סיום בזום: בנות השירות של ''זהות" נפרדו מהתלמידים

בנות השירות של ארגון זהות המלמדות בבתי הספר נאלצו לסיים את השנה המטלטלת מוקדם מן הצפוי. "יש לנו עוד כל כך הרבה לתת".

ערוץ 7 , ב' בתמוז תש"פ

חן בינה במפגש סיום בזום עם התלמידים
חן בינה במפגש סיום בזום עם התלמידים
צילום: זהות

עבור בנות השירות של ארגון 'זהות', המלמדות בבתי הספר ברחבי הארץ, הייתה זו שנה לא פשוטה כלל.

לאחר ששגרת הלימודים נקטעה במפתיע בשל וירוס הקורונה ובתי הספר נסגרו, הן נאלצו לפגוש את התלמידים דרך המסכים. כעת הן נאלצות לסיים את השנה מוקדם מן הצפוי ולקיים את מסיבות הסיום ב"זום".

ארגון זהות המפעיל את בנות השירות הלאומי פעיל ביותר מ-700 בתי ספר ברחבי הארץ. לאורך כל השנה הבנות מתרכזות בפעילות ענפה וערכית בקהילה ובבתי הספר בנושא הזהות היהודית הישראלית.

בשבוע שעבר סגרו את שעריהם חלק מבתי הספר ביפו ובדרום תל אביב, חלקם בתי ספר מעורבים, שבהן מלמדות בנות השירות של 'זהות'. חלקם נסגרו בעקבות הימצאות של תלמידים חיובים לנגיף הקורונה, וחלקם נסגרו בעקבות מיקומם של בתי הספר באזורים שהוגדרו כ"אזורים אדומים" לאחר שבהם נרשמה עלייה בתחלואה בנגיף. כל המצב החדש שינה לחלוטין את שנת השירות של הבנות, שנאלצו לעבור ללמד מרחוק, וכעת כאמור- גם להיפרד מן התלמידים דרך המסכים.

המצב המורכב הוליד הזדמנויות

חן בינה (18), בת שירות לאומי במרכז הזהות ביפו המלמדת בשלושה בתי ספר ביפו ובדרום תל אביב, סיפרה: "עד הקורונה הייתה לי שנה עמוסה מאד, שיעורים שבועיים בכל הכיתות שבהם העברתי תכנים של מורשת, יהדות וזהות ישראלית. הרבה עבודה אבל גם הרבה אהבה מן התלמידים, ואז הקורונה שהגיעה משום מקום וקטעה לנו את השגרה. בהתחלה, חשבנו שמדובר בעניין של כמה ימים אבל זה הלך והתארך. עברנו לפגוש את התלמידים מרחוק ולמרות זאת חסרה לי העבודה בשטח והתחושה שצריכים אותי בכל מקום. התגעגעתי לילדים וחיכיתי לפגוש אותם".

טל הלפרט (18), בת שירות המלמדת גם היא בבתי ספר באזור, סיפרה: "כשבתי הספר נפתחו לאחר הקורונה, חזרתי רק לבית ספר אחד פיזית, שגם הוא נסגר בשבוע שעבר בעקבות תלמיד כיתה ה' שחלה בנגיף. בכל הזמן שהיינו בבית עשיתי לילדים סרטונים, אבל חסרה לי השגרה והעבודה, ועכשיו שמסתיימת השנה יש לי בפה תחושת החמצה שהשנה נגמרה לי מהר מידי".

בת שירות נוספת היא נעה דויטש (19) המלמדת בבית ספר במרכז: "מתחילת השנה כבר התחברתי לתלמידים, התגעגעתי בקורונה ושלחתי לילדים חידות יומיות ואת התשובות שלחו לי לפלאפון. הילדים ניצלו את העובדה שיש להם את המספר שלי בכדי לדבר ולשתף במה שעובר עליהם. אחת הבנות אפילו התקשרה לשאול אותי לפני פסח על מנהגי החג ויציאת מצרים, ואחרת זכרה שיש לי יום הולדת וכתבה לי ברכה מרגשת שגרמה לי לדמוע מהתרגשות ולהבין כמה אני חשובה לה". התלמידה גילי חתמה את ברכת יום ההולדת שכתבה לנעה במילים: "אחותי הגדולה, החצי השני שלי, אין לי עוד מה להגיד חוץ מזה שאני אוהבת אותך, הכי שיש בעולם ושאני כבר מחכה לפגוש אותך שוב ולחבק אותך הכי חזק שיש ומתגעגעת ברמות".

