נניח שאתם זוג תושבי העיר אלעד שרוצים להירשם לנישואין. משתגיעו לבניין המועצה, מזכיר המועצה הדתית יוביל אתכם אחר כבוד אל חדרו של רב העיר, ושם יקבל אתכם במאור פנים רב העיר הספרדי, הרב מרדכי מלכה.
שוב נניח, שאתם זוג באותו מצב בעיר הסמוכה ראש העין. בראש העין יפתח המזכיר את דלת רשם הנישואין בפניכם, ושוב תגלו שם את הרב מרדכי מלכה. ננסה פעם נוספת - זוג מהרצליה ניגש לחדר, הדלת נפתחת, וגם שם הרב מרדכי מלכה הוא רשם הנישואין.
המציאות הבלתי אפשרית הזו, שבה רבני ערים ורשויות מקומיות ממלאים את תפקידם של כמה רבנים בערים שונות, היא מציאות רווחת. מבקר המדינה ואפילו בג"ץ כבר התריעו בעבר מפני תת־איוש של משרות הרבנות ברשויות השונות, ואף הורו למשרד לשירותי דת לפעול מיידית בנושא. בפועל, דבר לא התקדם, והמצב אף החמיר. כעת אנו חושפים כאן לראשונה את הנתונים המלאים, המלמדים על ההיקף האדיר של התופעה. את הנתונים קיבלו אנשי תנועת 'נאמני תורה ועבודה', שהגישו בקשת חופש מידע למשרד לשירותי דת.
כולם יכולים לתקוע מקל בגלגלים
על פי המידע שסיפק המשרד, מאז שנת 2017, שגם בה המשרות אוישו באופן חלקי ביותר, ועד השנה, נוספו 25 תקנים נוספים בלתי מאוישים לרשימה. לעומת 116 רבני ערים ורשויות מקומיות ב־2017, כיום פועלים רק 91 רבני ערים שנבחרו על פי ההליך החוקי ומשמשים במשרה כתפקיד קבוע. את שאר התקנים מאיישים ממלאי מקום, שברוב ככל המקרים עושים זאת במקביל לתפקידים נוספים בערים אחרות. בחלק מהמקרים אפילו ממלא מקום אין. נתון נוסף ומשמעותי לא פחות הוא גילם הממוצע של הרבנים המכהנים, שיכול לנבא את החרפת הבעיה בשנים הבאות: ממוצע הגילים של הרבנים המכהנים הוא 67.4, ויותר ממחצית מהם צפויים לפרוש בעשור הקרוב. אם קצב המינויים העצל מהעשור האחרון יימשך לעשור הבא, אנחנו צפויים למצוא את עצמנו ב־2030 במצב של תת־איוש קריטי במשרות הרבנות המקומית.
הרבה סיבות למחדל מינוי רבני הערים. בראשן עומד המנגנון המסורבל שנקבע בחוק למינוי רב מקומי, שאומנם עומדות מאחוריו כוונות טובות ולא מעט בג"צים, אך למעשה הוא מאפשר לגורמים רבים מדי לתקוע מקלות בגלגלי ההליך אם אינו מתנהל כפי רצונם. השופטת בדימוס עדנה ארבל הגדירה אותו באחד הדיונים בעניינו “הליך פוליטי מורכב ומסורבל המעכב ברשויות מקומיות רבות את בחירתו של רב העיר", ועימה הסכימו יתר שופטי העליון.
