היום אני רוצה לשתף אתכם במשהו אישי, ולספר כיצד חגג אבא שלי את בר המצוה שלו בעיר גורקי שברוסיה. היה זה בשנת 1960 תחת השלטון הקומוניסטי. היהודים באותה התקופה היו צריכים למסור את נפשם לשמור תורה ומצוות.
אבא שלי, בכדי להתכונן לבר מצוה היה צריך לנסוע בכל פעם מגורקי לחצי האי קרים, ללמוד אצל המלמד המפורסם ר' יוסף ויגון.
ואז הגיע היום הגדול, הוא הגיע לגיל 13 - חגיגת הבר מצוה. הם פחדו לעשות את החגיגה בבית הכנסת המחתרתי בגורקי, כי הם ידעו שיש שם מלשינים שיספרו לק.ג.ב. על הנעשה. בכדי לצמצמם את הסכנה, סבא שלי הזמין מניין אנשים מעמודי התווך של הקהילה: את המוהל, השוחט, החזן, אח שלו, ועוד אנשים שלא יספרו לאף אחד על החגיגה הזו.
אבא שלי מספר: "היה זה בשעת בוקר מוקדמת, נכנסנו לדירה שאף אחד לא גר בה, כל אחד מהמשתתפים קיבל קוד כניסה. הגיע הרגע המרגש, עליתי לתורה ואמרתי: "ברכו את ה' המבורך", "אשר בחר בנו מכל העמים". איזו התרגשות הייתה אצל כל המשתתפים, שאפשר לקיים חגיגת בר מצוה גם בתקופה מסוכנת כזו. בסיום התפילה פתחו בקבוק וודקה ומזגו לכולם 'לחיים' – משקה, ונתנו למשתתפים קצת 'הערינג' - דג מלוח, ועוגת דבש. את השמחה שהייתה בלב אי אפשר לתאר!".
מי שנתן ליהודים באותה תקופה את הכוח ואת העוצמה והאמונה להמשיך להתנהג כיהודים ולא לפחד - היה הרבי הקודם של חב"ד, רבי יוסף יצחק שניאורסאהן, ואחריו חתנו, הרבי מליובאוויטש.
בשבת הקרובה - י"ב בתמוז, אנחנו מציינים את יום ההולדת של הרבי הקודם, וגם את חג הגאולה שלו - היום שבו הוא יצא מבית הסוהר הרוסי, לאחר שנאסר ב"עוון" הפצת יהדות, וניצל בנס גלוי, נס של כולנו. מאז אנחנו ממשיכים בהנהגתו של הרבי מליובאוויטש להפיץ תורה בכל מקום בעולם, האור ניצח!
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על נבואתו של בלעם על עם ישראל: "מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו". רש"י מסביר שהכוח והעוצמה של עם ישראל, מלשון 'צורים', הוא בזכות השורשים שלנו: בזכות האבות ובזכות האמהות, שמסרו את נפשם למען היהדות.
שבת שלום,
הרב שמואל רסקין
בית חב"ד קרן אור בודפשט