להכיר את שבעים הפנים

בספר עב כרס שהוציאה משפחתו, נפרשת משנתו המוצקה והרחבה של פרופ' משה ארנד ז"ל בעניין לימוד התנ"ך.

הרב אמנון בזק , ג' בתמוז תש"פ

הרב אמנון בזק
הרב אמנון בזק
צילום: אישי

שילוב מיוחד היה בדמותו של פרופ' משה ארנד ז"ל: הוא היה מורה, מחנך ומנהל בכל מסגרות החינוך הדתי השונות, מן היסודי, דרך התיכון ועד לבתי מדרש למורים; והוא היה גם חוקר ואיש אקדמיה, שלימד באוניברסיטאות ובמכללות בארץ ובעולם. כאיש חינוך הוא ביטא את החשיבות להבין דברים לעומקם, כמקובל בעולם המחקר; וכחוקר שיראתו קדמה לחוכמתו, הוא ראה את עולם המחקר ככלי להעמקת החינוך היהודי.

שילוב מיוחד זה בא לידי ביטוי בספר עב הכרס (747 עמ') שיצא לאחרונה מתוך שיעוריו וכתביו, 'שבעים פנים לתורה', שאותו ערך ביסודיות בנו, ד"ר אהרן ארנד. הספר נחלק לשני חלקים, המבטאים את שני התחומים המרכזיים שבהם עסק המחבר. החלק הראשון עוסק במקרא, ובמרכזו סדרת שיעורים על מפרשי המקרא; והחלק השני עוסק במגוון רחב של תחומים שהמשותף להם הוא יהדות וחינוך, כמו גם דברי הגות והערכה וזיכרונות אישיים על הצלתו משואת יהודי אירופה.

להחיות נידחים

סדרת שיעוריו של פרופ' ארנד על מפרשי המקרא מבוססת על הרצאות שניתנו במשך מספר שנים לציבור בבית הכנסת 'בית יהודה' בשכונת בית וגן בירושלים. השיעורים הוקלטו ושוכתבו, והם ממלאים למעלה מ־300 עמודים בספר. לשיעורים אלו תרומה רבה לכל המבקשים להכיר את מפרשי המקרא, דרכיהם ושיטותיהם, בשפה ברורה ושווה לכל נפש, ללא צורך בידע מוקדם. השיעורים עוסקים בארבעה־עשר מפרשים: שבעה מתקופת הראשונים (רש"י, ר' יוסף קרא, רשב"א, אבן עזרא, רד"ק, רמב"ן ור' יוסף אבן כספי) ושבעה מתקופת האחרונים (ר"מ מנדלסון, רנ"ה וייזל, רי"צ מקלנבורג, שד"ל, רש"ר הירש, מלבי"ם ופירוש 'העמק דבר' לנצי"ב). על כל פרשן מובאת בתחילה סקירה היסטורית, ולאחר מכן מוצגות דרכי הפרשנות המאפיינות את פירושיו, תוך כדי הדגמה ממובאות קצרות המבטאות את דרכי הפרשנות האלו. סקירה מאלפת זו מסייעת רבות להבנת עולמו של כל פרשן, וממילא משמשת כלי ראשון במעלה על מנת להבין את ההקשר הרחב של כל פירוש. לא מעט עיונים וספרים יצאו בדור האחרון בנושאים אלו, אולם מעלה יש לספרו של ארנד בכך שהדברים מוצגים באופן מתומצת, בהיר ומרתק, תוך עמידה על הנקודות המרכזיות, אך באופן שאיננו מייגע ומטריח את הקורא והלומד.

