אבא, אמא, כנסת

ציפי חוטובלי, קארין אלהרר וגם האב הטרי בצלאל סמוטריץ' משתפים בחוויית ההורות הצעירה שמתזזת בין המליאה, הוועדות וחדר הלידה.

עפרה לקס , י' בתמוז תש"פ

מהראשונות שילדו בתוך הקדנציה. ח"כ חוטובלי עם התינוקת ונתניהו
מהראשונות שילדו בתוך הקדנציה. ח"כ חוטובלי עם התינוקת ונתניהו
ללא קרדיט צילום

לפני 11 שנים בדיוק ילדה אנסטסיה מיכאלי, אז חברת כנסת מטעם ישראל ביתנו, את בנה השמיני. הכותרות חגגו, המיקרופונים הצטופפו, מבקשים להקליט את מה שיש לסופר־אמא, שכמה שעות אחרי הלידה הצטלמה בהרכב מלא עם ילדיה, להגיד לעולם.

התקשורת ציינה בהתרגשות את הולדתו של הבן הראשון לחברת כנסת מכהנת. מיכאלי הנרגשת נשאלה לגבי תחושותיה כמחוללת היסטוריה בבית הנבחרים, אבל היא ראתה את הדברים אחרת: "ההתרגשות היא מללדת", אמרה, "לא מלהיות חברת כנסת שיולדת, אפילו אם אני הראשונה. ההרגשה הכי חשובה זה להיות אמא עוד פעם".

מיכאלי המשיכה להרצות מול המיקרופונים את משנתה בנושא: "אנחנו צריכים הרבה ילדים ועם ישראל צריך להתרחב. אנחנו לא צריכים לעצור את הקריירה ולשכוח את עצמנו. כשאנחנו מתקדמות, גם הילדים שלנו מתקדמים".

טוב שמיכאלי התרגשה מהדברים הנכונים, כי בדיקה מעמיקה יותר מגלה שהחגיגות למיכאלי ג'וניור כתינוק הראשון של הכנסת היו שגויות. הילד הראשון האמיתי של הכנסת יחגוג בקרוב 70. שמו בישראל ד"ר יוסי בר, רופא שהציל לא מעט ילדים.

הילדים חיכו לאמא בתחנה

אמו של ד"ר בר הייתה חברת הכנסת אסתר וילנסקה, ח"כית שהתמקמה בקצה השמאלי ביותר של הסרגל הפוליטי. היא הייתה נציגת מק"י, המפלגה הקומוניסטית הישראלית בכנסת. את קמפיין הבחירות שלה עשתה וילנסקה כשהיא נושאת ברחמה את בנה. את נאום הבכורה שלה מעל הדוכן נשאה כשהיא בחודש תשיעי. חודש וחצי אחרי שנבחרה לכנסת, ביום האחרון של שנת תשי"א, הגיח העולל לאוויר העולם. יוסי, שהיה ילדה השני של וילנסקה, הפך לימים לרופא בטיפול נמרץ ילדים. וילנסקה כתבה בזיכרונותיה על קמפיין הבחירות ההוא, שניהלה כשכרסה הולכת ותופחת: "היה זה אוגוסט, החודש השמיני להריוני. האסיפה נערכה בשבת בבוקר והכניסה הייתה חינם... על השולחן שניצב על הבימה העמידו החברים הירושלמים, שארגנו את האסיפה, צנצנת גדולה של פרחים, לבל תבלוט לעיני הקהל כרסי, שהייתה אז בין שיניי".

יוסי ואחותו שרה סיפרו לפני מספר שנים ליובל אזולאי בריאיון ל'הארץ', כי המשפחה התגוררה בדירת שני חדרים בקריית שלום בתל אביב. מדי יום שני היו מלווים הילדים את אמם לצומת חולון, שם הייתה עולה על אוטובוס לירושלים, לעבודה בכנסת, ובימי רביעי היו שבים לתחנה וממתינים לה בחזרתה מבית המחוקקים. קריית שלום הייתה אז שיכון של ההסתדרות, והתגוררו בה נשים שהיו פעילות גם הן במפלגה הקומוניסטית. הנשים האלה הושיטו לווילנסקה ולבעלה, צבי ברייטשטיין, עורך עיתון 'קול העם' ואיש ציבור בעצמו, סיוע רב בגידול הילדים. בתקופה של מבט על הקולקטיב, התחושה הייתה שלא מדובר רק בעזרה פרטית לאישה שצריכה לשלב בין שליחותה הציבורית לגידול הילדים. השכנות היו שותפות של וילנסקה גם למסגרת המפלגתית ולתפיסות הפוליטיות, הן סייעו לה בבית, והיא הייתה הפה של כולן.

