בצל המצוקה:
אין סיבה לקום בבוקר, אין אופק מקצועי

נשיא המדינה ושר התרבות אירחו את נציגי עולם התרבות והאומנות בישראל על רקע המשבר שחווה הענף בשל נגיף הקורונה

ערוץ 7 , ט' בתמוז תש"פ

מפגש אמנים
מפגש אמנים
צילום: מארק ניימן /לע"מ

על רקע משבר הקורונה נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין ושר התרבות חילי טרופר אירחו הבוקר מפגש עם אומנים ועובדי עולם הבמה בישראל.

הנשיא והשר שמעו מהמשתתפים על מצוקת הפרנסה, על הקושי להביא את הקהל לאולמות, על סכנת הקריסה המוחלטת של ענפים רבים כמו הקולנוע ועל המאבק על הלגיטימציה שלהם כאמנים לזכות בהכרה מצד המדינה והקהל בתקופה זו.

במפגש השתתפו: הזמר והיוצר ארקדי דוכין, מנכ"ל תאטרון "נא לגעת" אורן יצחקי, במאי הקולנוע אבי נשר, מנכ"לית תיאטרון בית לסין ציפי פינס, יו"ר איגוד האמרגנים והמפיקים יוני פיינגולד, היוצר והבמאי מאור זגורי, השחקנית והסופרת גילה אלמגור, השחקנית נלי תגר, הסטנדאפיסטית רביטל ויטלזון, מנהל הגלריה באום אל פאחם סעיד אבו שאקרה, השחקן דרור קרן, השחקנית נורית שלום, בעלי חברת ההגברה "מור קול" אילן מור, מנכ"לית איגוד המארגנים ומפיקי הבמה ענבל ג'ורינו, איש הסאונד אייל אלטרץ ומנכ"ל תיאטרון באר שבע ומנהל בית ספר גודמן למשחק שמוליק יפרח.

הנשיא הדגיש במהלך המפגש: "אתם לא צריכים לשמוע עוד מילים יפות על מקומה החשוב, המכריע, של התרבות והאמנות בחייו של עם. אתם יודעים זאת היטב. תרבות ואמנות אינם מותרות. זה מה שמעצב את נפש האומה שלנו. בלי התרבות והאמנות הישראלית, מדינת ישראל לא הייתה מה שהיא היום. אנשי התרבות והאמנות הם לא רק סוכני תרבות מופשטים. הם גם אבות ואמהות, אנשי ונשות משפחה שחיים חיים ממשיים וצריכים להביא לחם הביתה. אנחנו בזמן קשה במיוחד מבחינה כלכלית וחברתית. בשבועות האחרונים זה הולך ונהיה ברור יותר שאנחנו בעיצומו של משבר מתגלגל. משבר כזה מחייב מאמץ של כל הכוחות יחד. ברגעים כאלו אנחנו צריכים הרבה יותר סולידריות והרבה פחות ניכור. לא פחות מסיוע כספי אנו זקוקים להקשבה אמתית."

הנשיא ציין כי למדינת ישראל יש אחריות כלפי כל האזרחים שלה בכל משלחי היד, והוסיף: "בעת הזאת, חובתה המוסרית של המדינה היא למפות כמה כל אחד נפגע, וכמה כל אחד צריך כדי להחזיק את הראש מעל למים. עולם התרבות היה הראשון להיסגר, והאחרון להיפתח. אני שומע את המצוקה שלכם. לא צריך להקל ראש בהנחיות מצילות החיים שאוסרות על התקהלויות בזמן עליית התחלואה. לצד זאת, יש לספק פתרון מקיף חברתי וכלכלי. מדינת ישראל מחויבת למי שנזקקים להנשמה כתוצאה מהמשבר הבריאותי, וגם למי שזקוק להנשמה כלכלית כתוצאה מהמשבר במשק."

שר התרבות והספורט, חילי טרופר, הודה לנשיא על מפגש חשוב ומרגש ואמר: "זה לא מובן מאליו שהנשיא מחבק את עולם התרבות ופותח את ליבו לאומנים וליוצרים במדינת ישראל. אלה ימים קשים למדינה ובתוך כך כמובן גם לעולם התרבות. לשמחתי, בשבועות האחרונים הושגו מספר הישגים כלכליים לתמיכה בעולם התרבות ובעיקר התאפשרה החזרה לבמה. עם זאת, עדיין ישנם קשיים וכאבים ועלינו להמשיך ביחד, כדי להתמודד עם כל אלה. דווקא בימים כאלה, נדרשים לחברה הישראלית אוויר ותקווה, ויש בתרבות כדי לספק זאת. אני שמח ונרגש לראות את התרבות חוזרת."

