'עברתי טיפול המרה וכך זה מבפנים'

צעיר שעבר טיפול המרה מספר את סיפורו וקורא לחדול מהדה-לגיטימציה לטיפולים העכשוויים: זו רשעות. מונעים טיפול מסייע ממי שזקוק לו.

שמעון כהן , ז' בתמוז תש"פ

ארכיון
ארכיון
פלאש 90

הפולמוס הציבורי סביב יכולתם של טיפולים כאלה ואחרים לשנות נטייה מינית, הוא פולמוס רועש מחד אבל גם מושתק מאידך.

אישי ציבור שטענו שקיימת אפשרות טיפולית שכזו הותקפו בחריפות על ידי חברי הקהילה ותומכיהם בתקשורת ובפוליטיקה.

ערן (שם בדוי) מספר בראיון לערוץ 7 על ניסיונו האישי ממנו עולה מסקנה ברורה: יש טיפולים שמצליחים, וכעת נותר להתפלמס ולהתווכח האם עצם הפנייה לטיפולים שכאלה היא פנייה נכונה ומוצדקת או שמא יש להותיר כל אדם בנטייתו מבלי לנסות להיאבק בה. נראה שלכך התשובה טמונה בהשקפת המשיב.

"בשלב כלשהו בגיל ההתבגרות הרגשתי נטייה מסוימת כלפי גברים. דיברתי עם ההורים, הם לא הבינו במה מדובר ובמשך תקופה ארוכה לא קיבלתי עזרה", מספר ערן ומתאר כיצד פנה בתחילת כיתה ט' ובתחילת כיתה י' לעזרת גורמים חינוכיים במוסד בו למד אך גם שם לא נענה. "הרגשתי לבד עם המתחים הרגשיים ועם התחושה שיש לי בעיה. לא היה גורם מקצועי שאפשר לדבר איתו ולקבל עזרה מינימאלית".

כתלמיד מוסד ציוני דתי הוא מספר על מצוקתו תוך שתחושותיו מופיעות באופן לא קבוע. "היו תקופות שהרגשתי יותר והיו תקופות של פחות".

בתקופות בהן התחזקו תחושותיו כלפי גברים ניסה להתרחק ממצבי התמודדות, אך היו גם כשלונות ומעשים שחש בעקבותיהם תחושות אשמה קשות.

בתחילת כיתה י"ב השתתף ערן בשיחה עם ראש ארגון 'בקדושה'. השיחה התקיימה במסגרת תנועת הנוער אריאל ובעקבותיה חולקו מספרי טלפון לעזרה. ערן לקח את מספר הטלפון ואמר לעצמו כי יפנה לסיוע לאחר תום לימודי התיכון, כאשר תהיה לו הפניות הנפשית והמעשית לעסוק בכך.

"לפני תחילת הטיפול יש תחושת חוסר וודאות אם אצליח להתגבר או שזה יישאר איתי לכל החיים, תחושה מאוד כבדה", הוא מספר ומתאר את המפגשים "עם אדם יקר מאוד", כהגדרתו. "השיחות הראשונות נסובו סביב היכרות אישית עם ההיסטוריה הפרטית של ערן עצמו, "ואחרי שנוצר קשר ויש פתיחות הוא מתחיל לפתוח נושאים שונים שעלו, כולל דברים שקרו בכיתה ח', תקופה מתוחה בבית. עלו דברים שגרמו לי לדימוי עצמי נמוך ובהמשך מתחילים לדבר על הנטייה עצמה. הוא שאל אותי איזה רווח יוצא מהמעשים האלה, שאלה שלא הייתי מוכן אליה".

"בעדינות הוא נתן לי כיוון שממנו נפל לי האסימון מאיפה זה מגיע ולמה זה קיים, וככל שאני מבין למה זה קורה אני מבין שיש אצלי בעיה כלשהי והפתרון של משכך כאבים לפצע עמוק וכואב הוא לא הפתרון האמתי. אני צריך לטפל בפצע עצמו", אומר ערן ומסביר כי לעיתים משיכה מסוג שכזה נובעת מכך שנער חווה במשך שנים החלשה של אישיותו ובעקבותיה הוא מחפש קשר וקרבה ממי שנראה לו כמקרין כוח ועצמה, במקרה זה מדובר בגבר, אך הסיבות משתנות מאדם לאדם.

הטיפול אותו עבר ערן נמשך לאורך כמה עשרות מפגשים. "כרגע אני לא מרגיש נטייה כלשהי. יכול להיות שבעוד חודש תהיה לי הרגשה אבל אדע איך להתמודד איתה", הוא אומר בגילוי לב. "בתקופה הראשונה זה קשה לא לזרום עם ההרגשה, לחשוב על המניע במקום להיאבק ולעקור אותו. כעת ההתמודדות דומה להתמודדות עם בעיות בריאותיות שמתמודדים איתן וממשיכים להתמודד".

כשהוא מתבקש להתייחס לאופן בו מוצגים בתקשורת טיפולים שונים כדוגמת זה שהוא עצמו, כטיפולים חשוכים שיש להוקיע אותם, הוא אומר: "זה נשמע לי הזוי וכואב לי מאוד. אחת הסיבות שאני מתראיין היא כי אני מתפוצץ מזה. יש כל כך הרבה אנשים שהיו רוצים לקבל את העזרה ורוצים לדעת על אפשרות אחרת להם מסמאים את העיניים בכוח".

לטעמו מאחורי הדה-לגיטימציה שנוצרת בתקשורת לסוג זה של טיפולים יש גם לא מעט ענייני פוליטיקה, אך התוצאה עגומה. "זה לאמלל אוכלוסייה שלמה. זו רשעות. ברור לי שיש אוכלוסייה שלא הייתה מצליחה בטיפול כזה, אבל יש סיכוי טוב מאוד שאנשים היו מכירים את הטיפולים ואת העזרה ועד כמה זה אמתי היו כן מצליחים. המשוואה עכשיו היא שאין בכלל אפשרות כזו. זה איום ונורא".

"זה לא טיפולי ההמרה של לפני שלושים שנה. היום המציאות שונה לגמרי וצריך להכיר אותה. צריך לדבר על מה שקורה כיום", הוא אומר ומספר כי בכוונתו לפעול ברשתות החברתיות ובאמצעים נוספים על מנת לספר את סיפורו ולהפיח תקווה במי שזקוק לכך.