"וילנסקה הייתה מנהיגה דגולה", מספרת חברת הכנסת לשעבר תמר גוז'נסקי, שהתחילה גם היא את דרכה הפוליטית במק"י. גוז'נסקי מסבירה את ההבדל בין הסטנדרטים החברתיים של אז לאלה של היום. "אם היום תבוא חברת כנסת ותיניק את הילד שלה בישיבת ועדה - זה לא ייראה מוזר. אבל באווירה שהייתה אז, זה לא היה מתקבל". הסיבה לא נעוצה דווקא בדעות בעד ונגד נשים, או בדעות על צניעות, אלא בהתייחסות לאישי ולציבורי, לבית ולעבודה: "החיים הפרטיים היו פרטיים, והחיים הציבוריים היו משהו אחר. הייתה ביניהם הפרדה. הנקה נחשבה משהו פרטי של האישה". וילנסקה כיהנה בכנסת השנייה והשלישית ואחר כך בחמישית. היא נפטרה בדמי ימיה מהתקף לב.

להמציא את חופשת הלידה

אז הבן השמיני של מיכאלי לא באמת חרך את דפי ההיסטוריה, ולעד הוא ייאלץ לשאת את מדליית הכסף בתור 'הילד השני של הכנסת'. אבל יש סיבה שבשלה נשכח יוסי בר מתודעת הציבור: כמעט 58 שנים הפרידו בין לידת הילד הראשון של הכנסת ללידת הילד השני. שנים שבהן אף חברת כנסת לא ילדה במהלך עבודתה בבית המחוקקים. עד לפני 11 שנים, התסריט של חברת כנסת יולדת היה כל כך לא צפוי, שכאשר אנסטסיה מיכאלי עמדה לפני הלידה, נדרש לפתע הפרלמנט הישראלי להחליט בסוגיות כמו חופשת הלידה של חברות הבית והיעדרותן מהצבעות ומדיוני ועדות בשבועות שאחרי הלידה.

חודש וחצי לפני הלידה הצפויה של מיכאלי, התכנסה ועדת האתיקה של הכנסת וקיבלה החלטות בנושא. חברות כנסת, יש לציין, אינן זכאיות לחופשת לידה חוקית כמו כל עובדת במשק. על עובדת שנמצאת בחופשת לידה נאסר לעסוק בענייני עבודתה בזמן החופשה, ואם חברת הכנסת תצא לחופשת לידה, היא לא תוכל להשתתף במשך כל התקופה בישיבות ובהצבעות. החוק גם יוצא מתוך הנחה שהציבור בחר בנציגה הספציפית הזאת לבית הנבחרים, ולכן השאלה מי יחליף אותה למשך התקופה הזאת היא לא פשוטה. למרות כל אלה, כתבה ועדת האתיקה של הכנסת: "הזכות המוקנית לכל עובדת, אשר נועדה לאפשר לה מנוחה מהלידה ולטפח את הקשר בין ההורה ליילוד, ראוי שתוקנה גם לחברות הכנסת".

הוועדה הודתה כי היא לא דואגת רק לחברות הכנסת. חבריה חששו מההשלכות הציבוריות־חינוכיות שתהיינה על כלל האזרחים, אם חברות כנסת לא יצאו לחופשת לידה. "חזרתה של חברת הכנסת לעבודה מיד לאחר הלידה עלולה להעביר מסר בעייתי לציבור הנשים, ואולי אף לציבור המעסיקים, שלפיו ניתן לוותר על חופשת הלידה".

