יונתן שחר:
"שאלתי 'מהי אמא בשבילך', וכשהוא התחיל לדבר - מצאתי את עצמי בוכה"

נער מוכה, נערה שהושקתה במשקה מסוכן ותפילה קורעת לב באומן. יונתן שחר, אמן ומטפל במתמודדי נפש, מוציא אלבום ראשון ומספר על עבודתו

אבנר שאקי , כ' בתמוז תש"פ

יונתן שחר
יונתן שחר
צילום: מאיר אדרי

נעים להכיר

"יונתן שחר, 36, נשוי ואב לשלוש, גר בירושלים, יוצר ומוזיקאי שעובד עם נוער בסיכון ומתמודדי נפש".

אל תחפש רחוק

"ההורים שלי בעלי תשובה. תמיד היינו דתיים במידה מסוימת, אבל כן היתה בבית טלוויזיה נניח. בשלב מסוים, כשהייתי קטן יחסית, ההורים שלי נכנסו חזק לקטע של התשובה. גרנו באור עקיבא, אבא שלי היה מחלוצי ההייטק בישראל, ואמא עובדת סוציאלית. למרות שהפכנו להיות משפחה חרדית ועברנו תהליך מאוד מורכב ומעניין, ההורים שלי החליטו להישאר באור עקיבא וזה מדהים בעיני.

"אני גר היום בשכונת 'בית ישראל' הירושלמית. גרים פה המון חרדים הארדקור והמון בעלי תשובה, ואני ממש רואה את התהליכים הלא פשוטים שעוברים על משפחות רבות של בעלי תשובה. הרבה רבנים מדריכים היום את בעלי התשובה להישאר כמה שיותר קרוב לסביבת המחייה הטבעית שלהם. לא לעזוב את המקום שחיית בו לפני התשובה, את מקום העבודה, את החברים. אני מתכוון עד כמה שזה אפשרי כמובן, ולא סותר את ההלכה.

"אני מאמין בתשובה עמוקה, כזו שבאה מבפנים, שהולכת עם החיים. וגם אם עושים שינויים – טוב שהם יקרו מתוך עבודה פנימית, מתינות, ולא ברגע אחד. אנשים שעוזבים את הכל ברגע פתאום מוצאים את עצם בלי כלום. לתוך הסיפור הזה אנשים מכניסים את הילדים שלהם, שלא מבינים למה מסתכלים עליהם מוזר, ונתקלים בקשיים רבים. יחד עם זה שגדלנו באור עקיבא היו ברורים לנו הגבולות, ולא התערבבנו יותר מדי. וכך לדעתי יצאנו בצורה בריאה לעולם. העולם שמעבר לא מאוד מפחיד, הוא לידך, אבל מצד שני אתה לא נטמע בו. הרבה שנים אני פעיל בתפר הזה שבין חרדים ובעלי תשובה, ומנסה לעזור ככל יכולתי בנושא החשוב הזה".

מתנה ליום הולדת

"אחרי המסלול הרגיל בתלמודי תורה וישיבות, באיזשהו שלב פתחתי במסע רוחני עצמאי, והתקרבתי לתורתו של רבי נחמן מברסלב. שם מצאתי את עצמי. בעקבות כך החלטתי לנסוע לאומן. בהמשך עברתי לירושלים, וכאן בניתי את הבית שלי. אשתי מגיעה מרקע דומה לשלי, ובשלב מסוים גם התקרבה. אחד החברים שלי אמר לי שהוא רוצה לקנות לי מתנה ליום הולדת סט ספרים של ברסלב שמאוד עניין אותי, אז אמרתי לו שאשמח. בסוף זה לא הסתדר לו, ודי שכחנו מזה. כמה חודשים אחר כך הוא ואשתו הכירו ביני לבין אשתי, וברוך ה' התחתנו. כשהתארסנו אשתי הביאה לי מתנה – את אותו סט ספרים שאותו חבר רצה להביא לי אז – וזו היתה סגירת מעגל מרגשת, וד"ש משמח מבורא עולם".

