הקורונה והפוליטיקה הולידו משהו טוב: דיון משמעותי בוועדת החינוך של הכנסת על תקצוב החמ"ד. תחום החינוך הינו אחד משני תחומי הפעילות המרכזיים שלנו בתנועת נאמני תורה ועבודה, ושמחנו להיות שותפים בישיבת הועדה ולתרום את חלקנו.
המצוקה המידית שהביאה לכינוס מיוחד של הועדה היא החוסר בתקציב תוספות החמ"ד, שנוצר עקב מגיפת הקורונה בשילוב השינויים הפוליטיים האחרונים, חוסר שגורם לפיטורי מורים, סגירת תכניות, ואפילו לקושי לתקצב את מה שכבר הופעל. אנחנו בוודאי מזדהים עם המצוקה ומקווים לפתרונות, אבל המצוקה הנקודתית מציפה את השאלה: מהם הפתרונות היציבים לטווח הרחוק לטובת החמ"ד?
רגע לפני הוויכוחים, היו הסכמות. בוועדה הייתה הסכמה על כך שתקצוב החמ"ד צריך להיכנס לבסיס התקציב, ולא להיות מטופל בהסכמים קואליציוניים. ואנחנו, ברכנו על כך. תקצוב בכספים קואליציוניים פותח פתח לתקצוב על פי שיקולים פוליטיים וחוסר שיוויוניות, והגיע זמנו להסתלק מן העולם. אבל גם אי-הסכמות היו.
דובר בוועדה על מרכיבים ייחודיים של החמ"ד שדורשים תקצוב באופן יחודי. אחת הדוגמאות לכך היא הפיזור הגיאוגרפי הגדול של הציבור שמעוניין לשלוח את ילדיו לחמ"ד, מה שגורם לקיומם של בתי ספר קטנים יחסית בחמ"ד. הטיעון הזה הוא נכון במקומות מבודדים ומרוחקים, בהם אין אוכלוסיה דתית גדולה. אבל הוא איננו נכון במקומות בהם אפשר ליצור בתי ספר גדולים, מקומיים או אזוריים, כמו בחינוך הממלכתי, ושם מתגורר רוב הציבור הדתי.
חלק מחברי הוועדה העלו דוגמה אחרת, והתגאו בכך שבחמ"ד יש אחוזים גבוהים של תלמידים מרמה חברתית-כלכלית נמוכה, תלמידי חינוך מיוחד ומוסדות בפריפריה.
אך בעצם, לא שם נמצאת הבעיה התקציבית הגדולה.
בחמ"ד קמים מוסדות אליטיסטיים רבים, שאחת הסיבות להקמתם הנה היבדלות חברתית מהאוכלוסיות המוחלשות. בנוסף לכך, מוסדות רבים בחמ"ד מתפצלים ממוסדות אחרים על רקע הבדלים אידיאולוגיים פנימיים, שלדעתנו ולדעת רבים אינם מצדיקים הקמת מוסדות נפרדים. כך נוצרים מספר בתי ספר קטנים בתוך ישוב אחד או באזורים גיאוגרפיים קרובים. כך נוצרים בתי ספר בהם יש אחוזים גבוהים של אוכלוסיות מוחלשות, ובתי ספר אחרים בהם יש אחוזים נמוכים במיוחד של אוכלוסיות אלה.
לכן, אם רוצים ליצור תקצוב ראוי, מבחינה ערכית ומעשית כאחד לטובת מוסדות החמ"ד, אלה הצעדים הנדרשים:
1. להגדיר קריטריונים קבועים לתקצוב בתי הספר בחמ"ד, לאחר שיובאו בחשבון מכלול השיקולים הרלוונטיים לתקצוב הזה, ויוחלט איזה קריטריונים מתקבלים ואיזה שיקולים נדחים.
2. לצמצם את הכדאיות הכלכלית של פתיחת מוסדות חינוך קטנים.
3. תקצוב המוסדות ייעשה בצורה דיפרנציאלית בהתאמה לקריטריונים חברתיים לכל מוסד בפני עצמו.
4. ליצור שקיפות הן של הקריטריונים לתקצוב והן של התקצוב לכל מוסד חינוכי, גם בתקציבי החינוך היסודי בחמ"ד, כמו בחינוך העל-יסודי.
5. לבסוף, להקים ועדה שתעקוב אחרי תקצוב המוסדות בחמ"ד ותוודא את יישום ההחלטות שיתקבלו. ועדה זו גם תחליט האם לקבל קריטריונים נוספים המתחדשים מעת לעת לתקצוב המוסדות בחמ"ד.
כך נביא לשילוב של אחדות ושוויוניות ערכית יחד עם יציבות כלכלית, שיחזקו את מוסדות החמ"ד.
הכותב הינו ראש תחום חינוך בתנועת נאמני תורה ועבודה.