתרדוף גם את תושבי בית אל, עפרה, עתניאל ועמנואל".

לטעמו של בוארון, וכפי שלימד ניסיונו במאבק על עמונה, אין דרך לשנות את פני הדברים מבלי להוביל מחאה ציבורית נרחבת ולחץ כבד. "צריך מאבק ציבורי תקיף. זה שהולכים לאולפן זה לא מאבק ציבורי, צריך להוציא את האנשים לרחובות. אם יהיה לחץ, ביבי יחזור לטראמפ ויגיד לו שאינו יכול להחיל את התוכנית בלי הגדלה של האחוזים ורצף טריטוריאלי. אם הקול הברור יצא מההתיישבות, אז האוונגליסטים בארצות הברית יצטרפו. זה לא נכון שטראמפ לא צריך את התוכנית, הוא צריך אותה בשביל הבחירות. הנסיבות איתנו, ואנחנו יכולים לשפר את התוכנית".

מחלקת בג"צים חוזרת אחורה

שני אירועים שהתרחשו השבוע הגבירו עוד יותר את תחושת האיום בקרב המתיישבים. זה התחיל ביום שני, כשעיתונאי 'הארץ' נטעאל בנדל פרסם כי כהונתו של עו"ד עמיר פישר, שמונה על ידי איילת שקד בתחילת כהונתה כמפקח חיצוני על תשובות המדינה לבג"ץ, לא תוארך. מחליף לפישר, כשמדובר בשר המשפטים ניסנקורן, לא נראה באופק. המציאות החדשה הזאת מעוררת חששות בהתיישבות.

"לעובדה שפישר לא יהיה שם יש משמעות גדולה לגבי אופן הניסוח של תשובות המדינה", אומר בוארון. "הדוגמה הכי פשוטה - ביישוב עדי עד הייתה תשובת המדינה, תחת פיקוחו של פישר, הסדרה, והוא לא פונה. בעמונה, אז הוא עוד לא היה, התשובה הייתה 'אנחנו נפנה'. אנחנו חוזרים אחורה, מחלקת בג"צים תעשה ככל העולה על רוחה".

"כשנכנסתי למשרד המשפטים, החלטתי לשנות את תשובות המדינה לבג"ץ", מתייחסת חברת הכנסת איילת שקד למהלך. "ראיתי בבג"צים נגד ההתיישבות הזדמנות, עם תשובות נכונות, להסדיר את ההתיישבות ולא לפנות. שכרתי את עו״ד עמיר פישר על מנת שיציג עמדה משפטית מנומקת ומבוססת שתומכת את האינטרס של ההתיישבות, ושהדרג המדיני יראה את כל האפשרויות ולא יישען על עמדות עוינות".

המכה השנייה הגיעה למחרת, עם פסק הדין הצפוי של בג"ץ בעניינו של חוק ההסדרה. ברוב של שמונה שופטים מול אחד, פסל בג"ץ את החוק בטענה שאינו מידתי. "אני מאוד מודאג ממה שהולך לקרות, כי חוק ההסדרה נועד להציל את עמונה אבל גם להגן על אלפי מבנים ביו"ש שנמצאים על קרקע פרטית, גם בהתיישבות הצעירה וגם בוותיקה. היועמ"ש בעצמו אמר שיש אלפי מבנים על קרקע פרטית. משרד הביטחון אמר 3,500. חוק ההסדרה היה מגן אחרון בפני בג"צים, בלעדיו לא תהיה מולם שום הגנה. היכונו לראות את עו"ד מיכאל ספרד מסתער עם הקלסרים על בג"ץ", מסכם בוארון בנימה מודאגת.