"בסוף יש אהבה. וזו החוכמה"

בנאומו הראשון במליאה סיפר השר לשירות דת יעקב אביטן על ילדותו בהתיישבות ועל היהדות המכילה אותה הוא מכיר. "בית שהכיל את כולם"

בן שאול , י' בתמוז תש"פ

הרב יעקב אביטן
הרב יעקב אביטן
צילום: יעקב כהן

השר לשירות דת יעקב אביטן מש"ס עלה השבוע לראשונה לנאום במליאת הכנסת וסיפר על ילדותו ועל הערכים עליהם התחנך.

"אני עומד כאן בפעם הראשונה כיליד העיר אשקלון. גדלתי בבית רבני בהתיישבות אבא רב, בית שהכיל בתוכו את בני המושבים של ההתיישבות העובדת, את הקיבוצים של השומר הצעיר; בית שהכיל בתוכו אנשים, נשים ללא הבדלי מגזרים, מעמדות; בית שהכיל בתוכו אורחים, גם מי שאינם בני ברית. כולם בבית אחד, גדלו בחממה אחת. את הדרכים של אבא ראינו וככה גדלנו".

אביטן סיפר את שיו"ר תנועתו השר דרעי אמר לו בטרם כניסתו לתפקיד ״אני רוצה שתזכור דבר ראשון את צו הנביאים. צו הנביאים לא מתייחס למעמד. הוא מתייחס לכל אדם, ואת זה אנחנו אומרים בתפילת יום הכיפורים: הלוא פרוס לרעב לחמך, ועניים מרודים תביא בית; כי תראה ערום וכיסיתו, ומבשרך לא תתעלם. לא כתוב שם אם זה אישה, אם זה איש, אם זה גר, אם זה כל אדם – פרוס לרעב לחמך. צריך לדאוג לכל אדם באשר הוא אדם".

"ואז הוא הזכיר לי את דבריו של רבי עקיבא, שכולם נזכרים בהם: ואהבת לרעך כמוך. אבל זה לא השיא של רבי עקיבא. השיא של רבי עקיבא הוא: חביב אדם שנברא בצלם, וכל אדם באשר הוא אדם, ולא משנה מה מוצאו, מה מינו. וזה התפקיד שלנו. ובתפקיד הזה אנחנו מקבלים יהדות שהיא מאהיבה. בראש ובראשונה, זו האהבה בינינו, ואחדות בינינו, והשלום בינינו, כיוון שעם ישראל אומר את זה למרגלות הר סיני לא בשביל לקבל תורה, אלא בשביל: ויחן שם ישראל כנגד ההר; להיות כאיש אחד בלב אחד".

"את זה אני אומר לחברי הכנסת. אנחנו באים מבית המדרש. ובית המדרש כולו מלא מחלוקות. כל בית המדרש הוא מחלוקת. מי שלא בא מבית המדרש, הוא לא מבין מה כוחה של מחלוקת. רק מחלוקת מרבה את הדעת ואת החוכמה ואת הבינה. אבל החוכמה של בית המדרש שהיא שלאחר המחלוקת – מסתיימת באהבה. את והב בסופה.

"בסוף יש אהבה, וזו החוכמה. לקבל את ההכרעה. גם אם אני לא מסכים לה, גם אם אני מתנגד לה, גם אם זה לא מתאים לי, אני לומד לקבל את הכרעת הרוב. אחרי רבים להטות. וזו יהדות מכילה ואוהבת. כך זה גם הדברים שאמר הרב אריה. הוא הביא אותם בשם הרב עובדיה יוסף מהכתובים", דברי אביטן.