תני פרנק, ראש תחום דת ומדינה ב'נאמני תורה ועבודה', מתאר את הבעייתיות שבהליך. "מינוי של רב עיר הוא תהליך שלא קבוע לו זמן מסוים, אין לו דד־ליין כמו בחירות מקומיות או בחירות לרבנות הראשית", הוא מסביר. "מי שצריך להתניע אותו הוא המשרד לשירותי דת, וגם הוא זקוק לשיתוף פעולה מהרבה גורמים, ובראשם ראש העיר או המועצה המקומית. קודם כול צריך להקים ועדת בחירות שההרכב שלה קבוע בחוק, והיא צריכה להרכיב את הגוף הבוחר, שגם לו יש הגדרות ברורות. מלבד זה, הפרוצדורה סופר מסובכת מצד עצמה. כמעט תמיד יש ויכוחים על עמידה בתנאים בין בעלי האינטרסים השונים, ופעמים רבות זה מגיע לבית המשפט. פעם אמר לי פקיד ממשרד המשפטים שהוא לא זוכר הליך אחד שלא הייתה בו עתירה. ממילא לא תמיד רוצים להיכנס אליו, כי יודעים לאן זה ילך".
מעבר לפרוצדורה והמאבקים האישיים, קיימת גם השאלה הפוליטית של השתייכותו המפלגתית של הרב וצבירת כוח דרך השתלטות על המשרה. "זה יכול להיות ראש עיר שמבחינה אידיאולוגית לא מעוניין ברב עיר שיעשה לו צרות, או לחלופין עירייה שבה יש כוח גדול למפלגה מסוימת מול המשרד לשירותי דת, שנשלט על ידי מפלגה אחרת", מסביר פרנק. "בחיפה למשל, עינת קליש־רותם רוצה להכניס את ש"ס לקואליציה, וכבר שנים אין שם רב ראשי, אז יש להניח שזה יהיה חלק מהמחיר ולשם היא תדחף בכל הכוח".
"שר הדתות מתכוון לטפל"
אם המבוך לא נראה לכם סבוך מספיק עד כה, נוסיף את העובדה שהשנה וחצי האחרונות, שבהן לא כיהנה ממשלה מסודרת ולא הועבר תקציב, הפכה את המהלך לקשה עוד יותר. חלק מוועדת הבחירות והגוף הבוחר של הרב המקומי מורכב מנציגי המועצה הדתית. חברי המועצה הדתית משובצים על פי יחסי הכוחות שנבחרו לעירייה בבחירות המקומיות. כזכור, באוקטובר 2019 נבחרו המועצות בערים השונות, אך מכיוון שהממשלה התפטרה זמן קצר לאחר מכן, לא ניתן היה למנות מועצות דתיות עד עכשיו, מפני שלא היה שר ממונה וגם לא היה ידוע מה התקציב שניתן למועצות. כלומר, עוד קודם שמתחילים הליך של מינוי רב, צריך לסיים עם קביעת הרכב המועצות הדתיות.
על פי התקנות, כאשר מסתיימת כהונתו של רב מקומי ולא מתקיים הליך למינוי רב אחר, הסמכות למינוי רב זמני עוברת למועצת הרבנות הראשית, שבראשה עומד כיום הראשון לציון הרב יצחק יוסף. המינוי הזמני, כנהוג בישראל, הוא לעיתים הדבר הקבוע ביותר; חלק מהמינויים הללו מכהנים כבר קרוב לעשור, אחרים לכמה שנים טובות.
פרנק סבור כי מינוי שבא ממועצה כלל־ארצית, שאינה מכירה את הציבור באותה עיר ואינה מייצגת אותו, כמעט בהכרח לא יעלה יפה. "רב עיר צריך להיות דמות ייצוגית ומחוברת לציבור", אומר פרנק. "תהליך הבחירה הוא לא מושלם, כאמור, אבל הוא לפחות מייצג את הציבור. כשממונה מישהו במשאל טלפוני על ידי מועצת הרבנות, מגיעים לשם אנשים שלא בהכרח קשורים. ברוב המקרים הרב בכלל לא גר בעיר, וזה מזיק לאמון הציבור וליכולת שלו להתחבר לרב. קח למשל את רמת גן, שבה הרב אהרן כ"ץ מילא את מקומו של הרב אריאל הפורש. התושבים אהבו אותו ומועצת העיר תמכה בו, למרות שזו מועצה חילונית ברובה, אבל מועצת הרבנות הראשית החליטה להחליף אותו ברב חן סיידה ממושב אחיטוב. וזה בכלל לפני שהתחלנו לדבר על כך שמינוי זמני, שמכהן במקביל בעוד מקומות, לא יכול להקדיש תשומת לב להנעה של שום תהליך עומק בעיר".
