כתיבת תעודות בידיים רועדות

אם פקששת בציון או לא כתבת את ההערה שלך במידת הרחמים, אתה יכול ממש להחריב את הדימוי של הילד ועל הדרך להרוס לכל משפחתו את השבת

אבינועם הרש , כ"ו בסיון תש"פ

תעודת הערכה. אילוסטרציה
תעודת הערכה. אילוסטרציה
צילום: ISTOCK

בסוף השיעור הוא ניגש אליי ואמר לי כזה בצחוק: "בחייאת המחנך, בבקשה תרחם עליי בתעודה. בפעם שעברה הייתה לנו חתיכת שבת שחורה בגלל שכתבת לי: כדאי לך להשתדל יותר".

"מה זאת אומרת?" שאלתי.

"זאת אומרת שאבא שלי כבר הבטיח לקנות לי כרטיסים למשחק של 'הפועל' בתנאי כמובן שאביא תעודה טובה ואז הוא קרא את הערה הזו שלך ואמר לי:

אתה רואה, אפילו המחנך שלך כותב שאתה מסוגל ליותר! למה אתה לא משקיע? זה העתיד שלך! מילא היית טיפש, אבל אתה חכם. ברגע שתשקיע ותראה שנתת את כולך אני אקנה לך.

והתחילה לנו בבית מלחמת עולם וצעקות כי אני אמרתי לו שאני באמת לא מסוגל ליותר וכל השבת לא דיברנו ובקושי יצאתי מהחדר שלי מרוב עצבים, אז בבקשה עכשיו תרחם עליי ותיתן לי הערות טובות".

נזכרתי דווקא עכשיו בהערה זו של התלמיד שלי ומאז כשאני כותב הערה או ציון, אני לא חושב רק על התלמיד אלא גם על אמא ואבא שלו, ועל האחים הקטנים שלו ועל כל המשפחה שהולכת להיות מושפעת מהתעודה הזו

נהוג שסופרי סת"ם הולכים בכל פעם למקווה לפני שהם כותבים את האותיות של ספר התורה, ואני שואל את עצמי: איך אפשר לכתוב תעודה מבלי שהיד תרעד לך?

הרי אם תהיה טעות בספר תורה, אז הוא ייפסל וזה דבר נורא, אבל בכל זאת לא פגענו והרסנו והחרבנו אף נשמה, אבל אם פקששת בציון או לא כתבת את הערה שלך במידת הרחמים, אתה יכול ממש להחריב את הדימוי של הילד הזה ועל הדרך להרוס לכל המשפחה שלו את השבת.

מפחיד.

אבינועם הרש
עצמי