חוצפה אירופית

אירופה המתבוססת באנטישמיות נוראה מאז ומעולם, אינה נאמנה עלינו בסוגיית הריבונות. חסד לאומים חטאת

מנחם רהט , ג' בתמוז תש"פ

האיחוד האירופי
האיחוד האירופי
צילום: איסטוק

1.

יש הרבה מאוד סיבות טובות לתמוך בתכנית הריבונות, שמזכירה לגורמים מסויימים אירוע בקנה מידה של "פעם באלפיים שנה".

ויש לא פחות סיבות טובות להתנגד לה, מחשש שתוביל לקריסת מפעל ההתיישבות כולו, לייבוש יישובים עד כדי פירוקם, להקמת מדינה ערבית אכולת משטמה על גבול כפר סבא, וזה רק על קצה המזלג.

זהו, כמובן, ויכוח לגיטימי. כל עוד הוא מתנהל במדינת ישראל, בקרב אזרחי ישראל. וזאת לא רק מפני שאנו חיים בדמוקרטיה, אלא גם מפני שתוצאות המהלך שייושם לבסוף, יחולו רק על אזרחי המדינה.

2.

אבל תמיהה גדולה היא, מניין שואבת אירופה השוקעת את החוצפה להכתיב לעם ישראל כיצד לנהוג. האם תמו בעיותיה? הטחו עיניה מלהבחין בעומק הניוון שאליו הידרדרה, עם אידיאולוגיה תבוסתנית של שערים פתוחים ושאר איזמים אובדניים: רב תרבותיות, גיוון אנושי, שילוב תרבותי, העדפה מתקנת ועוד מונחים מעולם פוליטיקת הפוסט-אמת (Post-Truth Politics), שבחסותם הוצפה במיליוני מהגרים איסלמיסטים. אלה שכבר שיבטו את אופייה: בכמה מעריה המרכזיות מהווים הפולשים שליש מכלל האוכלוסיה.

צרפו לאסון האירופי הזה את הטרגדיה שבהצטמקות הילודה האירופית לקצב קיטון שמתחת לאפס, ואת הזדקנות האוכלוסיה, והוסיפו למירקחת אובדנית זו תיאוריות אגוצנטריות שסופן התאבדות מרצון, והרי לכם, חברינו האירופים, מרחב ענק להתגדר בו למען הצלת עצמכם. יש לכם מספיק משלכם.

3.

דווקא אירופה המנוונת, ערש האנטישמיות ואֵם אידיאולוגיית שנאת היהודים, חשודה בסובייקטיביות אנטי יהודית, בכל הנוגע לעתידם של היהודים במדינתם, בעיקר לאחר נהרות הדם היהודי שחצו אותה לאורך ולרוחב במרוצת כמעט אלפיים שנות פורענות: פוגרומים, גירושים, פרעות, שואות, אינקוויזיציות, עלילות דם, גיטאות, ומה לא?

דווקא על רקע זה צפה השאלה, מניין שאבתם, ידידינו בגלוי וחורשי רעתנו בסתר (עד היום מממנים האירופים למעלה מ-250 אירגונים אנטישראליים במזרח ירושלים!), את הרשות לתחוב אפכם בעניינים לא לכם, ובעיקר כשהם נוגעים לעתיד היהודי. ממתי העתיד היהודי מעניין אתכם – אתם שהדאגה ליהדות, איך לומר זאת בעדינות, מעולם לא היתה הצד החזק שלכם?

4.

הנה צרפת, למשל, שוחרת טובתנו לכאורה. פרט לאי אלו תקופות רגיעה קצרות, סבלו יהודיה קשות מן האנטישמיות הקתולית הצרפתית. כבר בתחילת האלף שעבר גורשו ממנה היהודים פעמיים (1182 ו-1306), ובה אירעה עלילת הדם הראשונה בהיסטוריה, בעיר בלואה (1171); בה כידוע למד העולם לשרוף את התלמוד (פריז, 1242); ובעידן המודרני הושפל בה עד עפר בשל יהדותו אלפרד דרייפוס בטקס אנטישמי מלווה בצעקות 'מוות ליהודים'; ובה שיתף פעולה משטר וישי עם הנאצים. אבל למה ללכת רחוק? – אפילו השבוע צעק בפריז המון אנטישמי: 'יהודים מלוכלכים', 'יהודים מסריחים', 'רוצחים' וכדומה (התקשורת הישראלית מעלימה משום מה את הזוועה). מכם נלמד כיצד לנהל את מדינת היהודים?

