צ'ק לכל אזרח?
פרופ' ירון זליכה: לשפוך כסף רק על עצמאים ומובטלים

פרופ' ירון זליכה אומר לערוץ 7 כי לממשלה אין תוכנית כלכלית אמיתית שתסייע ליציאה מהמשבר. "חלוקת צ'קים אינה תוכנית כלכלית".

ניצן קידר , כ"ז בתמוז תש"פ

ירון זליכה
ירון זליכה
צילום: TPS

ראש הממשלה ושר האוצר הכריזו בשבועות האחרונים על תוכנית כלכלית להתמודדות עם משבר הקורונה למגזר העסקי וגם על תוכנית קצבאות למשפחות ולאזרחים.

פרופ' ירון זליכה, ראש החוג לחשבונאות בקריה האקדמית ואונו ולשעבר החשב הכללי באוצר, מתקשה להגדיר את שני הצעדים כתוכניות כלכליות אמיתיות.

"זו הטעיה כי לא מדובר בתוכנית כלכלית אלא בתוכנית תמיכות. תוכנית לחלק צ'קים אינה תוכנית כלכלית. בתוכנית אמיתית יש מנועי צמיחה שמסוגלים להזיז את המשק מהשפל שבו הוא נמצא. זה יכול להיות בתחום המיסוי, בתחום הרפורמות המבניות והתחרותיות, בתחום התשתיות, אך לא בחלוקת צ'קים", אומר זליכה בראיון לערוץ 7.

"לחלק צ'קים זה חשוב, כי חשוב שהעסקים הקטנים והעצמאים לא יתמוטטו, אבל זו לא תוכנית כלכלית. יתר על כן, המשאבים המצומצמים של הממשלה מתחלקים לפי התוכנית האחרונה של נתניהו על פני כל עם ישראל כשלא כולם נפגעו. לדוגמה, מיליון עובדי הסקטור הציבורי אפילו לא יצאו לחל"ת. מה הטעם לחלק להם כסף מתוך משאבים שהם בחסר?", הוא תוהה.

לדבריו, יש צעדים מהירים שיכולים לייצר שינוי. "יכולנו לדוגמה, לבוא ולומר לעסקים הקטנים שאנחנו מאחדים את דו"חות המס של 2019 עם אלו של שנת 2020. כך ההפסדים של שנת 2020 יקוזזו מהמסים העודפים ששולמו בשנת 2019. זו דוגמה מאוד הוגנת, כי למי שלא היה הפסד – לא יהיה קיזוז. למי ששילם הרבה מסים ב-2019 ויש לו הפסד גדול השנה יהיה לו מהיכן לקזז ולקבל החזר. זה צעד אחד שאפשר לנקוט יחסית במהירות".

בנוסף, פרופ' זליכה מבהיר, שאחת הבעיות המרכזיות שנוצרה מול בעלי העסקים נובעת לאמון בפעילות הממשלה.

"אנחנו חייבים לטעת אמון בקרב העצמאים ובעלי העסקים שהמדיניות תאפשר שינוי במצב הכלכלי בתוך כמה חודשים. כדי לטעת אמון חייבים יד יציבה על ההגה. בארבעה-חמישה חודשים האחרונים של המשבר, אנחנו רואים שהממשלה לא יודעת לאן המשק צריך לצעוד. היא לא מצליחה לגבש תוכנית כלכלית כלשהי ואפילו תוכנית תמיכות, דבר פשוט יחסית, היא לא מסוגלת לבצע. יש כאן חוסר יכולת לתכנן, חוסר יכולת לנהל וחוסר יכולת לבצע שהתוצאה שלהן היא חרדה הולכת וגוברת בקרב עצמאים ובעלי עסקים. התוצאה של כל זה היא כניסה של המשק לשפל מאוד גדול".

אז אם כבר מחלקים כסף לאזרחים ולמשפחות, איך נכון לעשות זאת? "קודם כל היה נכון לחלק את הכסף בצורה הרבה יותר נדיבה לאוכלוסייה יותר מצומצמת. כמו שעשו עם מי שיצאו לחל"ת ואמרו שמגיע להם דמי אבטלה, היו יכולים לעצור שם. במקום זה הודיעו להם שיש הגבלות והחרגות. מספיק עם זה. צריך להבין מי האוכלוסייה הנזקקת ול'פזר עליה כסף מהאוויר'. אוכלוסייה אחת הם אלו שיצאו לחל"ת ולאבטלה ואוכלוסייה שנייה הם העצמאים והעסקים הקטנים. על שתי האוכלוסיות הללו צריך לשפוך כסף ולא על משקי בית שאפילו לא יצאו לחל"ת".

שאלנו את זליכה לו היה צריך לייעץ היום לראש הממשלה או למשרד האוצר שבעצם מייעץ לנתניהו או אמור לעשות זאת, על אלו צעדים מהירים היה ממליץ כדי לנטוע אמון ולייצר תקווה בקרב בעלי העסקים.

