ניצן הורוביץ
ניצן הורוביץצילום: Flash90

בשנת 1920 פרצו מספר התקפות של ערבים על יהודים בגליל ובירושלים. דוח חקירה בריטי מסר כי התקפות הפורעים הערבים "נשאו אופי פחדני ובוגדני.

רובן היו נגד זקנים, נשים וילדים - הרוב נפגעו בעורפם" אולם הוועדה קבעה כי הסיבה למאורעות היתה הכרזתו של הלורד בלפור וכן העובדה כי מנהיגי הציונות נגועים בהשפעות בולשביקיות.

בשנת 1921 החלו שוב התקפות ערביות על הישוב היהודי. התקפות רצחניות שהחלו ביפו והמשיכו בחדרה, רחובות וישובים נוספים – "ועדת ביקראפט" נתכנסה וקבעה כי העליה היהודית היא זו שגרמה לשפיכות הדמים ופרסמה את הספר הלבן הראשון של צ'רצ'יל שכלל בין השאר הגבלה של העליה היהודית ומסירת עבר הירדן המזרחי למלך עבדאללה מהחג'אז.

בשנת 1929 פרצה תַ'וְרַת אלְבּוּרַאק (מהפיכת אלבוראק, הכותל הערבי) הידועה אצלנו כמאורעות תרפ"ט – אירועים שהחלו בשל הצבת כיסאות ומחיצה ברחבת הכותל הצרה – האירועים החלו בירושלים והמשיכו בחברון, עזה, צפת, יפו וישובים נוספים. המאורעות הובילו לכינוס ועדת חקירה נוספת (ועדת שו) שהובילה לפרסום הספר הלבן השני שהגביל רכישת קרקעות יהודית והגבלה נוספת של העליה.

אירועים מעין אלה חוזרים על עצמם כבר 100 שנים. התקפות רצחניות על אזרחים יהודים תמיד תהיה בשל פעילות יהודית כזו או אחרת. שהרי אש"ף הוקם בשבת 1964 כתגובה לכיבוש האגרסיבי של היהודים 3 שנים לאחר מכן במלחמת ששת הימים.

הצרה בעניין שיש גם בקרבנו אנשים שיטענו כך ויהיו מוכנים להגן על טענתם בחירוף נפש. אירועי אקוטובר 2000 נגרמו בשל עליית ראש האופוזיציה דאז אריאל שרון להר הבית, חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים נגרמה משום שהמתנחלים עצרו טרמפים על אדמה פלשתינאית;

חשיבה כזו, שבה במידה ויהודים נרצחים אז האשמה תלויה אך ורק בהם ולא ברוצחים עצמם, מעבר להיותה תבוסתנית למכביר, הרי שהיא גזענית ממדרגה ראשונה – שהרי אין היא מבדילה בין שכנינו הפלשתינאים לבין כלבו של פבלוב – מדיניות יהודית שפוגעת ברגשות הערבית, הרי לכם מתכון לרצח יהודים ויש יאמרו אף הכשר.

האם דברים אלה נראים לכם מוגזמים? האם יכול להיות שקורבן אלימות יואשם באלימות שהופנתה נגדו? האם יכול להיות שאומה כה גאה כמו האומה הערבית חייבת להתנקם על כל אמירה או צעד שיכולים להתפרש בצורה כזו או אחרת כפוגעים באומה ובאמונה שלה? אבסורד? כנראה שלא, אם אתם שואלים את יו"ר מרצ ניצן הורוביץ שהכריז בסיור בשטח כי תכנית החלת הריבונות היא "מתכון לאלימות ולשפיכות דמים" – הוא לא ציין כמובן מאיזה צד אך מצביעי מרצ כבר מבינים; הורוביץ ממשיך ומכריז כי "הדם שישפך הוא על ידיהם של מי שרוצים להוציא לפועל את התוכנית ההזויה והמטורללת הזאת" - אלה השואפים ליישם את תכניתו של נשיא ארצות הברית בשטח.

פירושו של דבר, שעל פי תפיסת החשיבה של הורוביץ ומפלגתו, הפלשתינאי איננו אדם חושב. הוא אינו אדם השוקל את התנהגותו לטוב ולרע. הוא אינו מכיר שום דרך אחרת – זולת דרכה המדמם של הסכין. זו למעשה דרך החשיבה הגזענית של "אבירי ההומניזם וזכויות האדם". מעניין לומר שדרך החשיבה הזו ממוקדת רק בצד אחד של הסכסוך, שהרי אף לא אחר מחבריהם ישקול לרמוז כי ההתקפה של יהודים על הפלשתינאי בחברון נגרמה באשמת פעולה כזו או אחרת של הרשות הפלשתינאית.

אז רק לעדכן את ח"כ הורוביץ היקר – הפלשתינאים (שב-1967 לא היה בתחומם ולו מוסד אקדמי אחד להשכלה גבוהה) מחזיקים היום 43 מוסדות להשכלה גבוהה ביניהם 11 אוניברסיטאות ו-13 קולג'ים אוניברסיטאיים ובמדד סטטיסטי - מקום ראשון באחוז בוגרי האוניברסיטאות בעולם הערבי – קשה לדמיין אוכלוסייה כזו כפועלת בשיטה פבלובית.

התקפות הדמים של האוכלוסייה הפלשתינאית נובעות מגורמים רבים: נקמת דם, מאבק בין-דתי, סכסוכי שבטים וגם – מאבקים טריטוריאליים, אולם טענה כי היהודים בפעולותיהם הם אלה שגורמים לפלשתינאים לרצוח – מהווה מודרנית של הפרוטוקולים של זקני ציון מחד גיסא ומאידך התייחסות לערבים כאל עדר עיוור וטיפש.

(הכותב הוא היסטוריון וחוקר ההיסטוריה של עם ישראל תחקירן עמותת פורום קדם למזרחנות והסברה)