סטודנטיות לעזרת קשישים בבידוד

גם ללא הנחיה רשמית לבידוד קשישים, רבים מהם חוששים ונשארים בבתים, לעיתים ללא משפחה וקשר עם העולם החיצון. יש מי שנחלץ לעזרתם.

שמעון כהן , ח' בתמוז תש"פ

אילוסטרציה
אילוסטרציה
צילום: איסטוק

הגל השני של הקורונה כבר כאן ונראה שבקרוב תגיע גם הודעה רשמית על בידוד קשישים, אבל מסתבר שגם בימי הדמדומים הללו שעברו ועוברים עלינו יש קשישים שמכניסים את עצמם לכמעט בידוד והפעם מרצון.

בנות החוג לחינוך בלתי פורמלי במכללת אפרתה החליטו לאמץ קשישות בשכונת בקעה בירושלים. על המבצע שוחחנו עם אמיר שמש, דיקן הסטודנטיות במכללה.

"המבצע החל כחלק מהרצון להתמודד ולסייע לקהילה הקרובה בתקופת מגפת הקורונה. הסטודנטיות שעושות את הכשרתן המעשית במכללה ביחד עם סטודנטיות שזכאיות למלגת סיוע כלכלי, יזמנו יחד פרויקט שמשמעותו עזרה בעיקר לקהילת הקשישים והקשישות שגרים במרחב. זה סוג של התמודדות משותפת ותרומה לסטודנטיות עצמן ולקשישים".

על הפעילות עצמה מספר שמש: "בשכונת בקעה יש מועדון קשישים ויחד אנחנו מקדמים פרויקטים חינוכיים בקהילה. כשהחלה המגיפה עלתה מחשבה כיצד לגייס את השותפות שהייתה עד היום ולייעד אותה לתרומה משמעותית. כך נולד הרעיון יחד עם מנהלת המועדון ובמסגרתו מיפינו קשישים וקשישות בבידוד חברתי, יצרנו איתם קשר מקוון ולמעשה ניהלו שיחות שבועיות סביב נושאים שונים שהתכלית שלהם הייתה לבדוק ולהעריך מצב, להיות קשובים לצרכים שעולים ולסייע חברתית ככל הניתן".

בשיחות הללו "התגלו מגוון צרכים. למשל, עצם ההבנה של מה קורה בארץ בכלל ובירושלים בפרט, היכרות הנהלים וההקפדה עליהם. חלק מהקשישות והקשישים לא דוברי עברית וגייסנו סטודנטיות דוברות אנגלית. התברר שישנו צורך של עצם הקשר. פגשנו אוכלוסייה שהתמודדה לבדה ללא הרשת החברתית המוכרת כי המועדון לא פעל והמשפחות היו בריחוק, והשיחות הללו מאוד סייעו ברמה החברתית".

עוד מספר שמש כי בשיחות "עלו צרכים כמו סיוע בתרופות ובמזון, והצרכים הללו הועברו ודווחו לגורמים הרלוונטיים ואכן אנחנו יודעים שאותם קשישים וקשישות קיבלו סיוע בזכות התהליך הזה".

על הקשר הטכני בין הסטודנטיות והקשישים, קשר שהיה ברובו מקוון בעוד על פי התחושה אוכלוסייה זו מתקשה בהפעלת מערכת מקוונת, אומר שמש כי אמנם ההתקשרות בוצעה במספר דרכים, אך היו גם הפתעות. "היו שידעו להשתמש בווטסאפ והיו שידעו להשתמש בזום. היו שהקשר איתם היה באמצעות טלפון. ניסינו מגוון דרכים כדי לנסות ולממש את יצירת הקשר הזה. לצד ההנחה שאכן רוב הקשישים והקשישות פחות חשופים למערכות הללו, גילינו לא מעט הפתעות. חלקם, בהדרכה נכונה של הסטודנטיות ועזרה מרחוק, הצליחו והופתענו מכך".

בדבריו מציין שמש כי המיזם התמקד במכוון באותן קשישים שאין להם קשר עם בני משפחה, "מתוך הנחה שאנחנו לא רוצים להתערב בחיי משפחה ובקשרים הרחבים יותר, גם מתוך הבנה שמוטב שהעשייה החברתית לא תתמודד עם האתגרים הללו וגם במובן הערכי יותר של כבוד לאוכלוסייה עצמה. בסופו של דבר יצרנו קשר עם קשישים וקשישות ללא רשת משפחתית רחבה".

שמש מדגיש כי מדובר בתרומה הדדית שצפוי להימשך גם בעתיד. "חשוב לומר שבין הקשישים והקשישות לבין הסטודנטיות נוצר קשר והמוטיבציה להכיר ולקוות שיום אחד הקורונה תחלוף וניתן יהיה להיפגש פנים אל פנים ולשוחח על ענייני היום היא מוטיבציה שהתחזקה בתקופה הזו. זו לא תרומה חד כיוונית. היכולת של סטודנטיות לשאול מה נשמע, להכיר סיפורי חיים, לשמוע על התמודדויות שונות הם למידה מאוד חשובה לעצם היותנו חיים בחברה".