המבוכה והממשלה

האיום בבחירות, העברת התקציב, המלחמות הפנימיות בקואליציה ומעל הכול השתוללות הקורונה: נתניהו מאבד שליטה וגם את אמון הציבור

יאיר שרקי , ב' באב תש"פ

השרה עומר ינקלביץ' בביקור באלעד
השרה עומר ינקלביץ' בביקור באלעד
ללא קרדיט צילום

נתניהו איבד שליטה. על מגפת הקורונה, על סדר היום, על הפוליטיקה, על ממשלתו ועל שריו. התפרצות הנגיף הגיעה לשיא, אבל המערכת הפוליטית אינה מצליחה להכריע את חיידק הבחירות שדבק בה. המשבר הקואליציוני השבועי התרחש הפעם סביב החוק לאיסור טיפולי המרה, שעוד נעסוק בו, אבל זה רק הסימפטום לשבריריות הממשלה שמכרסמת את עצמה בפנים. גם גנץ וגם נתניהו יינזקו קשות מבחירות, אבל האפשרות הזו חזרה השבוע לשולחן, ויש לה גם תאריך: בעוד חודש בדיוק, ב־24 באוגוסט, יהיה המועד האחרון לאישור תקציב המדינה. אם זה לא יקרה, הכנסת תתפזר מאליה, ובחירות 2020ב' ייערכו בתוך שלושה חודשים, בדיוק בימי גל החורף האימתני שבמשרד הבריאות מזהירים מפניו.

נתניהו עדיין מתעקש על תקציב חד־שנתי כדי להשאיר לעצמו חלון תיאורטי לבחירות במרץ 2021, בטרם יידרש לבצע את הרוטציה. זו הסיבה שגנץ, כמובן, מתעקש על תקציב דו־שנתי, שהובטח לו בהסכם הקואליציוני. טובתה הכלכלית של המדינה היא שיקול משני עבור שני האדונים (אם כי טיעוניו של גנץ על הצורך בוודאות וביציבות בתקופה זו נשמעים סבירים יותר, בטח כשתקציב עבור 2020 יהיה רלוונטי לארבעה חודשים בלבד). הסדקים אינם רק בין האגפים הלעומתיים של הממשלה, אלא בתוך הליכוד: שר הבריאות אדלשטיין תוקף את יושבת ראש ועדת הקורונה יפעת שאשא־ביטון. שר האוצר כץ מתקוטט עם יושב ראש הקואליציה מיקי זוהר. אין משמעת קואליציונית ואין משמעת סיעתית. הרבה ממשלה ואפס משילות.

בזמן שהנגיף משתולל ואיש כבר אינו מנסה להתחקות אחר שרשרות ההדבקה, ההגבלות החריפות שאישרה הממשלה בסוף השבוע שעבר בניסיון לבלום את העקומה המטפסת פקעו כמו בועות סבון בזו אחר זו. מרד המסעדנים והאינתיפאדה של יושבת ראש ועדת הקורונה השאירו את המסעדות פתוחות, בלחץ שר החינוך בתי הספר של החופש הגדול המשיכו לפעול, גם סגירת חופי הים והבריכות בוטלה, ויוזמת הסגר בסופי השבוע נדחתה וקרסה. מהאיום בסגר מלא נותרו הגבלות על חדרי כושר ועל התקהלויות.

גם תוכנית המענקים, כסף מזומן לכל אזרח, שעליה הכריז נתניהו בבהילות בשידור ישיר בטלוויזיה - ולא במקרה ביום שבו גנץ העניק ראיונות לשלושת הערוצים - התמסמסה לתוך הביקורת הציבורית. חלוקה עיוורת אבל מהירה הפכה לתהליך מסורבל של גיבוש קריטריונים. עם או בלי רווקים, מקבלי משכורות גבוהות או רק מקבלי קצבאות - הכסף שנועד להמריץ את המשק נתקע, וכשיגיע, ייתכן שכבר לא יהיה ניתן להוציא אותו. סוף השבוע הזה מביא איתו שוב את המחשבות וההצעות להכריז על סגר נוסף. רבים מהשרים מודים בשיחות סגורות שגם אם נדרש סגר מוחלט כדי לאפס את המערכת, הציבור כבר לא יציית לו. הממשלה לא מצליחה לספק לציבור עקביות ויציבות, ולא מקבלת ממנו אמון.

תנו לברבש לנצח

אפילו את הצעד המינימלי של מינוי ממונה קורונה, ממשלת החירום של הקורונה לא הצליחה לבצע כמו שצריך. יותר משבועיים וחצי חלפו מאז ההבטחה למינוי של מנהל מיוחד למערכה נגד הקורונה "בזמן הקרוב ביותר" ועד להחלטה על מינוי פרופסור גבי ברבש. שמות עלו וירדו, גנרלים ומומחים שהסכימו לקבל את האחריות גילו שאיש אינו מציע להם בצידה סמכויות וארגז כלים אפקטיבי. גם אחרי ההחלטה העקרונית על מינוי ברבש (נכון למועד כתיבת השורות טרם פורסמה ההודעה הרשמית), לא תמו כיפופי הידיים על הסמכויות שיקבל בין הגורמים שכשלו עד כה בניהול המשבר: ראש הממשלה, שר הבריאות, מנכ"ל משרד הבריאות וקבינט הקורונה. נתניהו תכנן מסיבת עיתונאים חגיגית כבר ליום שלישי בערב, עם גרפים ושקפים שאולי יעוררו את הציבור, אבל גם יסיטו את הפוקוס וזמן המסך מאלפי המפגינים שצעדו באותו ערב מרחוב בלפור אל הכנסת. אבל אפילו הכרעה מתבקשת ופופולרית כזאת לא היה בכוחו להעביר במהירות הדרושה.