בשל כך קבעה הוועדה כי חברות כנסת יכולות להיעדר מעבודתן לתקופת חופשת הלידה. חברי הוועדה אפילו הוסיפו בסעיף האחרון מעין התראה לבוסים, כלומר ראשי הסיעות: "ועדת האתיקה קוראת לראשי הסיעות לכבד באופן מלא את מנוחתה של חברת הכנסת לאחר לידה, ולהימנע מהתערבות בהחלטת חברת הכנסת באשר לדרך האיזון הראויה בין זכויותיה כיולדת לבין זכויותיה כנבחרת ציבור".

לידות חוצות מפלגות

מאסתר וילנסקה ועד הלידה של אנסטסיה מיכאלי הייתה בצורת. אבל ממיכאלי ועד היום - כמעט בייבי בום. רשימה חלקית: השרה גילה גמליאל ילדה שתי בנות במהלך עבודתה בכנסת, השרה ציפי חוטובלי ילדה שלוש בנות, קארין אלהרר ילדה שני בנים, תמר זנדברג ילדה בת לפני כארבעה חודשים, ואת התינוק הטרי ביותר של הכנסת והממשלה חובקת השרה לשוויון חברתי, מירב כהן.

"לכנסת הראשונה שבה כיהנתי, נבחרתי כשהייתי בהיריון עם הבן הבכור שלי, יואב", מספרת חברת הכנסת קארין אלהרר מיש עתיד. "כנסת זו שליחות, אבל זה גם מקום עבודה, ונבחרתי בגיל שבו מקימים משפחה. אני חושבת שאפשר גם וגם". אלהרר לא ספגה הערות ציניות או מפרגנות. אנשים לא הבחינו שבבטנה הולך ומתפתח עובר. "בהיריון הראשון לא כל כך גדלתי. אנשים לא שמו לב. אחרי הלידה התקשר אליי רובי ריבלין, שהיה אז חבר כנסת, והתנצל. הוא אמר: 'לא נעים לי, ישבתי איתך בוועדת הכספים ולא ידעתי בכלל שאת בהיריון'".

את הבן השני, יונתן, ילדה לפני שלוש שנים בניתוח חירום, כשהייתה בחודש השביעי להריונה. אלהרר הייתה אז יושבת ראש הוועדה לביקורת המדינה, ושבועיים קודם לכן התקיים בוועדה עימות סוער בין חברי הכנסת למשפחות שכולות. התקרית האמוציונלית סירבה להתפוגג. יום אחד, בהיותה בבית, חשה אלהרר שתנועות העובר פסקו. "אני לא חושבת שזה קשור לדיון בוועדה", היא אומרת. "מה שכן, אם תנועות העובר היו מפסיקות כשהייתי בכנסת - זה היה יכול להיגמר באסון. לא הייתי שמה לב בכלל שאין תזוזות, כי בכנסת יש כל הזמן התרחשויות. רק בגלל שהייתי בבית, יכולתי להיות בקשב". חודש אחרי לידתו של יואב חזרה אלהרר לפעילות. אחרי הלידה של יונתן, שכללה גם שהות של חודש וחצי בפגייה, היא נתנה לעצמה שישה שבועות של החלמה והתאוששות. "חזרתי לעבודה מאוד מהר. את העניין של נקיפות מצפון יש לכל הורה. זה קשה, אבל לא השארתי את הילד לבד. בעלי היה איתו בבית".

הבן הבכור של אלהרר מבין בעבודה של אמא. "הוא מכיר את כל הנפשות הפועלות בכנסת ויש לו עמדה סדורה בכל הנושאים", היא אומרת. בעבר אפילו הזמינה אותו עם ילדי הגן שלו לסיור במשכן. "כשהוא היה כאן, הוא היה מאוד גאה. אבל הם לא מגיעים אליי הרבה לעבודה". האם יהיה פוליטיקאי כשיהיה גדול? "לא. כרגע הוא שואף להיות נהג מרוצים".

את ממליצה על מסלול כזה, של שילוב עשייה ציבורית עם הקמת משפחה?

"אני מאמינה שאף פעם לא יהיה התזמון המושלם להבאת ילדים לעולם. תמיד יש משהו: ללמוד, לבלות, לטוס לחו"ל. אני כן ממליצה מאוד לנשים ללכת לפוליטיקה. קולן של הנשים חייב להישמע, וסדר היום חייב להיקבע גם על ידינו. השילוב עם גידול הילדים הוא קשה, אבל יש גם נשים בהייטק שעובדות שעות ארוכות".

