הדרך המקראית בהר הנגב

הדרך היורדת לנגב בימים אלו, שקטה ויפה.

קובי פינקלר , ח' באב תש"פ

פארק ירוחם
פארק ירוחם
צילום: קובי פינקלר

מרחבים עצומים, מרעה צאן וגמלים לאורך הדרך, יישובים חקלאיים פורחים ושרידים מהעבר הרחוק בארץ הנגב.

מהו 'נגב'? שאלנו את ד"ר שחר שילה, מנהל תיירות הר הנגב ומרצה בכיר, והוא הפתיע אותנו בתשובתו: "תתפלא, אבל נגב הוא לא מונח אחד. כך אנו מוצאים בפסוק אחד בספר שמואל שלושה מיני נגב: 'וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אַל פְּשַׁטְתֶּם הַיּוֹם וַיֹּאמֶר דָּוִד עַל נֶגֶב יְהוּדָה וְעַל נֶגֶב הַיַּרְחְמְאֵלִי וְאֶל נֶגֶב הַקֵּינִי', וכמה פרקים אחר כך: 'אֲנַחְנוּ פָּשַׁטְנוּ נֶגֶב הַכְּרֵתִי וְעַל אֲשֶׁר לִיהוּדָה וְעַל נֶגֶב כָּלֵב וְאֶת צִקְלַג שָׂרַפְנוּ בָאֵשׁ'".

אבל אותנו מעניין סיפורו של הנגב בהיבט הסיפור המקראי.

"הדרך המקראית עברה כאן. החיים של שבטי שמעון ויהודה התקיימו כאן, ולאורך שנות מלכות בית יהודה התקיימה כאן מורשת מפוארת", אומר ד"ר שילה.

"ויעלו זה בנגב" - קראנו על סיפור המרגלים ועל מקדשים ומצודות שהיו שם בימי המקרא, וזה מביא אותנו לסיור מרתק במצודות ובמקדשים היהודיים.

החוקרים מספרים שיותר מ־40 אתרים שהתגלו במחקרים הארכיאולוגיים בהר הנגב מזוהים כיום כמצודות ישראליות המתוארכות לראשית תקופת המלוכה.

בחרנו בשלוש נקודות מקראיות שיכולות לתת ציון דרך וכיוון להבנת סיפור המצודות על הדרך המקראית: תל ערד בצפון הנגב, באר ירוחם ומצודת חלוקים.

תל ערד

כיצד ייתכן שרבים עוברים ליד אתר זה כשהם יורדים לים המלח, מבלי לעצור לטיול באחד התילים המיוחדים ביותר בארץ? כאן התגלו שרידי עיר כנענית מבוצרת, מפעל מים קדום ונדיר, מצודות מימי מלכי יהודה ושרידי מקדש יהודאי, שפעל במקביל לבית המקדש בירושלים. כל אלו מעידים על חשיבותה של ערד הקדומה, המשקיפה על נוף עוצר נשימה.

תל המצודות הוא נקודת תצפית מצוינת על הסביבה כולה. למרגלות התל פרושה ערד הכנענית. בדרום - רכסי הנגב הצפוני, במערב - הרי עירא וענים, בצפון נראה דרום הר חברון, ובמזרח נראית העיר ערד.

ענת רסקין מסבירה במחקרה שהמקדש בערד והמצודה שבאתר היום, הם מבנים מבוצרים שהיו חוליה במערך המבצרים של ממלכת יהודה.

בתקופת המלוכה נבנו בערד 6 מצודות זו על קודמתה. במצודה התגלו מקדש ייחודי ומפעל מים יוצא דופן. רשות הטבע והגנים עשתה עבודות שימור ושחזור במקדש, והכשירה שביל לירידה לביקור במפעל המים.

בפינה הצפון־מערבית של המצודה נמצאו שרידי מקדש, ככל הנראה מקדש יהודאי שפעל מהמאה התשיעית לפנה"ס עד סוף המאה השמינית לפנה"ס, כלומר במקביל למקדש בירושלים. זהו אחד המקדשים המעטים מתקופת המקרא. המקדש בערד נבנה על פי תוכנית המשכן המתוארת במקרא, והיה בנוי משלושה חלקים: חצר פנימית, היכל, ודביר – קודש הקודשים.

בלב החצר נמצא מזבח רבוע, בנוי עפר מעורב באבנים קטנות, ומדופן באבני גוויל (אבנים לא מסותתות). מזבח זה תואם את הציווי המקראי האוסר על בניית מזבח שאבניו סותתו בכלי מתכת.