לברבש ניסיון ניהולי ומקצועי רב. הוא בעל סמכות בולטת בעולם הבריאות. הפרופסור הפך את בית החולים איכילוב לאימפריה רפואית כשניהל אותו במשך יותר מעשרים שנה, עם הפסקה של שלוש שנים שבהן כיהן כמנכ"ל משרד הבריאות. במשבר האחרון הוא היה שותף בדיונים אצל נתניהו וגם בביצוע כמה פרויקטים מעשיים במסגרת המאבק בקורונה. אבל הוא גבר על שאר המועמדים לא בזכות כל אלו, אלא בשל משאב יקר ערך שצבר: אמון. הופעותיו מדי ערב במדורת השבט הישראלית - מהדורות החדשות של ערוץ 12 (גילוי נאות: שולחן העבודה שלו לקראת השידור בחודשיים האחרונים עמד בשכנות לזה של הח"מ), הקנו לו מעמד ציבורי של מומחה־על. הציבור מאזין בקשב לניתוחיו ולאזהרותיו, שנאמרים בשקט אך בנחרצות. גם אם ניפק כמה תחזיות קודרות מדי במעלה הדרך, קשה למצוא פרזנטור טוב יותר, שיתריע וירגיע ובעיקר ייתן תחושה שהוא יודע מה הוא עושה. בגל הראשון היה רק אחד שהצטיין בכך יותר ממנו: בנימין נתניהו. האשראי שצבר אז התפוגג, וכדי לחדש אותו נתניהו יידרש להתאפק ולהתגבר על האינסטינקט הטבעי שלו. במקום להתקוטט על קרדיט ולחבל בכל יוזמה שאינו חתום עליה, ראש הממשלה צריך לשחרר, ולתת לברבש לנצח.

מסעות ינקלביץ'

ההצבעה בעד החוק האוסר טיפולי המרה הייתה תג מחיר צונן ומאוחר של כחול לבן על תמיכת הליכוד בוועדת החקירה הפרלמנטרית לניגודי העניינים של שופטים. נתניהו העניק אז לחברי סיעתו חופש הצבעה, אבל דאג שרבים מהם ייעדרו מהמליאה וההצעה של סמוטריץ' תיפול. גנץ דווקא וידא השבוע נוכחות של אנשיו כדי שהחוק של ניצן הורוביץ יעבור בקריאה טרומית. בכחול לבן העבירו מראש מסרים שקטים לחרדים שמדובר בפעולת תגמול נקודתית ולא בהכרזת מלחמה. אולי זו הסיבה שהזעם ביהדות התורה ובש"ס הופנה במידה שווה לראש הממשלה ולחליפו. ועדיין, גנץ סיכן כאן נכס אסטרטגי: אלה שהריעו לו על התמיכה בחוק ממילא כבר לא יצביעו לו אלא ללפיד או למרצ, אבל התמיכה של החרדים היא מצרך הכרחי בדרך לבלפור.

בשבוע שעבר נכתב כאן על ההצטננות ביחסי נתניהו והחרדים. מבט על הלו"ז הצפוף של שרת התפוצות עומר ינקלביץ' מלמד שבשליחות גנץ יש מי שכבר ממהר להיכנס אל הוואקום הזה. בהיעדר טיסות לקהילות היהודיות בחו"ל, ינקלביץ' מתמקדת בקהילות החרדיות בישראל. מעיר לעיר עוברת השרה החרדית הראשונה: בני ברק, קריית יערים, אלעד ובית שמש. במקום חרמות ופשקווילים, בכירי הנציגים החרדים חולקים לה כבוד, מצטלמים איתה. היא מופיעה באתרי האינטרנט של המגזר וגם מאוזכרת בחלק מהיומונים המפלגתיים. הרעיון של שרה חרדית מאיים לערער את יסודות הפוליטיקה החרדית, אבל בהיעדר פרויקטור קורונה חרדי, ינקלביץ' התגלתה כדרך המהירה והיעילה ביותר לפתרון בעיות המגזר. כל ביקור שלה באחת מהערים האלו משמעו גישה מהירה אל שר הביטחון בני גנץ וחבילת סיוע נדיבה. לבית שמש הגיעו גנץ וינקלביץ' ביחד. שניהם גם עלו לשיחת זום משותפת עם ראש עיריית בני ברק, שבה העניק גנץ חבילת סיוע ייעודית ושמנה לעיר. שיחה דומה ערך גנץ גם עם ראש עיריית ביתר עילית, וגם באלעד הביקור של ינקלביץ' תורגם למענק סיוע לעיר וחיבור ישיר לגורמי המקצוע באחד המשרדים החזקים והמתוקצבים במדינה. החרדים אכן זקוקים להושטת יד מיוחדת, אבל העובדה שהיא מגיעה באמצעות שרה חרדית היא מהפכה, ויש לה משמעויות פוליטיות.

ינקלביץ' מדגישה בכל הזדמנות שהיא רק נרתמה לסייע לאוכלוסיות חלשות ושאין בכוונתה להחליף את הנציגות החרדית ש"עושה עבודה מצוינת". היא אכן אינה מבקשת להחליף את הח"כים החרדים, ויודעת היטב שלא תוכל לגרוף קולות לכחול לבן בקלפיות החרדיות, אבל הפוטנציאל הוא לנכס פוליטי משמעותי עוד יותר: חיבור של הנבחרים החרדים וקהל בוחריהם אל יושב ראש כחול לבן. קשר שאסור לגנץ להזניח, אם ראש הממשלה החליפי מעוניין להפוך יום אחד לראש הממשלה.

לתגובות: 2sherki@gmail.com