חלק מבתי הספר הודיעו לבנות כי לאור ההנחיה לצמצם באנשי צוות על מנת להפחית את סיכויי ההדבקה בנגיף, הן לא יוכלו לחזור. אך למרות זאת, החליטו בהנהלת בתי הספר לא לוותר על השיעורים של הבנות, והמשיכו אותם במתכונת מעט שונה: כשהילדים בכיתה צופים בבת השירות מוקרנת הלוח, כשהיא מעבירה להם את השיעור דרך הזום.

את הזמן שנותר בעקבות השינויים השקיעו הבנות בסיוע פרטני לתלמידים. בינה: "בבית הספר ביקשו ממני לסייע לילדה מהחינוך המיוחד בשיעור פרטני. אלא שהשיעור היה שונה ממה שחשבתי כאשר אותה הילדה, שמגיעה מפנימיה בשל מצב משפחתי מורכב, סיפרה לי על הקשיים ועל החרמות שעוברת בכיתה ועל הבת מצווה שהייתה לה בתקופת הקורונה אך כלל לא נחגגה".

בינה לא נשארה אדישה לכאב התלמידה, ובתוך ימים בודדים ארגנה בת מצווה בהפתעה בכיתתה: "קישטנו את הכיתה עם שלטים ובלונים והכנו לה אלבום תמונות מיוחד. בנוסף רכשנו מכספי 'זהות' ובית הספר 12 מתנות עם משמעות, אותם העניקו לה המורים והתלמידים. מעבר להתרגשות הגדולה שלה ושל כולם, הצלחנו כך לשפר את היחס של חברי הכיתה לאותה התלמידה. המצב המורכב הוליד הזדמנויות, כי אני חושבת שרק בזכות השינויים של הקורונה התאפשר לי להגיע לאותה הילדה, ומאז נוצר קשר קרוב".

עצוב להיפרד דרך הזום

בתי הספר שנסגרו ללא הודעה מוקדמת הביאה לשינוי התוכניות גם בכל הנוגע למסיבות הסיום. דויטש: "הודיעו לנו בסוף השבוע שעבר שבגלל שבתי הספר באזור אדום כל כיתות כיתה ה' ו-ו' לא ישובו ללימודים. קיווינו לפחות לעשות סיום כמו שצריך וזה מצער. כעת אנו מעבירות את כל מה שתכננו אל מפגשים בזום, זה בוודאי לא אותו הדבר, ובגלל הקושי בסיום שכזה אני החלטתי שבתחילת השנה אגש לבקר את התלמידים בכדי להיפרד מהם פנים אל פנים". בינה הוסיפה: "אלו היו אמורים להיות הימים האחרונים עם התלמידים, והם נלקחו מאיתנו בשל המצב, זה מתסכל מאד. אבל אנחנו נעשה הכי טוב עם מה שיש".

את הראיון הזה עושות בנות השירות בין מפגשי הפרידה בזום עם התלמידים הרבים. הם מתיישבות מול המחשב לאחר שהכינו מצגות וחידות המסכמות את שלל הנושאים שילמדו את הילדים. בינה: "הילדים החמודים לא יכלו לחבק מן המסך אבל אמרו לי מילים חמות: "את המורה הכי טובה', אמרו לי 'שזה היה השיעור שהם הכי אהבו' וזה היה מחמם ומנחם".

במהלך השנים האחרונות ישנה ירידה במספר בנות השירות הממשיכות לשנת שירות נוספת. כעת, מדווחות הבנות של 'זהות' כי בעקבות תחושת ההחמצה שנוצרה בשל הקורונה, הן שוקלות את האפשרות של שנת שירות נוספת ב'זהות'.

הלפרט: "הייתה לי שנה נפלאה אבל היא פשוט נגמרה מהר, התחושה היא שיש לי עוד כל כך הרבה מעצמי שאני חושבת על שנת שירות נוספת". בינה הוסיפה: "זו תחושה השייכת גם לי וללא מעט בנות, רבות חשבו על זה בעקבות הקורונה, ואולי זה הדבר הכי טוב שיצא מהקורונה".