ביקורת סרט
הנשק הזה לא הולך לחזור לקופסה

הבאזז סביב הסדרה 'טהרן' הוליד גל של התעניינות באיראן, והחזיר אותנו לסרט המותח 'ימי האפס' שיצא ב-2016.

אריאל פייגלין , ט"ז בתמוז תש"פ

מתוך הסרט
מתוך הסרט
תצלום באדיבות Magnolia Pictures

"אני מבין שההבדל כאן בעוצמת ההשמדה הוא דרמטי, אבל יש לזה את הניחוח של אוגוסט 1945. מישהו בדיוק השתמש בנשק חדש, והנשק הזה לא הולך לחזור לקופסה".

הציטוט הזה של מייקל היידן, מי שהיה מנהל ה-NSA, ילווה אתכם הרבה אחרי שהסרט 'ימי האפס' ייגמר.

היידן הוא מהמרואיינים הבולטים בסרטו הדוקומנטרי של הבמאי זוכה האוסקר אלכס גיבני, אבל הוא ממש לא היחיד. שורה של בכירי ממשל וצבא לשעבר עוברת מול המצלמה, ומספרת לנו את סיפורו של 'סטוקסנט', הווירוס שניסה להשמיד את הכור האיראני. וכן, גם מקומם של הישראלים לא נפקד. החל מעיתונאים, דרך שטייניץ ועמוס ידלין, ועד לכמה הופעות אורח של נאומי נתניהו.

הסרט, שיצא ב-2016, שודר אתמול שוב ב'HOT8', כחלק מגל ההתעניינות באיראן שנובע מהבאזז סביב הסדרה טהרן. אבל כל מי שצפה בסרט יכול להגיד לכם שאיראן היא לא העניין כאן, העניין כאן הוא עצם קיומו של הוירוס.

"תתעוררו" מפמפם לנו הסרט שוב ושוב, "יש דבר כזה נשק סייבר, מה אתם מתכוונים לעשות בנידון?" והכוונה ב'אתם' היא לא לממשלות, הכוונה היא אליך, אליי, ואל שאר אזרחי העולם. אבל נניח שנייה את המסר בצד, ונחזור לסיפור עצמו.

'ימי האפס' הוא סרט דוקומנטרי, וככזה הוא בנוי בעיקר מראיונות וניסיונות לשחזר מאורע מהעבר. כמו שאתם יכולים לתאר לכם, נושאים כאלו הינם מסווגים ביותר, מה שהופך את עבודת הבמאי לקשה יותר ומעניק לסרט גוון עמום מחד, אבל גם מוסיפה לו הילה של מסתוריות ופן בלשי מאידך.

הסרט מתחיל מראיונות עם האקרים אזרחיים שגילו את הווירוס, מתקדם לחיפוש אחר מקורו במקביל להסברים על תכנית הגרעין האיראנית (אגב, נתון מעניין שהוא מביא שם ולא הכרתי, זה שאת הכור הגרעיני הראשון של איראן, ארה"ב נתנה לה בתקופת השאה), וממשיך לפאנץ' הסופי שלא רק שהכור עדיין קיים, אלא ש'ברכותיי, יצרתם נשק חדש ואולי מסוכן יותר'.

"עבור נשק גרעיני יש לנו משטרי פיקוח נרחבים..." מסביר את ממדי הבעיה מרואיין אחר, "אבל פיתוח משהו כזה עבור סייבר יהיה כמעט בלתי אפשרי, לאן אתה שולח את הפקח שלך? לתוך המחשב הנייד של...? אתה יודע כמה מחשבים ניידים יש רק בארה"ב וברוסיה?".

הסיפור מעניין, ואין ספק שיש לסרט אמירה חזקה, השאלה היא כמה היא נכונה? לאורך כמעט שעתיים אנחנו מקבלים מסע הפחדה על עוצמתו של נשק הסייבר פלוס קריאת השכמה לאזרח הקטן. "אם אתה קם בבוקר, מכבה את השעון מעורר, מכין קפה, מתדלק את הרכב ומשתמש בכספומט, נגעת במערכות בקרה תעשייתיות..." אתה חשוף לסייבר, אתה מאוים.

אני לא איש מקצוע וגם לא מתיימר להיות, אבל כשמישהו קורא "זאב זאב", ואחרי ארבע שנים הזאב עדיין לא הגיע, אני מרים גבה או שנייה. נכון, שום דבר לא מבטיח לנו שהזאב לא יגיע בהמשך, אבל אני אשאר בינתיים עם הגבה למעלה, שיהיה. בכל מקרה, מדובר בסרט מעניין, עשוי טוב, והכי חשוב, פותח כיוונים חדשים למחשבה.