צמיד אלקטרוני לבני זוג מורחקים: ״שוטרים לא ייכנסו לאום אל פחם״

הצעת החוק המחייבת צמיד אלקטרוני שיוודא הרחקת בני זוג אלימים מקרבנותיהם זוכה לברכות, אבל האם היא לא הפתרון הקל שמתחת לפנס?

שמעון כהן , כ"ג בסיון תש"פ

אילוסרטציה
אילוסרטציה
צילום: iStock

ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה אתמול את הצעת החוק של סגנית יו"ר הכנסת, חברת הכנסת קרן ברק לחייב הצמדת צמיד אלקטרוני לבני זוג שקיבלו צו הרחקה מבני זוגם בעקבות אירועי אלימות.

הצמיד אמור להתריע מול המשטרה ומול קרבן האלימות ממצב בו המורחק או המורחקת מתקרבים וחורגים מצו ההגבלה שנקבע על ידי בית המשפט. ההצעה זכתה לתמיכה גורפת בוועדת השרים, אולם יש מי שמביע התנגדות. עו"ד חיה תמר הר-פז מציגה עמדה שונה לחלוטין.

לצד ההערכה שהיא מביעה לפועלה הציבורי של חברת הכנסת ברק, אומרת עו"ד הר-פז כי היא "לא מאמינה שהיוזמה הזו תמנע את הרצח הבא" ולטעמה מדובר בחיפוש מתחת לפנס של מה שימנע את תופעת האלימות במקום לחפש במקומות הנכונים.

"עיקר מקרי הרצח של נשים במשפחה מגיע מהסקטור הערבי. מתוך 11 נשים שנרצחו 7 נשים הן בסקטור הערבי ועל פי ניסיוננו, אכיפת החוק בסקטור הזה מאוד נמוכה. הסיכוי ששוטרים יכנסו לאום אל פאחם או לג'לג'וליה או כפר ראמה וישימו אזיק אלקטרוני הוא אפסי. זה לא יקרה למרות שזו האוכלוסיה שזה קורה אצלה".

לדבריה אחת הטעויות של הצעת החוק המדוברת היא חוסר הניתוח של הסקטורים הנוגעים לעניין. "אי אפשר לחלוק על ממדי התופעה במגזר הערבי ובמקום להסתכל לתופעה בעיניים מייצרים תחושה של תופעה כלל ישראלית בלי לדבר על כך שמדובר בתופעה שמרוכזת בסקטור מסוים ולכן גם לא מתאמים את הטיפול לסקטור הרלוונטי".

עוד אומרת הר-פז: "אנחנו סובלים מתופעה קשה של תלונות שווא. ארגוני הנשים יגידו שמדובר רק ב-2% מהמקרים אבל זה לא נכון. הארגונים הללו הם שפיתחו את האגדה האורבנית הזו. אף אחד לא יודע באמת מה היקף תלונות השווא ולהערכתי מדובר במספר גדול בהרבה". משמעות הדברים היא חשש כבד שהרבה אנשים יאוזקו אלקטרונית בעקבות תלונות שווא. "במקום שבו באמת יש אלימות, כלומר בסקטור הערבי, שם זה לא ייאכף. לעומת זאת עשרות גברים מהסקטור הישראלי-מערבי יסבלו מהאיזוק הזה שיהיה שלב נוסף במלחמת הגירושין שתלונות שווא משמשות בה".

עוד סבורה עו"ד הר-פז כי במקרים הבודדים של פסיכופטים המהווים סכנה לגרושות שלהם לא צמיד הוא שיעצור אותם. "לגבי האחוז הזה אני לא יודעת אם נכון להתגרות בו באופן הזה. שמעתי שופט לענייני משפחה שדיבר על צווי ההרחקה ואמר שיש לו התנגדות לצווים כאלה כי רוב הנרצחות היו כאלה שלבעל היה צו הרחקה אבל אין למשטרה יכולת לאכוף את הצו ומנגד הוצאת צו כזה רק מכעיסה עוד יותר את אותם פסיכופטים, וכך יקרה גם במקרה הצמיד האלקטרוני. מי שבאמת סובל מההרחקה הם אותם גברים נורמאטיביים שרבים מהם סובלים מתלונת שווא".

הר-פז מתייחסת גם ל"תחושה של כאילו מגיפת רצח נשים. בלי לפגוע, גם מספר מצומצם של נשים שנרצחות זו טרגדיה, אבל התחושה שכאילו אנחנו בתוך קטסטרופה שבה נשים נרצחות על ימין ועל שמאל ולכן זה מצריך אמצעים קיצוניים היא תחושת שווא. אמנם הקורונה הגבירה את האלימות במשפחה, גם נגד גברים, אבל אם נבדוק בגדול את טענת ארגוני הנשים ל-11 נרצחות נראה שמעבר לכך שמרביתן מגיעות מסקטור מסוים, נראה שה ארגונים מכניסים לסטטיסטיקות הללו גם קורבנות לעבירות פשיעה כלליות, כמו כזו שנרצחה בידי אלמוני ברכב שלה או אישה שנדקרה באום אל פאחם על ידי זרים ובעלה הוא שהזעיק את המשטרה. גם מקרים כאלה של פשיעה הוכנסו על ידי ארגוני הנשים לסטטיסטיקה הזו".

באשר להצעת החוק עצמה מציינת עו"ד הר-פז כי אמנם נכללה בו מגבלה המתייחסת לאיזוק אלקטרוני למי שהפר את צווי ההגבלה או במקרים של הרשעה קודמת, אך עם זאת ישנו גם סעיף המבטל את סעיפי המגבלות הללו וקובע כי לבית המשפט יהיה שיקול דעת חופשי במקרה שנוצר רושם של צורך בצו הגנה גם ללא סיבה וללא חובת הנמקה. בכך למעשה מעוקרת מתוכן המגבלה ההגיונית שנכללה בסעיפיו הראשונים של החוק.

במציאות שכזו היא מציעה כי אם אין מנוס והחוק אכן עומד להיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל הרי שלפחות נכון למחוק ממנו את אותו סעיף המעניק לבית המשפט כוח בלתי מוגבל להכריע על חיוב צמיד אלקטרוני על פי שיקול דעת בלתי מנומק.