הרמת מסך: ח"כ תהלה פרידמן נערכת לקרבות מול האופוזיציה

האם אני מתכוונת לוותר על הרצון להגדיל את מספר הנשים בגוף הבוחר את הרבנים הראשיים? ממש לא. אבל אני מבינה שזה תהליך.

ח"כ תהלה פרידמן , ט' בתמוז תש"פ

היום זה יקרה בפעם הראשונה אבל אני מניחה שזה הולך להפוך לטקס קבוע.

מישהו מחברי הכנסת של האופוזיציה יגיש הצעת חוק שאני מזדהה איתה מאד. היום יהיה זה אלעזר שטרן שהגיש הצעה להגדלת מספר הנשים בגוף הבוחר את הרבנות הראשית. בשבוע הבא זה יהיה מישהו אחר.

מטרת הגשת הצעת החוק הספציפית הזו: להביך אותי. איך אני יודעת? כי לא קדמה לה עבודת הכנה עם גורמים רלוונטיים או אפילו איזשהו משא ומתן. ללא תהליך, המניע היחיד הוא להיות "אופוזיציה לוחמת". (בהצעות האחרות המטרה היא להביך אותנו. הפעם זה אותי בלבד. יחס אישי)

ועדין. זו הצעה חשובה. אז ביקשתי מהממשלה לא לפסול אותה אלא לדחות את ההחלטה בכמה חודשים כדי לתת לי הזדמנות לקדם אותה בהסכמה ולאחר הכנה ודיון. הממשלה הסכימה אבל חבר הכנסת המגיש התנגד. הוא רוצה הצבעה עכשיו. ברגע זה. למרות שהבחירות לרבנות יהיו רק ב-2023. כי המטרה היא לא להעביר אלא להביך. ולהביך זה עכשיו.

לשלב הבא בטקס יש שתי אפשרויות: המבאסת - אני אתקזז עם ח"כ אחר ואתחמק מהצבעה. היותר מבאסת - לא אצליח להתקזז ואצביע נגד משהו שאני לגמרי בעדו.

ואז מגיע החלק החשוב שהוא מטרת כל העניין: השיימינג.

הרשת תתמלא בגלגול עיניים צדקני על כך שהצבעתי בניגוד לאמונתי, שאני צבועה, שלקח בדיוק שבועיים עד שהפכתי להיות כמו "כל הפוליטיקאים האלה..." וש"מכרתי את נשמתי לשטן". אנשים שאוהבים אותי לא ידעו מה לומר, אני אנסה להסביר שלבקשתי ועדת השרים לא הפילה את ההצעה אלא דחתה אותה בכמה חודשים כדי לאפשר מו"מ והדברות עם המפלגות החרדיות. אף אחד לא יתעניין בהסבר שלי והלעג ימשיך. אני אובך ואתבאס. והקהל על הטריבונה יצקצק. סוף מערכה ראשונה.

בשבוע הבא מההתחלה. וחוזר חלילה.

אז הנה, עוד לפני הסיבוב הראשון אני עושה "הרמת מסך".

כן. הקואליציה הזו קשה מאד בענייני דת ומדינה. לא, היא לא בלתי אפשרית, כי דווקא בממשלה פריטטית יש מקום לדון ולהידבר. היא לא בלתי אפשרית כי אם אנסה ואבקש ואשכנע על עשרים דברים, שניים יצטרכו לתת לי. ויש גם פעולות שלא חייבות לעבור דרך חקיקה דווקא ויש דרכים נוספות.

אני לא מצפה שמה שלא הצליחו להעביר בממשלה של 2013 נטולת חרדים, מברית הזוגיות ועד תחבורה ציבורית בשבת, יהיה ניתן להעביר היום. אפילו את החוק ששטרן יעלה היום הממשלה של 2013 הפילה לו. ובאותם ימים הוא היה חבר קואליציה. ועדין אני מסרבת להתייאש.

האם אני מתכוונת לוותר על הרצון להגדיל את מספר הנשים בגוף הבוחר את הרבנים הראשיים? ממש לא.

אבל אני מבינה שזה תהליך. ואני מאמינה בתהליך הרבה יותר ממה שאני מאמינה בניצחונות רגעיים.

הייתה פה ממשלה בן 2013 ל-2015. לכאורה ממשלת חלומות בדת ומדינה. היא העבירה חוק גיור וחוק גיוס ועוד חוקים מצוינים לטעמי. ואז היא נפלה. וחוק הגיור בוטל וחוק הגיוס בוטל והכל ירד לטימיון. לא נשאר דבר.

אז טוב שהאופוזיציה תתמרץ את הקואליציה לעבוד על נושאים חשובים. וגם ביקורת זה דבר חשוב ואפילו טקסים הם בעלי משמעות. אבל זה מה שזה. טקס. הצגה שכולנו משתתפים בה.

אבל בין המערכות אני מתכוונת לעבוד.

כי בשביל זה באתי.