שלוש מדרגות עולות אל הדביר. בצידי הפתח לדביר מוצבים שני מזבחות קטורת, ובתוכו עומדת מצבה. בתחום המקדש נמצאו אוסטרקונים (חרסים נושאי כתובות) ועליהם שמות של משפחות כהונה המוזכרות בכתובים.

באר ירוחם

נסיעה בת כארבעים דקות דרומה מובילה אותנו אל באר הרחמים בפאתי ירוחם.

כביש חדש בן ארבעה מסלולים עוקף את בירת הנגב, ואחרי פחות מחצי שעת נסיעה דרומה לכיוון ירוחם, אנחנו מוצאים עצמנו בכיכר ששני שלטים נטועים בה. השלט שמאלה מפנה ל'ירוחם', וימינה - ל'אגם ירוחם'. נסיעה ימינה על כביש אספלט מובילה אותנו תחילה, תוך דקת נסיעה, ל'ביר רחמה' – באר הרחמים.

"זו אחת משתי בארות באזור, ואת הבאר הזו מייחסים לבאר המים שממנה הרוותה הגר את צימאונה לאחר שתעתה במדבר באר שבע - 'וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע' (בראשית כא, יד). גם השם ירוחם נגזר משם זה", אומר ד"ר שחר שילה.

הבאר גם שימשה מקור מים למצודה נבטית מהתקופה הרומית שמדרום־מערב לה, אך טרם הוברר אם התקיימה בשלב מוקדם יותר. מבחינה טיפולוגית היא שייכת לקבוצת בורות המים הפתוחים שנפוצים בכל הר הנגב.

בתקופת המנדט הבריטי שוקמה הבאר ביוזמת השלטונות, במטרה לשלוט ולפקח על השבטים הבדואים, שחיו באזור עד אז כבשטח הפקר. המים, שנשאבו בכדים, נועדו להשקיית הצאן ולתצרוכת עצמית של תושבי האזור.

פרופ' יוחנן אהרוני הוא שזיהה את ביר רחמה כבאר שמצאה הגר עם ישמעאל בנה. בספר בראשית נקראת הבאר "באר לחי רואי". הבדווים קראו לבאר "ביר רחמה". השם "ירחם" מוזכר לראשונה בכתובת שישק מלך מצרים.

כיום הבאר היא חלק ממרקם האטרקציות בפארק ירוחם.

אומנם השם ירוחם מופיע בתנ"ך כעיר ברשימת ערי יהודה שכבש שישק במאה העשירית לפני הספירה, אך השם של העיירה ירוחם בזמננו התקבל בהשפעת מסורת הבאר, באר הרחמים.

מצודת חלוקים

את המשך הדרך המקראית והטעימות ממנה עשינו למצודת חלוקים, המצויה בתחומי רכס חלוקים שברמת הנגב, בגובה טופוגרפי של 570-530 מטרים מעל פני הים, והיא עוד חלק משרשרת סיפור ההתיישבות בנגב בראשית תקופת מלכות יהודה. כאמור, בהר הנגב נמצאו כמה עשרות מצודות ואתרי התיישבות מבוצרים. חורבת חלוקים היא אחד האתרים העתיקים הללו, הנמצאים על הציר הקדום המוכר לנו בשמו המקראי "דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים" (במדבר כא).

בכניסה לחורבת חלוקים נבחין בשרידי מבנה של מצודת דרכים סגלגלה, הבנויה חדרים הסובבים חצר מרכזית. בסמוך למצודה נלך בשביל אבנים מסומן, שיובילנו צפונה דרך שרידי מבנה בית מגורים עתיק מן המאה העשירית לפנה"ס. זהו בית ארבעת המרחבים, שהיה נפוץ ביותר למגורי המשפחה המורחבת בתקופת הברזל. מהבית נמשיך דרך טרסות חקלאיות (בשביל המסומן) אל עבר שרידי מגדל שמירה ברור, הניצב במעלה השלוחה שממערב לנו.

ארבעים המצודות הפזורות ברחבי הנגב נבנו ככל הנראה על ידי נוודי המדבר העמלקים או ביוזמתו של המלך שלמה, וכך או אחרת, הדרך המקראית שהילכו בה אבותינו קורמת עתה עור וגידים לנגד עינינו.