לידור יוספי:
"אחרי מה שקרה לבן שלי חייתי בעולם שבו לא היה לי בשביל מה לקום"

לידור יוספי חוזר עם שיר אמוני חדש ומספר על שנותיו הראשונות כיוצר, ההתרחקות וההתקרבות,ומדוע פטירת בנו היא בעיניו ייסורים של אהבה

אבנר שאקי , ח' בתמוז תש"פ

לידור יוספי
לידור יוספי
צילום: הארלי דיווידסון ישראל

נעים להכיר

"לידור יוספי, 46, נשוי ואב לילדה, מתגורר בעפולה, זמר ויוצר".

שתף בזיכרון ילדות מוקדם שלך

"אני תימני משני הצדדים, מראש העין במקור, וממש גדלתי אצל סבא וסבתא שלי – שהיו תימניים מהדור הישן - עם הלבוש הצנוע, הפאות, וכל המנהגים. אני בן בכור ונכד ראשון, ובזכות כך הרגשתי עטוף באופן מיוחד באהבה. מגיל מאוד צעיר הלכתי למורי, 'מורי קרוואני', שהיה צדיק ומיוחד. הייתי הולך אליו ברגל, למרות שזה היה קצת רחוק, ולמדתי אצלו עם עוד כמה ילדים מהשכונה.

"המורי מאוד אהב אותי, הייתי תלמיד מצטיין, וכבר בכיתה א' עליתי לקרוא בתורה. במקביל גם למדתי הרבה מאבא שלי, ומשניהם קיבלתי את השורשים של לימוד וקריאת התורה. אחר כך ברוך ה' זכיתי להמשיך בכך עוד ועוד. בתוך כל זה, כמובן שגם השתלב העולם המוזיקלי. סביב העניינים של התפילה וקריאת התורה יש מקום גדול לשירה, ושם התחיל החיבור שלי למוזיקה. אני זוכר גם שמאוד אהבתי לשמוע את סבתא שלי שרה. היא לא הייתה מפספסת אף הזדמנות – כששטפה כלים, בישלה, ניקתה את הבית. לצערי עדיין לא הקלטתי שירים תימניים מסורתיים, אבל אני מאמין שזה יקרה".

היהדות בשבילך היא?

"היהדות בשבילי היא הכל. אני בא מבית דתי, וגם היום אני דתי. בשנים שבהן התרחקתי זה לא היה בגלל מחשבה מסודרת, אלא כתוצאה מתאוות. השורשים שלי חזקים מאוד, אבל כשאתה מתבגר ויוצא לעולם זה נהיה יותר קשה. אתה רוצה לבטא את עצמך, למצוא את המקום שלך בעולם. קראו לי 'ילד הפלא מראש העין', קיבלתי הרבה תגובות טובות, והאמנתי שמוזיקה היא הייעוד שלי.

"כשנכנסתי לתעשייה לא היה לי פשוט לשמור על הערכים שאותם ספגתי בבית. לפעמים אנשים אומרים לי שחזרתי בתשובה, אבל זה ממש לא מרגיש לי ככה. נכון שהיו תקופות שבהן פחות הקפדתי על דברים מסוימים, אבל תמיד הייתי עם בורא עולם. הנשמה של האדם באה ממקום גבוה, ואם היא טועה בדרך, היא זועקת. כשהתרחקתי שמעתי את הנשמה שלי זועקת, ואני מודה לה' שעזר לי להתקרב אליו, וממשיך לעזור בזה בכל יום".

מהם חלומותיך הכמוסים ומהם הגלויים?

"החלום הכי גדול שלי הוא לעשות נחת רוח לקב"ה במקום שהוא מייעד לי. היום השאיפה שלי היא לכבוש את הבמות, אבל אני רוצה לעשות את זה בשביל לקדש שם ה'. פעם מישהו שאל אותי מי האמרגן שלי, ועניתי שריבונו של עולם. הוא העיקר מבחינתי. ולכן כמובן שאני גם לא עובד בשבת".

מבחינה מקצועית, האם אתה במקום בו דמיינת שתהיה? ואיך זה גורם לך להרגיש?

"הגעתי למקומות מאוד גבוהים בקריירה, אבל היו דברים שהפריעו לי להישאר שם. יש הרבה דרישות מאמן מצליח, והיה לי קשה לעמוד בהן. כמובן גם מה שקרה עם הילד שלי, שליו ז"ל, הקשה עלי להמשיך. כזמר מוכר אתה כל הזמן צריך לחייך, אבל לפעמים מבפנים אתה עצוב. וגם כל העניין עם התקשורת הוא לא פשוט. חשיפה גבוהה זה דבר מורכב. אני יוצר מאהבה ולשם שמיים. היום הציפיות שלי מעצמי הן לראות את המקום שנכון עבורי. אני מאמין שמצאתי אותו, ויחד עם זאת רוצה תמיד להתקדם".