אלהרר מספרת שהאמהות שינתה בנקודת המבט שלה דברים המכוונים גם את העשייה הפוליטית. "יש נושאים שההבנה שלי בהם מתחדדת מעצם היותי אמא. נושאים כמו פיקוח על מעונות יום, על קייטנות. ניסיון החיים מאוד מוסיף".

הלשכה הפכה לחדר תינוקות

השרה ציפי חוטובלי נבחרה לכנסת עוד לפני שנישאה, ועוד לפני הלידה המדוברת ההיא של מיכאלי. "זה היה חידוש, שנשים יולדות תוך כדי כהונה. רוב השרים היו די מבוגרים. פעם שאלתי את צחי הנגבי, איך הסתדרת כשאמך הייתה חברת כנסת? הוא צחק וסיפר שכשאמו נבחרה לראשונה, הוא היה חייל בצבא. גם בצד של הגברים זו תופעה חדשה. עד לפני כמה שנים לא היו הרבה גברים שנולדו להם ילדים במהלך חברותם בכנסת". לכן, כשחוטובלי נישאה וילדה את בתה הראשונה, "לא היה לי הרבה עם מי להתייעץ".

כחברת כנסת, היא מספרת, החיים האישיים הופכים לפומביים. "כשהייתי רווקה עקבו אחרי כל דייט, וכשמערכת יחסים נמשכה יותר משתי פגישות זה כבר הופיע בעיתון. כך גם עם ההריונות, הם נודעו די מוקדם. לפעמים מוקדם מדי, כי מישהו ראה שהלכתי לאיזו בדיקה".

אחרי הלידה הראשונה, מספרת חוטובלי, היא חזרה לעבודה מהר מאוד. "כשמעיין בת השש נולדה, היה לי חשוב לשדר עסקים כרגיל. הפכתי את הלשכה שלי בכנסת לחדר תינוק. הייתה לי מטפלת קבועה והייתי יוצאת להנקות. יולי אדלשטיין, שהיה אז יושב ראש הכנסת, אישר לי את זה". אבל אז הגיעה הלידה השנייה, של לירז. "הרגשתי שבפעם שעברה לא חוויתי את חופשת הלידה בכלל. שהחמצתי משהו. הפעם בחרתי לקחת חופשת לידה מלאה". כמובן, אין מדובר בחופשת לידה רשמית. אך חוטובלי לקחה את פסק הזמן שכל עובדת אחרת במשק מקבלת בדין. את הקיזוז בהצבעות סיכמה עוד לפני הלידה עם מי שהייתה אז יושבת ראש המחנה הציוני, מרב מיכאלי.

הלידה של נעה, הבת השלישית והצעירה, גרמה לחוטובלי לבלום את העשייה בחוץ ולהתכנס פנימה. לא הייתה לה ברירה. "זה היה כשהייתי סגנית שר החוץ. טסתי הרבה, עד שנכנסתי להיריון בסיכון. אושפזתי, ובסופו של דבר ילדתי בלידה מוקדמת. היינו בפגייה במשך חודשיים".

העירו לך על כך שבעקבות ההיריון שניטרל אותך, את בעצם מתפקדת פחות טוב?

"לא. הבעיה היא לא הסביבה, אלא הציפיות שלנו, הנשים, מעצמנו. כל הזמן היה לי חשוב להראות שזה שאני אמא לא פוגע בעבודה שלי. היה לי חשוב להראות שאני רצה קדימה. אבל האמהות נותנת כל כך הרבה רבדים, כל כך הרבה עומק ונקודות מבט נוספות על החיים, ואת זה אי אפשר לקבל בשום מקום אחר".

חוטובלי החלה לקדם נושאי הורות ומשפחה עוד לפני שהייתה לאם. את הארכת חופשת הלידה דחפה עוד לפני שבכלל נישאה, "אבל עד שלא הייתי אמא, לא הרגשתי את הדברים בעצמי". היום כואב לה על האופן שבו המשק פועל. על כך ששעות העבודה לא מותאמות לאבות ולאמהות שרוצים לקחת את הילדים בארבע מהגן ובכל זאת להתפרנס. "צריך לקדם את נושא משרות ההורים. אין היום כמעט משרות חלקיות. צריך שהורים ידרשו את הזכות להיות הורים, ואני אומרת את זה בכאב, כי אני בעצמי מחמיצה חלק מזה ולא מגיעה בשעות האלה הביתה. לי יש אבא ואמא שעוזרים לנו במסירות אין קץ. אבי לוקח את הבנות מהמסגרות בכל יום. לא לכולם יש פתרון כזה, ואני חושבת שגם אם כן, הרבה הורים רוצים היום הורות וחיי משפחה יותר משמעותיים".