פרידה כואבת

"את מקומי כמוזיקאי יוצר אני רואה ככלי הביטוי שלי. אם צלם הולך עם מצלמתו ומנציח את הרגע שהוא פוגש, צייר מסתובב עם כן ציור ומצייר את הנוף שהוא רואה, אני מלחין את מה שאני חווה. במסע חיי אני פוגש מציאויות שונות, התמודדויות ולבטים, ומנסה להוציא מתוכם את התובנות שהופכות לבסוף לשיר. לא מעט שירים נכתבו בעקבות מפגשים עם אנשים ומאורעות שונים. זה קורה כשאני חווה דברים בעוצמה גבוהה.

"כך, למשל, נכתבה השורה מתוך השיר 'כל מה שאתה': 'זיכרון של אהוב, אשר סבב במעגל חייך ועזב בלי שוב' נכתבה בעקבות פרידה כואבת מחבר אהוב שליווה אותי המון. באופן כללי אני פחות רואה את עצמי כזמר במובן המקצועי של המילה. בעיניי, אני 'פרזנטור' של השירים שלי. הקב"ה העביר אותם דרכי, ואני משתדל להיות נאמן להם ולהציג אותם נכון".

לסובב את המטוס

"בתחילת הדרך לא חשבתי שאהיה מוזיקאי במלוא מובן העניין. למדתי מוזיקה בצורה חובבנית, התחלתי לנגן על גיטרה, ובד בבד הלחנתי שירים. את השירים הראשונים הלחנתי בימי הישיבה, בשנות העשרים המוקדמות שלי. את הישיבה עזבתי במסגרת מסע חיפוש רוחני אישי, וכשנפגשתי עם חברים לאחר כמה שנים הופתעתי לגלות שהשיר הראשון שהלחנתי שם הפך ללהיט מקומי, שאנשים שהכירו אותו מאוד אוהבים לשיר.

"גם את הסינגל הראשון שהוצאתי בצורה מקצועית: 'אל תאמין לו', לא שיווקתי בצורה מסודרת. פשוט שלחתי אותו לכמה חברים כקובץ שמע. רצה הקב"ה והדברים התחילו לרוץ. לאחר כשבועיים קיבלתי טלפון בהול שמבשר לי שאיש התקשורת ידידיה מאיר רוצה להכיר אותי. למחרת, בתוכנית הבוקר שלו, הוא סיפר שנחשף לשיר כשהיה על מטוס ללוס אנג'לס, וכששמע את השיר לראשונה הוא רצה לומר לטייס לסובב את ההגה חזרה לישראל כדי לשדר את השיר. כשהוא חזר ארצה הוא אכן שידר המון את השיר, בין היתר גם בתוכנית הזוגית שלו עם אשתו סיון בגלי צה"ל. ברוך ה' השיר הצליח, ושודר המון בתחנות השונות. זה היה השלב בו הבנתי שאני צריך לפרוץ בצורה רצינית על כל המשתמע מכך".

כל מה שאתה

"אני מוציא בימים אלה את האלבום הראשון שלי, 'כל מה שאתה'. קראתי לאלבום בשם הזה, על שם השיר שנושא את אותו שם, כי אני באמת מאמין שמה שאתה עכשיו זה שאספת בדרך. מה שחווית הולך איתך. אני מבין שכל הילדות שלי, ההתגברות, החלומות, הכל נמצא איתי – ועשה את מי שאני. אני כותב ומלחין כבר כמעט עשרים שנה, והכל מתחבר כאן עכשיו. האלבום הוא סוג של סיכום של מה שעברתי עד היום – העולם החרדי, בעלי התשובה, הנוער בסיכון ומתמודדי הנפש, עבודת ה', חיי משפחה, וכמובן דברים אישיים שעברתי. אני מזמין אנשים לצלול לאלבום ולהקשיב לשירים. יש שם דברים מאוד עמוקים, שאני מקווה שיגעו באנשים".