5.

או גרמניה, שטוענת שהיא 'גרמניה האחרת', אבל גחלת האנטישמיות עדיין בוערת בעוז בתוכה (ראו ספריהם של אלדד בק: 'גרמניה. אחרת'; וטוביה טננבוים: 'אני ישן בחדרו של היטלר'), והיא מסייעת כספית במיליוני יורו לארגוני השמאל וה-BDS האנטישמיים, ובכך חותרת בחשאי, במסווה צבוע של מוסרנות, תחת עצם קיומה של המדינה היהודית. וכל זה, רק כ-80 שנה אחרי טבח ששת המיליונים, ואחרי מאות שנים של פורענויות אנטישמיות. זוהי המדינה שתטיף לקרבנותיה ערכי מוסר?

6.

הצלע השלישית במשולש, בריטניה, אמנם חתומה על הצהרת החסד של בלפור (1917), בדבר זכות היהודים לבית לאומי בא"י, אך מאז הבלחה רגעית זו, שיחקה בריטניה משחק כפול, דו פרצופי, בשיטת הפרד ומשול, ועשתה כל מה שבזוי ובוגדני, כדי להתחמק מן התפקיד שנטלה על עצמה בוועידת סן רמו (1920): "בריטניה אחראית להגשמת ההצהרה שפירסמה ב-2 בנובמבר 1917, ושנתקבלה על ידי ממשלות ההסכמה האחרות, לטובת יישוב מחדש ובית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל".

נאמני המנדט, הבריטים, מעלו ובגדו בשליחותם. הם קיצצו את שטחי 'פלשתין' שהשתרעו במקור על 55 אלף מילין מרובעים משני צידי הירדן, וגזלו 77% משטחי המנדט לטובת ישות ערבית חדשה, פייק מדינה ושמה ירדן, בתקווה שהממלכה המומצאת הזו תסייע ל'אביניון הבוגדנית' (כינוי שרכשה לעצמה בריטניה בצדק במלחמת מאה השנים, 1337-1453) ליישם את האינטרסים הכלכליים והמדיניים שלה, ושיישרף העולם.

7.

בנוסף לבוגדנות הטריטוריאלית, מנעה בריטניה בציניות מצמררת את התפתחות הישוב היהודי, עם גזירות הספר הלבן, חסימת חופי הארץ בפני ספינות המעפילים מאירופה, וכמובן התייצבות לצד הערבים כל אימת שיזמו פרעות כנגד היישוב היהודי.

וגם לאחר שכבר החליטו לנטוש את פלשתינה ב-1948, עשו הבריטים הכל כדי לחזק את הערבים בדרכם למחוק את היישות היהודית. הם הותירו בידי הערבים ציוד צבאי חיוני, עודדו עשרות קצינים בריטים להתנדב לפקד על צבא עבר הירדן, בפיקודו של גלאב הבריטי, וקידמו פלישת הלגיון הערבי ארצה, כדי למחוץ את היישות היהודית. 'אביניון הבוגדנית', אֵם שיטת הפרד ומשול, ליבתה והסיתה ללא הפסקה נגד היהודים, והיתה בעצם, לפי החוקר שמואל כ"ץ, למיילדת הסיכסוך הערבי-יהודי.

8.

חברים אירופים, אנחנו מכירים אתכם היטב. הוכחתם לנו לאורך כל ההיסטוריה, שחסד לאומים חטאת. שבו בשקט. איננו זקוקים לעצות אחיתופל שלכם.

(באדיבות שבועון 'מצב הרוח')