טיפקס מאשימים: צבא של מעונבים

שיר מחאה חדש מבית היוצר של 'טיפקס' מציג כתב אישום חריף כנגד הממסד, התקשורת ומי לא בעצם? האמת, התגעגענו

אריאל פייגלין , כ"ד בסיון תש"פ

טיפקס
טיפקס
צילום: מיה ברקאי

"מה אם השלטון במדינה הוא רק פעולת הסחה? מעין אשליה חלולה של דמוקרטיה סוערת? מה אם כל הפוליטיקאים המתלהמים הם למעשה דחלילים של אחרים, פחות מוכרים שלוקחים ולוקחים ולעולם לא מפסיקים לקחת?".

הצצה למצב כזה נותנת לנו להקת 'טיפקס' עם שיר המחאה החדש שלהם – 'דחלילים'. שירי מחאה מטבעם נוטים להיות נורא גדולים ובומבסטיים מבחינת תוכן, לדבר על מונחים מופשטים כמו "המערכת", "המנגון", "אנחנו" ו"הם", וגם השיר החדש לא חסר ביטויים כמו: "ההפסד ייפול על אנשים פשוטים שלא בקומבינה שלנו" ו"העולם כבר מזמן שלנו".

השאלה שהפניתי לקובי אוז, סולן הלהקה, היא מאוד פשוטה: בסוף היום, כשקובי האזרח הפשוט חוזר הביתה ורק רוצה כוס קפה, זה באמת מה שהוא מרגיש?

מבחינת קובי התשובה ברורה. "כבר אי אפשר לחיות בעולמנו מבלי להרגיש שמישהו נסתר גונב אותנו תדיר. האזרח הפשוט שרוצה כוס קפה, מקבל שיר שמרחיב את התחושות שכבר היו לו מקודם ונותן לו זווית ביקורתית חדשה לראות את כוחות העולם". לא אופטימי במיוחד, או, כמו שהוא מסכם את זה, "יש איים של טוב בים של תעתוע".

קובי אוז
צילום: מיה ברקאי

השיר עצמו מזכיר שירים מוקדמים יותר של טיפקס, והצבעתי לקובי על דמיון מסוים בינו לבין השירים 'פרסומת' ו'שיר הסטודנט' מהאלבום התשיעי של הלהקה. קובי התנגד להשוואה. לדעתו השיר אמנם מזכיר שירים ישנים של הלהקה, אבל ותיקים יותר. שירים כמו "סתם", "אלוף המונופול" ו"מה עשית".

הוא לא רואה בכך חזרה אחורה, אלא סוג של המשכיות, מורשת. "בקריירה ארוכה כמו שלנו" אומר קובי, "יש דורות של שירים. כל שיר הוא באופן מסוים נכד של שיר שכתבנו מזמן והשירים משלימים זה את זה וממשיכים שרשרת של מסרים שהיא גוף היצירה שלנו".

אבל לא רק מבחינת מוזיקלית יש דמיון, אלא גם מבחינת התוכן והמסר. ההיסטוריה של טיפקס, אחת הלהקות הוותיקות והאהובות בארץ, גדושה בשירי מחאה וביקורת על הממסד, ובעיני קובי זה לא סתם.
"ביקורתיות כלפי המערכת, זו תנועת נפש שהיא יהודית בעיניי. יש חלקים שלמים ממסכת תענית, שהם מופת של לקיחת אחריות קהילתית למצבים קשים. יש המוני חוקים חברתיים שדואגים לחלש. כל זה יהדות. הגבלת כוח השלטון, זהירות מסיאוב, שאלות קשות לפרנסי הציבור ולקיחת אחריות מצידם כולם תנועות נפש מאוד יהודיות".

בסגנון שכל כך מזוהה איתו, מגיש לנו קובי את אחד מכתבי האישום הנוקבים שנראו פה בתקופה האחרונה. התיאור שהוא בחר לתת לשיר מתמצת את הכל - "אז כתבתי עוד שיר מחאה, ולצערי, הוא יהיה אקטואלי לזמן רב".

מילים לחן וניהול אמנותי: קובי אוז
עיבוד: קובי אוז, רמי יוסיפוב, גל פרמן, מאיר עמר (BIG M)

דחלילים
מה נעשה כדי שיהיה לנו קל לשלוט?
איך נגרום שהכסף לא יפסיק לזרום?
נתחבא מאחורי שלטי חוצות
שלא יבחינו בנו
אז נשלח לתקשורת צבא של מעונבים
את דעתכם יסיחו בזמן שאנחנו לוקחים
ההפסד ייפול על אנשים פשוטים שלא בקומבינה שלנו
אז מה צריך?

איש חדשות שמעצים את הפחד
איש ביטחון שמסמן את היעד
איש מנגנון שמחסל את הועד
ודובר נחמד
איש ציבור שמפעיל את היח״צ
איש פרסום שמשווק את הנחת
פוליטיקאי שמפריד את היחד
ומציל את התחת
שלו

כל החיצים יופנו מיד אל הטיפוסים
שהצבנו שם בתור דחלילים
ואנחנו אפורים אפורים אפרורים
מי זוכר בכלל ת׳שם שלנו?
מניות מספרים ועולם הכספים
את המוח נייבש מרוב נתונים
כי אנחנו בשקט בשקט בשקט שולטים
העולם כבר מזמן שלנו
אז מה צריך?

ועדה שמרדימה את השטח
איזה מס שייקח את הנתח
טלוויזיה כדי לשכוח ת'מתח
היא תשאיר לכם פתח
לנשום לקוות
ועולם חזירי לא לויאלי
שיתמוך בכל מה שטוטאלי
בכל מה שבנאלי בכל מה שפיסקלי בכל מה שקרה לי

איש חדשות...