אשירה לה' בחיי

"בהזדמנות מסוימת זכיתי לנגן לילדה פגועת מוחין, מאוד רוחנית ומאוד מיוחדת. היא התרגשה מאוד ולא הפסיקה להתנועע ברגש רב. לאחר שסיימתי אבא שלה אמר לי שמאז שהיא נפגעה בתאונה קשה, החלק היחיד במוח שנשאר מתפקד אצלה הוא זה שקשור לצלילים ושירה".

התקווה

"החלום הגדול שלי הוא להגיע ללבבות רבים, להיכנס אליהם ולהתפלל יחד איתם באמצעות השירים. אני מאוד רוצה שהשירים שלי יהפכו להמנונים עבור אנשים שעוברים במקומות בהם עברתי בעבר ואני עדיין עובר. שהמאזינים ימצאו בהם את עצמם, ישאבו נחמה, עידוד, ואולי גם תובנה שתשפיע על חייהם".

נאמן למקור

"הדבר שאני הכי חושש ממנו זה לאבד את ההשראה והתמימות של ההתחלה. השירים הם מילים ולחנים שיצאו ממני, מהמקום הכי עמוק וטבעי שלי. אני עם הפנים לקהלים ולפרויקטים חדשים, אבל מתפלל להישאר במקום הטוב והטבעי שלי. להישאר אמיתי ונאמן לעקרונות שלי, לגבולות שלי ולדברים שאני מאמין בהם".

לא נברא אלא בשבילי

"מה שגורם לי להיות מאושר, זו ההרגשה שאני מרגיש אחרי שאני שומע ששיר שלי באמת נגע במישהו. ממש לאחרונה ניגש אלי אדם שהאזין לאלבום שלי ואמר לי: 'אני בטוח שכתבת את השיר 'להיות כזה טוב' במיוחד בשבילי. אני בדיוק במצב הזה עכשיו, וזה מתחבר לי ונוגע בי כל כך'. הוא סיפר שמזה תקופה הוא שבור וכמעט מיואש לחלוטין בעקבות משבר רציני שהוא חווה, והשיר היה בשבילו תפילה: 'להיות כזה טוב, להוסיף לאהוב'. ממש התרגשתי. זו הרגשה שהצלחת לגעת באדם בנקודות הכי עמוקות שלו ולגרום לו להתחבר, לקוות ולהתפלל".

מה זה אמא בשבילך

"עיקר עבודתי היא עם נוער מתמודד, ואני נמצא בעניין הזה כבר לא מעט שנים. הייתי מדריך וחונך של נערים במסגרות ישיבתיות ואחרות, והיום אני בעיקר מלווה בחורים בעזרת מוזיקה. אנחנו מדברים, כותבים שירים יחד, ואני מנסה לדלות מהם דברים שיעזרו להם. לפני כמה חודשים ישבתי עם אחד הנערים שאני מלווה, והוא אמר לי שהוא רוצה לכתוב שיר על אמא שלו. שאלתי 'מה זו אמא בשבילך, מה היית רוצה לומר לה?', וכשהוא התחיל לדבר - מצאתי את עצמי בוכה. זה היה כל כך מרגש.

"בסופי שבוע אני נמצא בעיקר ב'זולה של חצרוני'. הזולה היא מקום במרכז ירושלים שאליו כל נער ונערה שצריכים יחס, חיבוק ופינה רגועה לשבת בה יכולים להגיע. המקום פעיל בעיקר בסופי שבוע, בזמנים הכי מועדים לפורענות – חמישי בלילה ומוצאי שבת. עם כל מה שקורה בחוץ, אנחנו בקו הראשון כדי לעזור לחבר'ה האלה למצוא את עצמם. לכן גם המקום מאוד מפוקח. הלב של מה שקורה שם זו השירה. אנחנו יושבים במעגל, המקום חשוך ויש נרות, ופשוט שרים ומנגנים אל תוך הלילה. במהלך הערב אנשים נכנסים ויוצאים, חלק מצטרפים למעגל, חלק מדברים, ויש גם פינות יצירה למי שרוצה. מדובר בנערים שהלכו לאיבוד, וזו ממש תרפיה בשבילם. בעיקרון הגישה שלנו היא שאנחנו לא מתחילים לדבר עם הנערים, אלא מי שרוצה לדבר יודע שהוא תמיד יכול לפנות".

