חוקים צריך גם להבין או רק לקיים?

המחלוקת האם מצווה צריכה להיות מובנת בשביל לקיים אותה לא חדשה בכלל. האם בגלל המחלוקת הזאת שכחנו את העיקר והוא לעשות את רצון ה'?

הרב שלמה סובול , ד' בתמוז תש"פ

הרב שלמה סובול
הרב שלמה סובול
צילום: גיא טייב

"החוקים הם בעלי תוקף לא משום שהם צודקים, אלא מפני שהם חוקים" אמר הפילוסוף הצרפתי מישל דה מונטן. אומנם דה מונטן היה יהודי, אך נראה שביהדות היחס לחוקים הוא שונה לחלוטין.

פרשתנו פותחת במצוות פרה אדומה. פרה אדומה היא ה-דוגמא, בהא הידיעה, למצווה שהיא חוק ללא טעם, בגלל שתי סיבות: הראשונה היא שלא מובן איך כמה טיפות של אפר פרה אדומה מטהר טמאים, והשנייה היא הפרדוקס שאפרה של הפרה מטהר את הטמא, ואילו אלו שעוסקים בטהרת הטמא, נטמאים.

ישנה חלוקה עתיקת יומין שמחלקת את מצוות התורה למשפטים וחוקים: 'מצוות שכליות' ו'מצוות שמעיות'. מצוות שכליות הם המצוות שהשכל מחייב להן וגם לולי שנצטווינו עליהם בתורה, היינו מקיימים אותן מצד מצוות השכל והמצפון. לעומת זאת מצוות שמעיות הם חוקים שלולי שהתורה הייתה מצווה עליהם לא היינו מקיימים אותם כי הם לכאורה נטולות היגיון.

אלו מצוות "חשובות" יותר, השכליות או השמעיות? שאלה זו נתונה במחלוקת. גדולי עולם בכל הדורות שניסו לתת טעמים למצוות עסקו בשאלה הזאת. הם האמינו שהאדם בשכלו צריך להשתדל כמה שיותר להבין את טעמי המצוות, ולהפוך כמה שיותר מצוות למצוות שכליות. ברגע שמצווה הופכת מחוק למצווה שכלית, יש יותר מוטיבציה לקיים את המצווה, מכיוון שמבינים את ההיגיון שבה. כך מקיימים את המצווה לא כמי שקפאו שד, אלא מתוך חיבור לתוכן של המצווה.

לעומת זאת, יש הסוברים, שדווקא החוקים הם במעלה עליונה יותר, ודווקא דרכם מתבטא החיבור היותר עמוק להקב"ה. דווקא כאשר אדם מקיים מצוות שהם למעלה מהבנת שכלו האנושי הוא מראה שהוא עבד ה', וששכלו אינו יכול להשיג את החכמה האלוקית.

אז מי צודק? "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". כל אדם צריך שיהיו בו שני כוחות נפש בעבודת ה'. כוח אחד הוא אותו כוח שבו הוא לומד את המצוות ומנסה להבין אותם בשכלו ולראות כמה הם חכמים ונכונים גם בשכל אנושי. אך יחד עם זה צריך בנפש גם את אותו כוח שמבין שמצוות ה' הם אלוקיות והם מעבר ליכולת השגתנו, ואנחנו מקיימים גם את החוקים הלוא מובנים לנו, מתוך אמונה שהם אמת מוחלטת שזכינו לקבל בהר סיני. והם הכי מתאימים לנו, והם אלו שיביאו את עצמנו ואת העולם כולו לתיקונו השלם.

גם מבנה האישיות של בני אדם שונה זה מזה. יש כאלו שיותר קל להם לקיים מצוות שהם מבינים, ויש כאלו שדווקא יותר קל להם לקיים מצוות שהם חוקים. כי הם מראש מרגישים שמצווה שהיא חוק היא אלוקית, וזה נותן להם הרגשה של קישור לאין סוף. ייתכן אפילו שלאדם מסוים בתקופה אחת בחייו מצווה מסוימת תהיה שכלית, ובתקופה אחרת בחייו היא תהיה שמעית.

הדברים נכונים גם בהבדלים בין דורות. יש מצוות שבדור מסוים הן יכולות להיות שכליות, ובדור אחר הן יכולות להיות חוקים. למשל, נושאים שבעבר היו בגדר "מצוות שכליות" לכל יהודי, כמו מהי משפחה, צניעות, תפילה, שמירת שבת ועוד נושאים רבים מעין אלו, הפכו בימינו להיות אצל חלק מהאנשים בגדר "חוקים".

הנקודה החשובה היא שהשאלה האם מצווה מסוימת בשבילי היא שכלית או שמעית, איננה משנה את תוקף המצווה. העיקר הוא לקיים את רצון ה'. האדם לא נמדד בשאלה האם המצווה אצלו היא מובנת או לא, אלא הוא נמדד בכפיפות שלו לרצון ה' בכל מצב.

לכן, אם היינו מנסחים את המשפט של דה מונטן על פי השקפת עולמה של היהדות, היינו אומרים: "החוקים הם בעלי תוקף משום שהם צודקים, ולא מפני שהם מובנים".

הרב שלמה סובול הוא ראש ארגון רבני ברקאי ורב קהילת שעיר יונה מנחם במודיעין