82 שנים אחרי פיגוע מונית המוות בשנת 1938 יתקיים ביום חמישי הקרוב בצפת לראשונה כנס זיכרון לנטבחים בפיגוע.
לקראת האירוע שוחחנו עם ורד טל, מי שעמלה במשך שנה וחצי כדי ללקט פרטי מידע על האירוע ועל הניצולים ממנו ולמעשה הובילה לקיומו של הכנס.
טל מספרת את סיפורה של המונית שיצאה מחיפה ביום שני כ"ה אדר ב' בדרכה לצפת כאשר הנהג הוא בכור שחרור ובה עשרה נוסעים כולל שחרור עצמו. "ליד סג'ור נעצרה המונית במחסום אבנים גדולות. קבוצת פורעים שארבה לה הקיפה את המונית וירתה בנוסעים".
"בכור שחרור ואלגרה מוצרי שישבה לצידו נמלטו. הרשל סגל ובנו דוד בן העשר נורו ונהרגו מיד, ציפורה כהנא ואימה באשה בארול נהרגו ונפלו על הילדה בת החמש, רבקה, שהיא הניצולה היחידה שעודה בחיים. בין הנוסעים היה גם שלום ביבר ובנו התינוק בן שנה. הם נסעו לבדיקה. הוא שכב על התינוק ושניהם ניצלו. הוא הצליח לצאת מהמונית, ניסה לעצור אוטובוס ערבי שלא עצר לו. הרב זיידה הלר שישב מאחורי הנהג, פתח את הדלת ויצא דרך התעלה שבצד הדרך כשהמשיכו לירות בו והוא לסירוגים נשכב בתעלה והמשיך לרוץ. גם הוא ניסה לעצור את האוטובוס שסירב לעצור".
"הרב זיידה רץ אל תחנת המשטרה הבריטית, שם שמעו את היריות ובה לקראתו משוריין עם שוטרים בריטים. הם אספו אותו והוא הוביל אותם למקום האירוע. שם הם ראו את הזוועה. שלום ביבר אסף את התינוק ואת רבקה בת החמש כשהפורעים המשיכו לירות גם עליהם וגם על המשוריין הבריטי. הכניסו את הילדה והתינוק למשוריין כשהרב זיידה ושלום הסתתרו מאחורי המשוריין שפתח בירי והרג שלושה מהפורעים".
ממשיכה טל ומספרת מהעדויות שעלה בידה ללקט: "מהעדויות של הרב הלר ושלום ביבר היו שם תשעה פורעים. אלגרה ובכור שנמלטו נעלמו ולא מצאו אותם. חיפשו אותם ביומיים הראשונים. המשפחות התחננו לבריטים שיחפשו. אפילו הוציאו מטוס כדי לחפש והם נמצאו רק ביום רביעי אחרי שביום שלישי ירד גשם והעקבות נמחו. מצאו את הגופות שלהם. מצב הגופה של אלגרה היה מזעזע. היא עברה התעללות איומה. גופתו של בכור הייתה במרחק מאוד קטן ממנה".
"הם נלקחו לחיפה ונערכו נתיחות לאחר המוות ולאחר מכן התקיימו שתי הלוויות. אלגרה נקברה בחיפה ובכור נלקח לצפת ונקבר בהלוויה המונית שהשביתה את העיר ואת הארץ כולה".
במשך שנים נשמרה שתיקה סביב האירוע הקשה. על החלטתה שלה להיכנס לעומקו של הסיפור ולחשוף את פרטיו מספרת טל: "המשפחות נפגעו כולן. לפני שנה וחצי פנה אחיין של בכור שחרור, צביקה ממן, וביקש לספר לי סיפור בעקבות קריאה של שני הספרים שלי על צפת. הוא סיפר שדוד שלו נרצח במונית והוא ביקש שאכתוב על כך ספר. בפניה הראשונה שלו סירבתי, כי הרגשתי שזה גדול עליי, סיפור קשה וכואב. אבל זה לא הניח לי, ישבתי לילה שלם לקרוא באינטרנט קטעי עיתונים מאותם ימים. בעקבות אותו לילה החלטתי לאתר את כל בני המשפחה של נוסעי המונית, ובהמשך החלטתי שאני רוצה למצוא את הקרובים".