כוחה של מילה

"לפני כמה שנים החלטנו יום אחד לעשות משהו טוב באחד המקומות שעבדתי בהם, אז עשינו מעגל שיח, שבו אחד המדריכים אמר לכל אחד מהחבר'ה משהו טוב בו עליו, ואני הקדשתי לו שיר. עברנו אחד אחד, וכשהגענו לנער עם סיפור חיים מאוד מורכב, המדריך אמר לו שהוא מאמין בו, שיש לו כוחות אדירים ומוטיבציה גדולה ומיוחדת, ואני החלטתי להקדיש לו את השיר 'בן אדם עלה למעלה עלה', של הרב קוק.

"התחלנו לשיר, ופתאום אני רואה שהוא בוכה את החיים שלו. אחרי שסיימנו לשיר הוא אמר לנו שזו הפעם הראשונה בחיים שלו שמישהו אמר לו שהוא מאמין בו ושהוא יודע שיש לו כוחות. לפני כמה ימים דיברתי עם המדריך מאותו מקום והוא סיפר לי שהוא פגש לאחרונה את אותו בחור, והבחור אמר לו שזה נגע ברמות מטורפות ושהוא בחיים לא ישכח את זה. מדובר בבחור מאוד לא פשוט, שבשנים האחרונות היה בכלא ובמחלקות אשפוז סגורות, ולמרות זאת זה מאוד השפיע עליו. הרבה פעמים אי אפשר לדעת מה משפט שלנו יכול לעשות לבן אדם אחר".

רצוא ושוב

"יוצר יקר ומוכשר בשם הראל טל הוציא לאחרונה שיר שנקרא 'אנה אלך'. זה שיר תפילה עוצמתי. בעיניי הוא זעקה של ממש. בשיר הנפלא הזה הוא מבקש את קרבת ה' מכל מקום ובכל מחיר: 'קרב יום בו הלב ירגיש משוחרר, יפסיק לשחזר, להתרפק על עבר. ואתה תתגלה ותאיר לו פנים, ותגאל את כולנו גאולת עולמים'. בעבודתי עם הנוער הנפלא ב'זולה של חצרוני' יצא לי לשיר איתם פעם את השיר הזה אל תוך הלילה שוב ושוב, והלבבות נפתחו באופן בלתי רגיל. שרנו אותו כל כך חזק עד כדי כך שנהייתי צרוד לשבועיים".

אל נורא עלילה

"לפני כמה שנים זכיתי להיות שליח ציבור ביום כיפור בשכונה חילונית בפתח תקווה. היינו מעט יותר ממניין, התפללנו בכיתת בית ספר קטנה, ושם התפללנו את התפילות לאורך היום הקדוש. סמוך לנעילה, ביקשו ממני המתפללים לומר כמה מילים. הסתובבתי אל הקהל, והמחזה שנגלה לעיני היה מדהים: כל חצר בית הספר היתה מלאה באנשים, נשים וטף. מהם הרכובים על אופניים ומהם מחזיקים ברצועת כלב. הקהל הגדול הגיע בשביל לשמוע את תקיעת הנעילה החותמת את היום הקדוש. מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".

חוק וחופש

"היהדות שלי היא המרחב הכי חוקי ומוגדר מחד, עם הכי הרבה חופש ויצירתיות מאידך. היהדות היא הקשר לה' בכל מעשה, מקום וזמן. היצירה שלי שואבת מהחיבור לחיים היהודיים, מהשאיפות, הלבטים, העליות והירידות שהופכות את החיים כיהודי למסע מרתק ומעצים".