איזו מדבקה להנפיק לעגלה?

חברת הכנסת לשעבר רחל עזריה (כולנו) אומנם לא ילדה בזמן שהייתה חברת כנסת, אבל הייתה פעילת ציבור שהביאה איתה את בתה התינוקת לישיבה באחת מוועדות הכנסת. "זה היה כשניהלתי ארגון למען מסורבות גט. הגעתי עם עגלה לכניסה לכנסת, ולא ידעו איזו מדבקה להנפיק לעגלה ולתינוקת. האם היא עוד מבקרת? האם היא חלק מהחפצים שהבאתי איתי? אז זאת הייתה שאלה מבלבלת. היום תופעה כזאת היא כבר טבעית".

עזריה פותרת במידה מסוימת את חידת הפרשי הגיל בין הילד הראשון של הכנסת לילד השני, ומסבירה שבעבר נשים שהחליטו לעבוד או לפתח קריירה, עשו זאת בדרך כלל אחרי שהילדים גדלו, ולא בשנות הפריון. "קודם כול, יש היום יותר נשים בכנסת מבעבר. אבל גם יוקר המחייה דוחף היום את הנשים לצאת החוצה בגיל מוקדם. הן לא כל כך יכולות להישאר בבית. ובאופן כללי הכנסת היום צעירה יותר". ומה העניק לגיטימציה להפיכת לשכה בכנסת לחדר לתינוקת, כלומר לא סתם להיות אמא, אלא להביא את התינוקת למקום העבודה? "הרשתות החברתיות. בעבר נבחרי הציבור היו יותר מעונבים ורשמיים. היום אנשים מעלים תמונות ומספרים סיפורים מתוך הבית, המשפחה והילדים, והציבור רואה, מתרשם ומכיר". עזריה טוענת שגם מחאת העגלות, שהפכה את העגלות ואת עולליהן למוחים פוליטיים בעצמם, העבירה את התינוקות לקדמת הבמה.

עזריה היא אם ותיקה ופעילת ציבור ותיקה, ובשל כך היא הספיקה לחוות הרמות גבות כבר אי אז, לפני עשור. היא הייתה חברת מועצת העיר ירושלים ובעיצומו של תהליך להקמת בית ספר, ובדיוק אז ילדה בת. "שבוע וחצי אחרי הלידה התקיימה ישיבה קריטית שקשורה למבנה. חששתי שייקחו לי אותו. החלטתי שאני באה עם התינוקת ויושבת מאחור. אז זה היה כמעט לא לגיטימי להגיע כך. היום התקשורת מחבקת את כל מי שיולדת ומריעה לכך שנשים מצליחות לשלב בין העשייה הציבורית לעבודה, אבל אז כל הזמן שמעתי 'הילדים שלך צריכים אותך בבית'. צריך לזכור שחברות במועצה היא תפקיד התנדבותי. אף אחד לא דוחה ישיבות בשבילך, וברור שלא מתקזזים איתך. לא רואים אותך. הגעתי לישיבה ההיא והתיישבתי מאחור. לא העזו לקחת לי את המבנה, אך מצד שני גם אני לא העזתי לפתוח את הפה. הרגשתי שזה יהיה יותר מדי בשביל האנשים שהיו שם. אני רק עשרה ימים אחרי לידה".

במשך חודשיים אחרי הלידה ההיא לא כינסה עזריה את הוועדה לקידום מעמד הילד, שבראשותה עמדה. "חברת מועצה הגישה עליי תלונה ועיתונאי הכין עליי כתבה. התקשרתי אליו ואמרתי לו 'רק ילדתי'. היום התופעה של לידה במהלך עשייה ציבורית היא פחות חריגה, ואנשים כבר למדו להתנהג, אבל אז אמרתי לו: אני מכירה ח"כים שהיו חולים בסרטן ולא תפקדו תקופה ארוכה, ואיש לא הגיש תלונה נגדם. זה אל"ף בי"ת של אנושיות".

