מבינים את הצורך בתרבות יהודית? לא בטוח

משבר הקורונה תפס את תיאטרון אספקלריה בעיצומן של מחויבויות והיערכויות. איך נערכים לעונה חדשה בלי הכנה וחזרות ועם חובות שתופחים.

שמעון כהן , כ"ה בסיון תש"פ

חגי לובר
חגי לובר
צילום: Hadas Parush/Flash90

עולם התרבות הישראלי, ואולי נכון יותר לומר הכלל עולמי, במשבר בעקבות נזקי הקורונה וההשבתה. בתיאטרון אספקלריה יוצאים למה שמוגדר שם כקרב על חייו של התיאטרון. חגי לובר, מנכ"ל ומייסד התיאטרון, מספר.

"היינו בתנופה חזקה, יש לנו מאות מנויים והייתה לנו עונה מאוד טובה של חורף, אבל היא נקטעה באיבה, ממצב של כ-500 הצגות בשנה שזה מספר גבוה הכול נעצר. הגענו למצב של אפס הכנסות, לא מחזיקים אף עובד וכולם בחל"ת", אומר לובר ומזכיר כי תקופת הקורונה שהשביתה את התיאטרון כלל את "תקופת פורים, פסח, יום העצמאות, העונה שעליה יושבות ההכנסות במשך השנה והכול קרס".

אם לא די בכך הרי ש"גם עונת הקיץ לא התחילה ולא תתחיל. במובן הזה אנחנו במקום שלא מייצר שום פעילות ושום הכנסות. הבעיה כפולה כי עמדנו להקים את בית אספקלריה ברחוב הנביאים, זו הייתה אמורה להיות גולת כותרת של היצירה שלנו, מקום שבו נוכל להביא לביטוי את כל ההצגות שלנו. זה מקום שעולה חמישים אלף שקלים בחודש והמקום עדיין לא משופץ וכרגע אנחנו לא יכולים להחזיק אותו. אמרנו למשכיר שאנחנו מבטלים, אז הוא אמר שאם כך אז הוא תובע אותנו בשלושה מיליון שקלים או ב-2.5 מיליון אם נתפשר. נתנו לנו הארכה מסוימת ויש לי פגישת חירום בנושא הזה עם ראש העירייה, משה לאון".

"פנינו לעונת החורף הקרובה אבל לא יודעים איך לעשות אותה ואם לעשות אותה. דבר גורר דבר. זה כמו כדור שלג שנופל ומפיל אותנו", אומר לובר ומסביר כי עד שהמסך עולה יש לא מעט עבודת הכנה, חזרות וכיוצא באלה "אבל הכול נעצר, אין חזרות ואין פרויקטים. גם אם הקורונה תיעלם מחיינו ברגע זה עדיין בעונת החורף הקרובה אנשים לא יוכלו להגיע לתיאטרון, כי אין לנו מה להציע לבד מהצגות ישנות שאנשים ברובם כבר ראו".

בעקבות הפוסט החריף שפרסם כשהגדיר את מצב התיאטרון כגסיסה, מדגיש לובר "אנחנו לא בסגירה אלא במצב קשה". לטעמו ניתן עוד להציל את עתידו של התיאטרון. "אנשים מציעים לבקש תרומות אבל לא נעים לי לבקש מאנשים להכניס יד לכיס. לכן אנחנו יוצאים בקמפיין קריאה לאנשים לקנות מנוי לעונת החורף והכסף שייכנס יאפשר לנו לייצר כבר כעת דברים חדשים, גם אם כרגע אין לנו שום פעילות. קבענו יעד של אלף מינויים", אומר לובר ומספר על מה שמוגדר כ'מחירי קורונה' שמתחילים במאתיים שקלים לארבע הצגות זוגיות ומסתיימים בחמש מאות שקלים למנוי חופשי.

"אם אנחנו מצליחים להגיע לאלף איש יש לנו עונת חורף עם שתי הצגות בשבוע", אומר לובר המדגיש את חשיבותן של הצגות חדשות מבלי להתבסס רק על ההצגות המוכרות והישנות.

לטעמו עולה תחושת ספק בעצם ההרגשה בציבור שיש צורך בתרבות יהודית. "בכאב אני אומר שאני לא בטוח שלאנשים מספיק חשוב שתהיה תרבות יהודית, ולא בטוח שחשוב להם שתהיה תרבות בכלל. אנחנו נמצאים לפעמים בהפגנות ולפעמים כותבים מכתבים, אבל אין את התחושה שגם מי שלא יוצר בתחום הזה אומר שחייבת להיות תרבות יהודית. אני בטוח שיש אנשים כאלה אבל קולם לא נשמע כמו במערכת החינוך".