מלחמת היצר והמלחמה בקורונה

בהתמודדות השגרתית בשמירת המצוות ובהקפדה על הנחיות הקורונה יש מן המשותף: לפתח חטאת רובץ.

הרב מיכה הלוי , ח' בתמוז תש"פ

הרב מיכה הלוי
הרב מיכה הלוי
צילום: דוברות

הגמרא במסכת בבא בתרא (עח, ע"ב) דורשת: "'על כן יאמרו המושלים' המושלים אלו המושלים ביצרם. 'בואו חשבון' בואו ונחשב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. 'תבנה ותכונן' אם אתה עושה כן תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא".

פשט הגמרא עוסק בצדיקים המושלים ביצרם מתוך עשיית חשבון. מצד אחד הם מחשבים מה הם מפסידים כתוצאה מעשיית מצוה בתכלית הדקדוק ובהידור רב, למשל זמן עשיית המצוה בו היו יכולים לעבוד ולהרוויח, או הפסד הממון אותו הם משקיעים על הידור המצוה. אך כנגד ההפסד הנגרם מהמצוה כאן ועכשיו, יש שכר מרובה לעולם הבא, לא רק במובן של העתיד הרחוק  אלא במובן של מה שבא אחרי הממשלה ביצר. 

לדוגמא, כשאדם מושל ביצרו הוא אומר לעצמו: לא נורא, הייתי יכול להרוויח, אבל אני מחליט לעשות מצוה בדקדוק, להתפלל במתינות, לא ארוץ, לא אסתכל בטלפון, אני יושב ומחשב מה יצא לי מתפילה ראויה ומדוקדקת במתינות ומה אני מפסיד, הפסד מצוה כנגד שכרה של המצוה, הפסדתי משהו חולף - עולם הזה, אך שכרה של המצוה - "תבנה ותכונן", אני מרוויח משהו "להבא", מיד אחר כך. 

לעומת זאת הוא מחשב גם 'שכר עבירה כנגד הפסדה': אם עברתי עבירה אולי הרווחתי משהו בעבירה, אבל הפסדתי את מהות החיים של עולם הבא, הפסדתי את השכר הרוחני. 

אלה הם המושלים ביצרם.

אמנם צריך להבין מה הקשר בין פשט הפסוקים העוסקים בסיחון שכבש את מואב לבין הדרש העוסק בצדיקים המושלים ביצרם?

חשבון היתה עיר בפתח של מואב לכיוון גבול האמורי. סיחון כבש את חשבון תחילה, הוא כבש את הפתח. הכיבוש של הפרצה הראשונה נתנה למלך סיחון כשהוא כבר מלך חשבון יכולת להשתלט על כל ארץ מואב. 

כך גם במלחמת היצר הרע. יצר הרע לא אומר לאדם לעשות עבירות קשות, הוא מכוון אל הגדרים מדרבנן, אל החומרות הנראות מיותרות. הוא מפתה את האדם לפרוץ רק את הפרצה הזאת, את הגדר או החומרה, אך ברגע שפורצים את הפרצה ולא מושלים ביצר הרע, הכל הולך ונפרץ מכאן ולהבא.

אולי באופן הזה ניתן לדרוש את הפסוק מפרשת בראשית (ד, ז): "לפתח חטאת רובץ", על ידי פריצת הפתח כל החטאת רובצת. על כן, אל לנו לזלזל בגדרים ובסייגים שעשו לנו רבנן. הם ז"ל בגדולתם ירדו לעומק אישיותינו לבל נפרוץ שום פרצה ונלך תמיד לכל אורך הדרך במסורת הסייגים והגדרים, כי כל פרצה מביאה אחריה התדרדרות בלתי ניתנת לעצירה.

גם היום, כשאנו צריכים לקיים מדין "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" את ההנחיות הברורות של עטיית מסיכה, שמירת מרחק שני מטר איש מרעהו והקפדה על נקיון הידיים, לפעמים יש לנו יצר רע המסית אותנו לא לשים את המסיכה בשלימות, או לוותר על הקפדה בהנחייה אחרת. זו פרצה, ובפרצה הזו 'חטאת רובץ', אתה כבר לא ממושמע להנחיות כמו שצריך, זה מתחיל כך ובאמת הנזק יכול לבוא.

אנו צריכים להיות 'מושלים', למשול ברוחנו, שהרוח תמשול על הקשיים המעשיים שלנו.

בהמשך לדברי הגמרא הלומדים מהפסוקים על הצדיקים המושלים ביצרם וכובשים אותו, מתרגם יונתן בן עוזיאל "תבנה ותכונן עיר סיחון" - "יתבני וישתכלל דמיתער ומשׂיח באורייתא". ראשית באה ההתעוררות מהשינה, 'התעוררי התעוררי', וכתוצאה מהעירנות הגדולה שלנו בשמירה על 'ונשמרתם', בשמירה על כל המצות בתכלית הדקדוק - "ומשׂיח באורייתא", ומתוך הדיבור בדברי תורה אין מקום להכנס בפרצה.

'על כן יאמרו המושלים באו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון', תבנה ותכונן כל עיר בערי ישראל בשלימות של בריאות איתנה לאנשים רבים ההולכים ומתגברים על כל פרצה ומשיחים באורייתא ומתפללים במתינות וד' הטוב ישלח החלמה לזקוקים לה ובריאות איתנה לכולנו.

הרב מיכה הלוי הוא רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת עטרת נחמיה בתל אביב