בסופו של הספר יש אינדקס מפורט, המאפשר לקורא למצוא בכל פרשה את הדברים הנוגעים אליה. כך, למשל, בנוגע לפרשתנו, ארנד התייחס לפסוק מתוך הפרשה במסגרת סקירתו על פרשנותו של ר' יוסף אבן כספי, ללא ספק הפרשן הפחות מוכר מבין רשימת הראשונים שהזכרנו לעיל. ארנד אומר בתחילת דבריו על אבן כספי (עמ' 214) כי מדובר בפרשן (בן המאה ה־14) פשטן "שהוא קיצוני בגישתו וגם בלשונו", ומשום כך גם לא היה מקובל כל כך, וכמעט שלא צוטט על ידי המפרשים שבאו אחריו. בפרשתנו נאמר: "וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי" (במדבר כ, א). על פסוק זה נאמר במדרש: "מה שמועה שמע? שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכסבור ניתנה רשות להילחם בישראל" (ראש השנה ג ע"א). ואולם, אבן כספי הוטרד מכך שעל דרך הפשט אין מקום לשאלה "מה שמועה שמע?", שהרי השמועה עצמה מפורשת בכתוב - "כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים", ומה מקום יש לשאלה מה הייתה השמועה? את השגתו על הדרש ביטא אבן כספי באופן חריף: "למה נבקש מה שנמצא איתנו? אין זה אלא כרוכב על חמור ויבקשהו, כמו שקרה לאיש שחמורו בביתו ונדמה לו כי נאבד ממנו ואסרו ולקח צידה לדרכו לימים שניים ושלושה, ורכב עליו, הולך מעיר לעיר, עומד וצווח לבקש את החמור ההוא שהיה רוכב עליו. וגם אנחנו כן נעשה! הנה בכאן כתוב בפירוש שהכנעני שמע כי בא ישראל דרך האתרים, ולכן 'וילחם', ובהיות זה לעינינו, נלך ונבקש מה שמע?". אולם, ארנד מסביר מיד שגם חכמי ישראל היו מודעים לכך שהתשובה לשאלה כתובה בפסוק עצמו, "וגם הם ידעו שאין צריך לחפש את החמור כשרוכבים עליו, אלא שהם רצו להבין מה הקשר בין המסופר קודם לכן על מות אהרן לבין 'וישמע הכנעני', ואת זה הם תירצו" (עמ' 219).

להיעזר במדרש

פרשתנו נזכרת גם במדור אחר בספר, בחלקו הראשון, העוסק בהוראת המקרא. מדור זה עוסק בנושאים שונים ומגוונים: מטרות הוראת התנ"ך, מקומה של הפרשנות בהוראת התורה ועוד. במסגרת עיסוקו בנושא מקום המדרש בהוראת התורה, ארנד עומד על חשיבות טיפוח הגישה ללימוד מדרש, שכן "דברים שנספחו אל התנ"ך בתודעה הלאומית על ידי מאמץ של לימוד מתוך חיבה, מתוך הזדהות במשך מאות בשנים, שייכים לתנ"ך. על כן, לא יעלה על הדעת לנקות את לימוד התנ"ך בבית הספר מכל מדרש, כפי שלפעמים תובעים" (עמ' 422). במסגרת זאת ארנד מציין פסוקים קשים להבנה, שבהם מעיון בפשט הפסוק בלבד "לא נוכל לשאוף לחומר שממנו תיבנה האישיות שלנו, על כן אנחנו צריכים להיעזר במדרשים". כדוגמה לכך הוא מביא את הפסוק מסוף הפרשה: "עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה' אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן" (במדבר כא, יד). קשה מאוד להבין את משמעות הפסוק, אך ארנד עומד על חשיבות ההיכרות עם המדרש המופלא של חז"ל סביב פסוק זה: "אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו, שעוסקין בתורה בשער אחד - נעשים אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר 'את והב בסופה', אל תקרי 'בסוּפָה' אלא 'בסוֹפָהּ' " (קידושין ל ע"ב).

את גישתו של ארנד ללימוד התנ"ך ולהוראתו ניתן לסכם דרך עיסוקו הזהיר בשאלת האפשרות לפרש מקרא שלא כמו פרשני המקרא המסורתיים: "אין לפחד מן המילה 'ביקורת', שכן ביסודה היא מציינת בדיקה, חקירה, בחינה מעמיקה... גם הגישה הביקורתית־המדעית איננה בשום פנים פסולה באורח עקרוני, אלא שיש להיזהר: א) מקבלת הנחות הסותרות את הנחות אמונתנו, או למצער, מלשכוח הנחות אלו בשעה שאנו קוראים דברי עיון ומחקר המתבססים עליהן; ב) מלסגל לעצמנו את הסגנון המתנשא של אנשי מדע קטנים (ההדגשה במקור, א"ב), המנסים להתגדל על ידי התבטאות יומרנית ושחצנית, ולעולם תוכל להיווכח שחוקרים דגולים מתבטאים בזהירות ובענווה, וראיתי זאת גם אצל גויים גם אצל יהודים" (עמ' 438). ונאים הדברים למי שאמרם, שרוחו הענווה והזהירה שזורה בכל אחד ואחד מדפי הספר הרבים, שמהם עולה יראת השמיים שלו והערצתו הגדולה למדרשי חז"ל ולמפרשי התורה לדורותיהם.

***

הרב אמנון בזק הוא ר"מ בישיבת הר עציון ומרצה לתנ"ך במכללת הרצוג

***

מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת eshilo777@gmail.com

(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)