אחד האתגרים המקשים על ח"כים שהם גם הורים לילדים קטנים, נוגעים לשעות עבודתה של כנסת ישראל. דיוני הכנסת מתקיימים שלושה ימים בשבוע בלבד - בשניים מהם אחר הצהריים, וביום רביעי בשעות 11:00-­17:00. "יש הרבה פעמים לילות לבנים", אומרת חוטובלי. "זה היה כך במיוחד כשהיינו קואליציה של 61. זה לא מתאים להורים, לא משנה אם את אמא או שאתה אבא. בסוף את ישנה על הספה במשרד ולא מגיעה הביתה".

המבנה הזה של שעות הפעילות באמת התאים למציאות החוקית של עד לפני שני עשורים - לפני שהכנסת אסרה על חבריה לעבוד בעבודה נוספת. "סדר היום של הכנסת מתאים לגברים שעובדים במשרה מלאה ומגיעים לכנסת לעבודה נוספת. זה התאים בעבר, כשהגבר היה מגיע לכנסת לממש את שליחותו הציבורית. הוא יכול היה לעשות את זה כי ילדיו היו מבוגרים או כי הייתה אישה בבית", מסבירה חוטובלי. החוק השתנה, אבל אף אחד לא עדכן את שעות העבודה. "בנו הרבה אידיאולוגיות סביב העניין, אבל אין באמת סיבה לקיים דיונים בשתיים-שלוש לפנות בוקר ולא קודם. גיל הח"כים הפך לצעיר יותר, ויש יותר רצון להיות הורים פעילים. כדאי שהכנסת תשנה את אורחותיה", אומרת חוטובלי.

שינוי אורחותיה של הכנסת, נזכיר, תלוי במחוקקים עצמם. "פניתי לפני שבוע ליושב ראש הכנסת יריב לוין, ולפניו ליולי אדלשטיין. צריך לשנות את הימים והשעות של עבודת הכנסת".

"היו ניסיונות לשנות את שעות עבודתה של הכנסת עם יולי אדלשטיין ועם חברי הכנסת יואל חסון ואיילת נחמיאס־ורבין", מספרת גם אלהרר, "אבל זה קשה. צריך להספיק גם ועדות וגם מליאה. אני בעד שיעברו לחמישה ימי עבודה בשעות שפויות, אבל זה לא התקבל, למרות שיש עכשיו לא מעט הורים לילדים צעירים".

לדעתה של עזריה, שינוי סדר יומה של הכנסת לא יהיה כל כך פשוט. "המדינה גדולה. היו כאן 120 חברי כנסת כשהמדינה מנתה מיליון תושבים בערך, ויש כאן 120 חברי כנסת גם היום, כשיש תשעה מיליון אזרחים. יש המון עבודה. בנוסף, הכנסת לא תדאג לפעילות הפנימית שלה. לפני שתעסוק בעצמה, היא תדאג לציבור ולחוקי העבודה הכלליים".

תקדים סמוטריץ': רכב 8 מקומות

לצד האמהות חברות הכנסת, יש בכנסת גם אבות לילדים קטנים. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' אומנם הגיע לכנסת ישראל כשהוא כבר אב לחמישה בנים, אבל משפחתו המשיכה להתרחב מאז. החברות בפרלמנט כנראה חוללה שינוי, כי מאז הוא ואשתו זכו דווקא לשתי בנות. הראשונה נולדה בכנסת ה־20, השנייה בשבוע שבו סמוטריץ' מונה לתפקיד התובעני של שר התחבורה. "כשלקחתי את אשתי הביתה מבית החולים, זו הייתה הנסיעה האחרונה שלנו שהייתה פרטית, בלי מאבטחים".