הבמאי אבי נשר הזהיר במפגש מסכנת הקריסה המוחלטת של עולם הקולנוע, אך הוסיף כי קיומה של הפגישה הזו בבית הנשיא מעניק לו ולכל עולם האומנות תקווה. ״במאי קולנוע הם יצורים משונים כי הם חיים בחלום גמור. החלום הזה הוא הסיוט שאנחנו חיים בו, אבל מוכרחים להתמודד איתו מעשית. אנחנו צריכים פתרון דחוף כי לא נוכל לצאת לדרך כשאין תקציבים. אין משקיעים פרטיים כי אירופה כולה סובלת ואם האוצר לא יקצה אמצעים הקולנוע יקרוס ויעלם.״

ציפי פינס, מנכ״לית תאטרון בית לסין, הצביעה על התקופה בה פוקד המשבר את עולם האומנות, כשמעמד האמן בישראל נמצא בשפל קשה ואמרה "כל התדמית של כולנו היא של אנשים טפילים פרזיטים ושאין לנו זכות קיום במדינה. זהו עם שצורך תרבות בצורה מטורפת ובכל זאת היינו אחרונים להתייחס אליהם והעצמאים היו צריכים "להתאבד" מול החלונות של האוצר. התאטרון הממוסד הצליח להגיע לנוסחה שתבטיח את עמידתו בזכות השר, שהוא כמו משב של רוח רעננה, שמחבר בין כולנו. הקורונה לא הולכת לעזוב אותנו בשנה וחצי הקרובות ולדעתי אם לא נחיה בשגרת קורונה לא נשרוד".

השחקנית והיוצרת, גילה אלמגור, סיפרה על הכאב הגדול שהיא חווה מאז שהתאטראות סגורים וההצגות מוגבלות. "כל חיי אני על הבמה. אני לא זוכרת מצב שכזה, גם לא בתקופת המלחמות. אף פעם לא הורדנו את המסך. גם במלחמת המפרץ בבוקר היה פתוח, כי בערב היו הטילים ושאבנו משהו לנשמה שתזרום בעורקים. בעוד כמה ימים אהיה בת 81, 64 שנים שאני משרתת את התאטרון. זה מרכז חיי. להוציא את המשפחה הגרעינית הקטנה שלי, אין לי שום דבר אחר בחיים. אני שחקנית עברתי בכל תאטרון שיש. ופתאום אין סיבה לקום בבוקר, אין אופק מקצועי. העבודה הזאת היא סם החיים ולא חשוב באיזו משכורת ותפקיד. אנחנו לא רוצים תרומות או נדבות רק תמיכה בתאטרון כדי שיוכלו להעסיק את האמנים- מהצעירים ביותר ועד המבוגרים ביותר.״

רביטל ויטלזון, שייצגה את עולם הבידור והסטנדאפ, הצביעה על הקושי להביא את הקהל לאולמות. ״אני מענף ההומור. פתגם יהודי עתיק מוכר אומר ״מוכרחים להיות שמח״. כמובן שאנחנו הראשונים שסגרנו אבל הקולגות שלי ואני יצרנו במהלך המשבר סרטונים להרמת המורל וברוך השם חזרתי שבוע שעבר לצוותא וכל הגוף שלי שמח, אבל הקהל עוד מפחד לחזור. כל כך הרבה תקציבים הושקעו בתחילת המשבר כדי לחנך את האזרחים לשמור ולזכור, אנחנו צריכים תקציבים לחנך את הקהל לפתוח ולשמוח. אנחנו כל כך מתאמצים לשמור על הסדר - על התורים, על המרווחים. אנחנו מוכנים לספוג את האולם הלא מלא, אנשים שיושבים מולי עם מסכות. אנחנו כולנו בזה רק בשביל להמשיך ולפעול, אבל ללא קמפיין שישכנע את האזרחים שבטוח לבוא לא נצליח.״