עם הקמת הממשלה החדשה, קיבלה מפלגת ש"ס במסגרת המשא ומתן הקואליציוני את תיק הדתות. באופן מפתיע, דרעי בחר למנות לתפקיד השר את יעקב אביטן, חבר מועצת העיר אשקלון מטעם ש"ס, שלא נכלל ברשימה לבחירות הכלליות מטעם המפלגה. ביקשנו לדבר עם השר אביטן כדי לשמוע אם בכוונתו לשחרר את הפקק ולהניע הליך מינוי רבנים מאסיבי, אך הוא נמנע מלהתראיין או לשלוח תגובה. מי שכן שוחח איתו השבוע בנושא הוא חבר הכנסת מתן כהנא ממפלגת ימינה, שהחליט להיכנס בעובי הקורה של נושא מינוי הרבנים וסוגיות דת ומדינה בכלל. לאחרונה אף הקים בכנסת שדולה לשיפור שירותי הדת בישראל.
"נפגשתי ביום שני השבוע עם השר אביטן", מספר כהנא, "כדי להחליף דעות ולייצר שיתוף פעולה. לשמחתי גיליתי שהמצוקה הזאת מעסיקה גם אותו, והתרשמתי שהוא מתכוון לטפל בזה. הכוונה שלי היא שהשדולה תעבוד בשיתוף פעולה גם עם השר והמשרד וגם עם הרבנות הראשית. אנחנו לא באים לנגח חלילה, אני רוצה לחזק את הרבנות הראשית. קבענו עוד פגישה, הפעם עם הלשכות של שני הצדדים".
המאבקים הפוליטיים הם כמעט מחויבי המציאות, ויהיה זה נאיבי לחפש פתרון בכיוון הזה. בטווח המיידי, די ברור לכולם שהדרך לשפר את המצב היא לייצר מנגנון אוטומטי שמחייב את הנעת התהליך בתאריך מסוים. בעבר הגיש חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' הצעת חוק שלפיה חצי שנה לפני פרישתו של רב יתחיל על פי חוק הליך המינוי של הרב הבא. ב'נאמני תורה ועבודה' מרחיקים לכת עוד יותר, ומכוונים למציאות של בחירות קבועות בכל פרק זמן שיוסכם, בדומה למתרחש ברבנות הראשית. חבר הכנסת כהנא אומר שהוא עדיין אינו נמצא בשלב הפתרונות, אך כבר התחילו לצוף רעיונות בסביבתו. "יש לי כל מיני מחשבות ורעיונות, אבל לפני שאני יוצא איתם אני רוצה למצות את העבודה יחד עם משרד הדתות והרבנות", הוא אומר. "בניגוד לגופים אחרים שקצת נכנסו למריבות, אני מחפש את המכנה המשותף. אני לא יוצא בהצהרות בומבסטיות. יכול להיות שצריך לקבוע בחוק זמן קצה, ולייצר מנגנון שמזהה מראש פרישה של רבנים".
אתה חושש שהעמדה המוחלשת שלכם מול ש"ס ויהדות התורה בקואליציה ובמשרד הדתות תפגע בייצוג הציוני־דתי בין רבני הערים?
"אני חייב להגיד לך שבפגישה עם השר אביטן זיהיתי שצבע הכיפה לא קריטי לו. ברור שכחבר כנסת מהציונות הדתית אני רוצה יותר ייצוג לדתיים־לאומיים, ואני מקווה מאוד שלא נגיע למצב של פגיעה בייצוג של רבנים דתיים־לאומיים. הרב אביטן אמר שלתפיסתו נכון שכל עיר תקבל ייצוג שמתאים לה. בוא ניתן לו צ’אנס לעבוד”.