סמוטריץ' אומנם לא עלה במשקל לפני הלידות ולא אימץ הליכת ברווז, אבל הלידות של בנותיו בהיותו איש ציבור היו שונות מאוד מהלידות שקדמו להן. "אובדן האנונימיות הוא אירוע מורכב", הוא מספר. "הבת הראשונה נולדה אחרי הסערה שחוללה ההתבטאות שלי בנוגע ליולדות הערביות. את הבנים אשתי ילדה בבלינסון, אבל הפעם פחדנו מהפומביות ואשתי חששה שתתקיים הפגנה מחוץ לבית החולים, לכן ברחנו ללניאדו. הלידה יצאה במקרה בשבת, כך שיצאנו מסודרים. בעבר הייתי מתלווה לאשתי לבדיקות אולטרסאונד. היום היא אומרת לי 'עזוב, אל תבוא, כי אחר כך יכתבו וידברו על זה'".

כשאישה יולדת היא חייבת לעצור את מרוץ החיים לתקופה מסוימת. סמוטריץ' מספר שגם הוא עשה זאת, אם כי לתקופה קצרה יותר: "בלידה עצמה, לא משנה איפה אתה נמצא, אתה מבטל את כל מה שיש בלו"ז ויוצא. גם בשבועיים הראשונים אתה מבטל את רוב הפגישות ונמצא יותר בבית". אבל האמת היא שאת הליווי האינטנסיבי של אשתו, של הרכות הנולדות ושל הילדים האחרים, עושה המשפחה של אשתו - הוריה ואחיה. "אני מודה להם מאוד. בלעדיהם לא הייתי יכול לשלב עשייה ציבורית עם משפחה. אמא של אשתי מגיעה כל יום עם תבשילים, עוזרת עם הילדים ועוזרת במקלחות ובהשכבות. כשנולד לך ילד ואתה בעשייה ציבורית, זה שונה מהלידות שלפני. לא משנה כמה אשתדל, זה לא יהיה אותו הדבר".

והסביבה? היא לא תמיד כל כך סובלנית. בלידה של הבת השישית, כשהוא היה צריך להביא את רעייתו הביתה מבית החולים, האופוזיציה לא הסכימה להתקזז עם אנשי הקואליציה על ההצבעות. בדרך כלל האיום של חוסר קיזוז עושה את שלו ומונע מחברי הכנסת לעזוב את המליאה, אבל סמוטריץ' עזב הכול והלך.

"הורות לילדים צעירים עומדת הרבה פעמים בסתירה לחברות בכנסת. הייתי צריך קיזוז על כל אסיפת הורים של הילדים". בכנסת הקודמת הוא חולל תקדים כשביקש רכב שמונה מקומות שיכיל את כל המשפחה, שגדלה בינתיים. "התקיים דיון מיוחד בנושא והעניין אושר. הייתי הראשון שקיבל רכב כזה. היום חברי כנסת צעירים אחרים, מש"ס למשל, גם לוקחים רכב שמונה מקומות. אנחנו כבר צריכים אוטובוס".

בניגוד לקול הנשי שנשמע כאן, סמוטריץ' לא מרגיש שההורות גרמה לו להביא אל שולחן הכנסת הצעות חוק הנוגעות למשפחות צעירות או לילדים. "זאת אחת הביקורות על הציונות הדתית, שהיא עוסקת בדברים הגדולים ופחות בחיים עצמם. אני חושב שטוב שיש מי שעוסק בדברים הגדולים, האידיאולוגיים".

סמוטריץ' מכהן בכנסת כבר חמש שנים, והוא חש שבית המחוקקים הולך ונהיה צעיר, ומטבע הדברים יש מסביבו הורים לילדים צעירים. "יש משהו במבוגרים. יש להם יותר ניסיון וחוכמת חיים. אבל בצעירים יש משהו דינמי ופורץ דרך, שמחת חיים ורצון לעשות. אני מאמין שהכנסת תלך ותצעיר, בעיקר משום שנוצר צורך לדבר אל הציבור דרך רשתות חברתיות - פלטפורמות שמשתנות תדיר, ולמבוגרים קשה להתאים את עצמם לעולם הדינמי הזה".

השאלה היא אם כנסת צעירה יותר תביא גם לשינוי בשעות העבודה שלה עצמה, וחשוב מכך - להבנת המצוקה של ההורים העובדים כולם, ותקדם שינוי בעולם העבודה שרוצה כל כך גם לגדל משפחה מתוך נוכחות ואכפתיות וגם לפרנס אותה בכבוד.