מנהל הגלריה באום אל פאחם, סעיד אבו שאקרה, סיפר שהוא כואב את הפערים הקשים בין התקציבים המועברים לעולם התרבות בחברה הערבית וכי אנשים הפסיקו לבוא ולבקר בגלריות בכלל. ״יש נטישה מוחלטת בכל הנוגע לתרבות הערבית ואנחנו עובדים על החזרת האמון ועל המשך תהליך החינוך של דור ההמשך שיבוא. זה לקח לנו הרבה זמן ואסור להפסיק את התהליך. האינתיפאדה הפרידה אותנו ואז באה הקורונה והזכירה לנו שאנחנו יחד, אסור שנאבד את זה.״

הזמר והיוצר, ארקדי דוכין, אמר כי דווקא הוא לא חש שיוך לקולקטיב כלשהוא ולכן ברמה המעשית הוא מבקש את הסיוע של המדינה לאמנים שמבקשים בתקופה קשה זו לעסוק בתחומים אחרים, כמותו למשל, המבקש להתחיל לעסוק בעולם ממכר המזון עד שהמצב ישתפר. ״זהו מגה-אירוע, כמו מלחמה בעיניי ואני חולם שהרגולציה והקשיים ירפו מאתנו ואולי אפשר יהיה בינתיים לעשות דברים אחרים שיש בהם ניצוץ של התחלה חדשה.״

טכנאי הסאונד הבכיר, אייל אלטרץ, שעוסק בתחום כבר 35 שנה סיפר בכאב: ״אני פועל. הגענו לפת לחם. כבר ארבעה חודשים אין משכורת ובמתווה החדש אנחנו נקבל 3000 ש״ח. איך נתקיים מזה כשרק שכר דירה או משכנתא הם יותר. אנחנו הכי קטנים. אחרונים בתור. ישבתי במאהל ובסוף, כל ההסכמה שהגיעו אליה, אלי לאיש הקטן, היא על הסכום הזה. צברנו חובות וכבר לוויתי מכל העולם כסף. כעצמאים אנחנו נזרקים.״

השחקנית נורית שלום, מהתיאטרון "נא לגעת", סיפרה על המצוקה הייחודית אותה היא חשה כיוצרת חירשת. "אני שחקנית, במאית, יוצרת והתפקידים האלה שיש לי פה, אני לא אקבל אותם באף מקום אחר בעולם, רק במקום אחד, "נא לגעת". בלי התמיכה שלכם הוא לא יכול להמשיך להתקיים," אמרה נורית לשר. "אני לא אומרת את הדברים ממקום של מסכנות או רחמים, ממש לא. אנחנו יכולים לעשות שינוי אנחנו יכולים להעביר מסר לעולם, לשבור סטיגמות והכול, אם רק תהיה לנו את התמיכה הזו, להתפרנס בכבוד."

נלי תגר, שחקנית ויוצרת, סיפרה כמה היא מאוכזבת מהיעדר התמיכה מהמדינה. "כעצמאית, שילמתי את חובותיי כל חיי והנה עכשיו כשאני זקוקה לגב מהמדינה, הוא איננו. אני מפסידה היום בכל הופעה כ-3000 ₪ אבל אני מקיימת כל הופעה שאני יכולה כי זה בנפשי והקהל חשוב לי. אנחנו חייבים שתוחזר התקווה, לכולנו."

מנכ"ל תיאטרון באר שבע ומנהל בית ספר גודמן למשחק, שמוליק יפרח, דיבר באופטימיות על שובן של ההצגות וסיפר שהמתווה החדש וההסכם מאפשרים להם כרגע לספוג את ההפסדים וכי זהו הישג לא מבוטל. "צריך לצאת בקריאה שאפשר להגיע לתאטרון ולמוסדות התרבות כי זה יותר בטוח יותר מהסופר, וצריך לבנות את הגשר מחדש, לאחות את המרכז והפריפריה, את מדינת תל אביב ובאר שבע או דימונה. צריך להפסיק עם השיח המפלג הזה ולדבר על חיבורים ועל שיתופי פעולה. עולם התרבות חשוב לכולנו- למגזר הערבי, החרדים, הדתיים, לתל אביב, לכל המדינה. תרבות היא בדיוק הכלי לחבר בין אנשים. ואני רוצה להודות לך אדוני הנשיא ולך חילי, שאני חושב שאתה באמת משאב רוח חדש ומרגישים את זה ואני אשמח שגם חלק גם מהרקע החינוכי שלך יבוא גם בתוך עולם התרבות."