"אני חושש שמשרד האוצר לא מייעץ לנתניהו בכיוון הנכון ואין לו גם את היכולת המקצועית לייעץ מה לעשות בסיטואציה חריגה כזו. מדובר במצב שמאתגר גם פרופסורים למאקרו כלכלה וזו לא עבודה לאנשים עם תואר ראשון בכלכלה כמו שיש במשרד האוצר, שניסיונם דל. אנחנו צריכים תוכנית הרבה יותר אמיצה, נחושה ומכוונת להגדלת רמת האמון של בעלי העסקים הקטנים והעצמאים לצאת מהמיתון", הוא עונה.
"צריך להבין מי האוכלוסייה הנזקקת ול'פזר עליה כסף מהאוויר'. אוכלוסייה אחת הם אלו שיצאו לחל"ת ולאבטלה ואוכלוסייה שנייה הם העצמאים והעסקים הקטנים. על שתי האוכלוסיות הללו צריך לשפוך כסף ולא על משקי בית שאפילו לא יצאו לחל"ת".

"הייתי נוקט במספר צעדים שימחישו את הכיוון והאומץ. הדבר הראשון הוא לבטל את חוק עידוד השקעות הון – ואת השווי של כעשרה מיליארד שקלים בשנה – ומפחית מע"מ בשני אחוזים. התוצאה לבעלי עסקים קטנים תהיה שהם יוכלו לקחת עוד שני אחוזים מהמחזור לטובת הרווחים שלהם ולטובת שיקום ההון שנשחק במשבר הזה. המצב הזה גם ייצור פיחות ריאלי בשער השקל, כי חוק עידוד השקעות הון מופנה בעיקר לקומץ של חברות גדולות שמקבלות סבסוד לייצוא שלהם. הפסקת הסבסוד תגרום להם להפסקת ההשקעות במפעלי הייצוא המסובסדים והלא יעילים וכתוצאה מכך לפיחות שיסייע ליצואנים קטנים ובינוניים שהם הרבה יותר יעילים וכרגע נשחקים תחת שער שקל לא ריאליים", מוסיף זליכה.

לדבריו, "צעד שני שהייתי נוקט הוא הטלת פיקוח מיידי על מחירי הגז. בכך ירדו מחירי הגז ב-70 אחוזים, מחירי החשמל שנגזרים ממחירי הגז ירדו ב-15 עד 20 אחוזים ומחירי המים הנגזרים ממחירי החשמל ירדו ב-7 עד 10 אחוזים. כמובן כל זה אחר כך מתגלגל למחירי המזון. בוא נחשוב על עסק כמו מסעדה. יש אלפי עסקים כאלה. מצד אחד, אחרי שני הצעדים הללו בעל העסק רואה שני אחוזים מהמע"מ שיורד ומתווסף למחזור ולרווחיות העתידית ומצד שני, מחירי המים, החשמל והמזון ירדו מהיום הראשון של התוכנית. זה משפיע על הציפיות של בעלי העסקים שהממשלה הולכת לעבוד קשה מאוד לטובת שיקום הריווחיות העתידית שלהם".

זליכה, שכיהן כאמור כחשב הכללי באוצר, מסתכל מהצד על הויכוחים סביב תקציב חד או דו שנתי ומתקשה להבין על מה המהומה. "כל עוד אין תוכנית כלכלית לממשלה, אין משמעות לשאלה האם נעשה כלום בתקציב חד שנתי או כלום בתקציב דו שנתי. השאלה היא מה תהיה התוכנית".

"אני רוצה להפנות את תשומת הלב לאמירה של מר נתניהו שהזכיר את ההתנהלות במשבר הכלכלי בשנת 2003. במשבר ההוא אני עצמי ניהלתי את המדיניות הכלכלית, גיבשתי את התוכנית ויישמתי אותה והיה לי שיתוף פעולה מאוד יפה עם נתניהו בתפקידו כשר האוצר. אני הכנתי את התוכנית וביצעתי והוא הביא את הגיבוי הפוליטי ואת האמון שהציבור רחש לו.

''נגענו כאן בארבעה מרכיבים מאוד חשובים: גיבוי פוליטי, אמון של הציבור, תוכנית מאקרו כלכלית מצויינת ויכולת ביצוע גבוהה. מה שנתניהו מוכיח במשבר הנוכחי הוא שרמת ביצוע אין לו, יכולת לגבש תוכנית כלכלית אין לו, אמון מהציבור גם כן אין לו ואת הגיבוי הפוליטי הוא מעדיף להפנות למלחמה בשופטים או להשגת הטבות מס לעצמו. הדבר הזה מביא אותנו למסקנה חד משמעית: אין לממשלה הנוכחית ולראש הממשלה הנוכחי את היכולת להביא לשינוי", מסכם פרופ' ירון זליכה.