המאמצים לאיתור הקרובים לא היו פשוטים כלל ועיקר. "ביקשתי סיוע והפנו אותי לקברי הנרצחים בפרעות תרפ"ט ולא מצאתי, יחד עם חברא קדישא לא מצאנו. פניתי לאליהו בן טובים, מומחה לבית העלמין העתיק בצפת ששולט שליטה בלתי רגילה בקברים בכל מקום, מי שאיתר שם קברים עתיקים. פניתי אליו כבר לפני עשור כדי לאתר את הסבא-רבה שלי. בעניין הזה נדנדתי לו שוב ושוב, פעמיים בשבוע, ובשלב מסוים הוא עשה מעשה ומצא שניים מהקברים ויתר הקברים לא נמצאו. הוא עבד במדרון, בין קוצים בסכנת נפשות ובשעות מטורפות ומצא את הקבר של נפתלי צבי סגל וקרוב לשם את קבר בנו, ברוך דוד סגל. בצד ראיתי להפתעתי את קברה של אחותו שנפטרה שנתיים אחר כך. נותר למצוא את קברו של בכור שחרור ואליהו עשה מעשה גדול וחשף וגילה גם את הקבר שלו"
עם גילוי הקבר האחרון הוחלט לקיים את כנס הזיכרון מיידית אך הקורונה טרפה את התכניות. כעת, משהוחלט על מועד שני לקיומו של הכנס הוחלט שלא לבטלו, אלא רק לצמצם את מספר המשתתפים. "נציגי מספחת סגל לא יוכלו להגיע והבן של בכור שחרור שעלה לקברו לראשונה אחרי 82 שנה לא יוכל גם הוא להגיע".
טל מציינת כי אינה יודעת מה הסיבה לכך שבמשך עשרות השנים שחלפו לא התקיים אירוע זיכרון כלשהו לנרצחים אך היא מציינת כי שמותיהם "מופיעים ברשימת נפגעי פעולות האיבה, אבל לא נעשה עד היום אירוע זיכרון. המשפחות עברו ימים מאוד קשים והאיתור שלהם היה לא פשוט, השמות התחלפו והיה קשה למצוא אותם".
במהלך חיפושיה אחרי פרטים נפגשה טל גם עם רבקה, אותה ילדה בת חמש אז, שכאמור היום היא אחרונת הניצולים שעודה בחיים. "היא זכרה את האירוע לפרטיו. היום היא כבר מבוגרת ולכן זוכרת כבר פחות טוב. קראתי בעיון דברים שהיא כתבה לפני כמה שנים כשהיא הייתה צלולה יותר. נפגשנו אחרי כמה שיחות טלפון. היא סיפרה שהיא זוכרת שהיא הייתה קבורה מתחת לגופות של אמה וסבתה. גם הסגלים שנרצחו היו בני משפחה שלה, דוד ובן דוד שלה. למעשה ארבעה בני משפחה של הילדה הזו נרצחו בנוכחותה".
"סיפרו לה שהיא בכתה בקולי קולות 'מאמע מאמע', וכשלקחו אותה לעכו נאמר משהו ברדיו ואחותה בלהה שכבר הייתה נשואה והתגוררה בירושלים לקחה אותה אליה וגידלה אותה יחד עם ילדיה. אחד הבנים, שמוליק, רואה ברבקה אחותו הגדולה ומספר שההורים סירבו לראות בה פחות מבת לצורכי ירושה".
טל מספרת כי במסעותיה בין משפחות הנרצחים גילתה שבכל משפחה יש מי שנושא את לפיד הזיכרון, מלקט קטעי עיתונים ומנחיל את הסיפור הלאה. בני משפחות הנרצחים יהיו בין מספרי סיפורו של האירוע הטראגי בכנס המתוכנן להתקיים בבית כנסת האר"י הספרדי בעיר ביום חמישי הקרוב.
יצוין כי אירוע הטבח במונית היה אחד האירועים שהובילו את שלמה בן יוסף, חבר קן בית"ר בראש פינה, לצאת לפעולת התגמול שלא צלחה אך שבעקבותיה נלכד, הועמד למשפט והועלה לגרדום. טל מעירה כי לא רק אירוע זה הוביל אותו למעשה: "הוא שמע על האירוע הזה והיה מאוד נסער. היה אירוע נוסף דומה עם מכונית ובה שלושה חברים שלו שנרצחו בדרך דומה בדרכים, וזו כנראה הייתה הסיבה שבחרו לנקום בדרך הזו של יידוי רימון על אוטובוס ערבי".