לך דומיה

"פגשתי פעם אדם מבוגר עם עיניים נוצצות, אליהו שמו. לאחר שהכרנו היכרות ראשונית, הוקסמתי מאישיותו ומהאופטימיות שהוא מקרין. ביקשתי ממנו: 'ספר לי קצת על עצמך', במקום לענות, הוא פתח את הסידור שהיה לפניו והצביע על העמוד הראשון, שם היתה מדבקת הנצחה ועליה כתובים שמה של אישה ושלושת ילדיה המנוחים ז''ל. 'זו היתה אשתי', אמר לי, 'ואלה היו ילדיי', הצביע על השורות הנוספות. 'כולם נפטרו עלי כתוצאה מהסתבכות של מחלה נדירה'. שתקתי, לא ידעתי מה לומר. פתאום נזכרתי בעצמי, והכעסים, הקנאות והאידיאלים המעושים שלי, היו נראים לי קטנים, חסרי ערך ואפילו מטופשים. רציתי רק לחבק את האיש הזה שהשיחה איתו נתנה לי פרופורציות על החיים, ובכלל".

ריקודים במים

"אני 'פריק' של מקוואות, מעיינות ומקומות טבילה. כשמזמינים אותי להתארח בשבת בכל מיני מקומות, השאלה הראשונה שאני שואל היא האם יש מקווה באזור. לפני הרבה שנים יחסית התארחתי בשבת בגוש קטיף, ומצאתי את עצמי קרוב לשקיעה ועדיין לא טבלתי במקווה. בדיוק ישבנו באחד הבתים ושוחחנו עם בעל הבית על הפינוי הקרוב, ולפתע אמרתי לו: 'אני חייב מקווה. לא טבלתי עדיין'. בעל הבית הסתכל עלי ואמר לי בפשטות: 'שמע, אין בכל האיזור מקווה''. נלחצתי, ואז הוא המשיך: ''רק כאן אצלי בבית. אתה מוזמן! נכנסתי למים בריקודים".

הוציאה ממסגר נפשי

"באחת השנים הראשונות שנסעתי לאומן בראש השנה, שהיתי עם מספר חברים בדירה של גוי מקומי. כמו כולם, מיד לאחר סעודת ליל החג עליתי על יצועי והתכוננתי להתעורר מוקדם לתפילת יום הדין. מיד אחרי שהתעוררתי קלטתי שחברים שלי קמו מעט לפני, יצאו לתפילה, ונעלו את הבית מבחוץ. בדיקה מהירה העלתה שאין לי שום דרך לצאת מהדירה ועלי להמתין כמה שעות עד שאחד החברים יואיל לחזור ולפתוח לי.

"הלב שלי צנח. המשמעות היא שאין לי מניין להתפלל בו ביום הדין. התעשתי ונזכרתי בדברי ההלכה שאדם שנאלץ להתפלל ביחידות, יעמוד בתפילה בזמן שהציבור מתפללים ויכוון לבו עמם. כשהגיעה שעת הנץ החמה נעמדתי להתפלל במטבח של הגוי, פני לארץ ישראל וליבי עם הציבור. אין לי מושג מה קרה שם, אבל הלב שלי נפתח באופן בלתי רגיל ואיתו דמעותיי. פתחתי את העיניים בסיום תפילת העמידה, וכשהצצתי בשעון ראיתי שעברה כמעט שעה מבלי ששמתי לב. זו אולי היתה התפילה הכי חזקה שחוויתי בחיי".

לכל התכנים של אבנר שאקי לחצו כאן

באדיבות אתר הידברות – תכני יהדות, זמני כניסת שבת, הכרויות לדתיים בחינם, פרשת השבוע, לוח זמני היום ועוד