שתף במשהו מעניין ו/או מרגש הקשור למשפחתך

"אחרי שבני נפטר בגיל שלוש באופן טראגי, השתמשתי בכוח האמונה. אם לא הייתה לי אמונה חזקה, כנראה שלא הייתי מדבר איתך היום. אני לא יודע מה היה קורה לי. אחרי מה שקרה לבן שלי חייתי בעולם שבו לו היה לי בשביל מה לקום. ה' נתן לי כוחות לעבור את הייסורים האלה, שאולי אנשים יופתעו אבל אני קורא להם ייסורים של אהבה. עם השנים הבנתי שמה שקרה קרה מאהבת ה' אלי, וזה הביא לי המון כוחות והתחזקות.

"מבחינת המוזיקה, זה גרם לי לחזור לקהל שלי חזק יותר, פחות מופנם, אחד שמחייך לחיים. היום אני חי ושר בצורה אמיתית יותר. הילד שלי נשאר איתי, והוא מחזק אותי משם. דבר כמו שקרה לי אי אפשר להבין. רק להאמין שהוא לטובה מה', ולחשוב איך הולכים קדימה. אני רק אומר תודה על הכל. על מה שמבין ועל מה שלא.

"כל מה שעברתי עם הילד היה באמונה. אמרתי שוב ושוב: 'ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך'. אחרי מה שקרה אנשים ציפו ממני להיות על הבמות, בטלוויזיה, אבל הייתי כבוי. שמחת החיים שלי נעלמה. כשהייתי מראה שאני שמח זו הייתה סתם הצגה. במקום הזה עבדתי על האמונה, פשוט בשביל להמשיך לחיות. זה היה ממש בשביל ההישרדות. היום אני נשוי בשנית ברוך ה', ויש לי ילדה בת שמונה. עברתי בקטע הזה מסע רוחני וגם גשמי, שילך איתי עד יומי האחרון".

ספר על השיר האחרון שהוצאת, 'כוס ישועות'

"השיר הזה נולד בעקבות אהבה גדולה לבורא עולם, אהבה שגדלה משנה לשנה - עם כל מדרגה רוחנית שאני מגיע אליה. השיר הזה נמצא אצלי כבר שבע שנים, ועד עכשיו היו הרבה מניעות שבגללן הוא לא יצא. ה' זיכה אותי להוציא אותו דווקא עכשיו, ובעיניי הוא בעיקר מדבר על עולם התשובה. דוד המלך, שזכה להיות רגל רביעית לשכינה בגלל התשובה שהוא עשה, כתב בתהילים את המשפט: 'כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא'. ואני מקווה שבזכות השיר הזה אנשים יתקרבו לה' ויחזרו בתשובה.

"גלעד מסאמי, בעל תשובה בעצמו, שבעבר שר בצמד שמאוד הצליח בז'אנר הפופ ים תיכוני, כתב יחד איתי חלק מהשיר. שיתוף הפעולה בינינו היה מעולה. נפגשתי איתו לפני שהוא טס לאומן בחנוכה, החלטנו לשתף פעולה, הראיתי לו את השיר, והוא אמר שבאומן הוא יוסיף לו בית. הוא סיפר שכשהיה שם לא כל כך הצליח לו, אבל בדרך חזרה, במטוס, פתאום ירד לו הכל בבת אחת".

בניגוד להמון זמרים מזרחיים, אתה גם כותב ומלחין. מהיכן באות המנגינות?

"זה התחיל אצלי בגיל מאוד מוקדם. מהיום שאני זוכר את עצמי זמזמתי מנגינות שעלו בי, ובגיל 13 התחלתי ללמוד פסנתר במתנ"ס בראש העין. אחרי שלמדתי גם גיטרה ותופים, הבנתי שיש אפשרות גם למצוא טכניקות של הלחנה, אבל עד היום אני בעיקר מלחין מהרגש. מנגינה צריכה לעבור בלב ובנשמה. הטכניקה והתיאוריה יכולות לעזור, אבל הלב הוא העיקר.

"הרבה פעמים פתאום יורדות לי מנגינות, ואיך שמשהו בא אני ישר מקליט. יש לי המון סקיצות, גם דברים מלפני עשרים שנה. לגבי הטקסטים, זה קצת אחרת. המילים יותר קשורות לדברים שעברתי. המנגינות באות לכאורה בלי קשר למה שעובר עליי. לגבי הסגנון, לדעתי חשוב לדעת מה הדור הנוכחי מבקש. אם תביא מילים גבוהות מדי, זה לא יעבוד. צריך למצוא את האמצע כל הזמן. גם בהלחנה. צריך להתאים את עצמך לרוח התקופה, ויחד עם זאת לשמור על עצמך בתוך זה. אני משתדל לכתוב דברים שמדברים על החיים, על הקב"ה, לדבר על העולם האמיתי ולא על השקרי. אני משתדל בכתיבה ובהלחנה שלי להיות צינור לה'".

לכל התכנים של אבנר שאקי לחצו כאן

באדיבות אתר הידברות – תכני יהדות, זמני כניסת שבת, הכרויות לדתיים בחינם, פרשת השבוע, לוח זמני היום ועוד