חיילות
חיילותצילום: אביר סולטן, פלאש 90

1

הגיע הזמן להכיר בכך שבכל הנוגע לסוגיית שילוב החיילות וערבוב המינים ביחידות הלוחמות בצה"ל, הציבור הדתי־לאומי נפל בפח. התנועה הפמיניסטית בתוך צה"ל ומחוצה לו, בסיוע המקהלה הגדולה התומכת והמסייעת לה, עשתה לנו בית ספר. הם התקדמו שלב אחרי שלב, כבשו עוד גבעה ועוד משלט, וכעת נראה כי אין מי שימנע את כיבוש המעוזים האחרונים בצה"ל בידי כוחות הפמיניזם המיליטנטי.

העתירה לבג"ץ בדרישה לאפשר לצעירות להתגייס ליחידות הלוחמות הכי מובחרות, חושפת את מה שבמבט מפוכח אפשר היה לחזות מלכתחילה. בניגוד לדברי ההרגעה שהושמעו בשלב הראשון, הגל הפמיניסטי השוטף את צה"ל לא יסתפק בשילוב לוחמות ביחידות מליגה ג' ששומרות על הגבולות השקטים מול ירדן ומצרים. הכניעה ההיסטורית של צה"ל וחיל האוויר לדרישותיה של אליס מילר לא תישאר בעייתם של קומץ חיילים דתיים שמתגייסים לקורס טיס. עם התעצמותה של מגמת הטשטוש וההתכחשות להבדלים בין המינים, לא ירחק היום שבו כל היחידות הלוחמות בצה"ל יהיו מעורבות. חיל התותחנים כבר נכבש, בחיל השריון המאבק נמצא בעיצומו, והעתירה האחרונה לבג"ץ מבשרת את נפילת כל החומות.

אם המגמה הזאת תצליח, יהיו לה שתי השלכות חמורות. ראשית, ירידה ברמת הכשירות המבצעית של היחידות הלוחמות המובחרות. שנית, פגיעה קשה בלוחמים דתיים המבקשים לשמור על נאמנות להלכה ולערכי התורה, שבעתיד יוכלו לשרת רק במספר מצומצם של יחידות ייעודיות להם. אלה מהם שיבקשו להמשיך במסלול פיקודי, יאולצו לפקד על יחידות לוחמות מעורבות. קצין שזה לא יתאים לו - צה"ל יראה לו את הדרך החוצה. גם אם חלק לא מבוטל מקרב החיילים הסרוגים יבלע כל צפרדע כדי להמשיך לשרת ביחידות הכי־הכי, די ברור שאחוזים ניכרים בכמות ובאיכות לא יתנדבו לשרת בסביבה שאינה מאפשרת שמירת הלכה. הדרת הלוחמים הדתיים תגרום פגיעה נוספת לרמת הכשירות המבצעית ולרוח הלחימה ביחידות הלוחמות.

2

עירוב המינים ביחידות הלוחמות בצה"ל הוא רעיון רע מהרבה בחינות.

מי שמתכחש לכך שיחידות מעורבות הן יחידות נחותות בכושרן המבצעי, מוזמן להרכיב קבוצת כדורגל או כדורסל מעורבת שתנסה להתמודד מול קבוצות של גברים בלבד. יש הרבה מקצועות צבאיים שבהם יכולותיהן של החיילות אינן נופלות מאלה של החיילים ואף עולות עליהן. אבל בשנים האחרונות יש זרם עכור שסוחף חיילות דווקא אל המקומות שבהם יש להן נחיתות טבעית.

ביחידות מעורבות המשיכה בין המינים והחיזור ההדדי נמצאים באוויר כל הזמן, ומכניסים ליחידה הלוחמת אלמנט לא בריא של מערכות יחסים רומנטיות שנרקמות ומתפרקות. התאהבות, תשוקה, אהבה נכזבת וקנאה הם רגשות חזקים ומטלטלים שעלולים להוציא אנשים מאיזון, בפרט כשמדובר בצעירים שחיים יחדיו ברמת חיכוך מאוד אינטנסיבית. רק מי שטומן את ראשו בחול יטען שהגורם הזה לא עלול לשבש את אחוות הלוחמים ואת שיקול הדעת המקצועי והענייני בקבלת ההחלטות.

זאת ועוד: החיילים הדתיים מהווים כיום עשרות אחוזים מהכוחות הלוחמים, וקרוב למחצית מקצונת החי"ר. אחוזים גבוהים מהם לא ימצאו את מקומם ביחידות מעורבות, שבהן שמירה על איסור ייחוד, איסור נגיעה ועוד הלכות צניעות אלמנטריות היא בלתי אפשרית. וכך, בגלל קליטת כוח אדם שהוא אולי מלא מוטיבציה אבל נחות ביכולותיו הפיזיות - יאבדו אותן יחידות לוחמות כוח אדם מעולה ביכולותיו וברוח הלחימה שלו. הפגיעה הנוספת בכושרן המבצעי תהיה בלתי נמנעת. וכמובן, במצב כזה אי אפשר יהיה לדבר על התקדמות בהיקף הגיוס של צעירים חרדים לצה"ל.

ועוד לא דיברנו על מידת יכולתם של צה"ל ושל החברה הישראלית להתמודד עם לוחמות שיֵצאו משדה הקרב כמו שיוצאים ממנו חלק מהלוחמים - מצולקות, הלומות קרב, נכות צה"ל או חללות צה"ל, או על האפשרות שלוחמות ייפלו בשבי. החולשה והסחיטות מול האויב שקיימת כבר היום כשחייל נופל בשבי, תכפיל את עצמה בכמה רמות אם יהיה מדובר בנשים. ואל תצפו שבמצב כזה ארגוני הנשים הדוגלים בשוויון יתייצבו כדי לדרוש ששבויה לא תזכה ליחס מועדף לעומת שבוי.

3

המאבק הפמיניסטי לשלב חיילות בכל היחידות הלוחמות נוחל הצלחה בין השאר משום שהוא מתקיים כמעט לחלוטין במעמד צד אחד. השוויון בין המינים הפך לערך כה מקודש, שהפחד להיתפס כמי שמתנגד לו משתק רבים וטובים. מנגד, תומכי המהפכה הפמיניסטית בצה"ל יודעים שמובטחות להם תשואות תקשורתיות. שני קציני שריון ותיקים ומנוסים, האלוף יפתח רון־טל וגיבור ישראל תת־אלוף אביגדור קהלני, התבטאו בעבר נגד הכשרת חיילות כטנקיסטיות, ספגו קיתונות לעג וביקורת ומאז קולם לא נשמע בעניין.

גם האלוף במיל' ח"כ אלעזר שטרן אמר בעבר שלטעמו נשים לא יוכלו לשרת בצנחנים ובגולני כל עוד תחרויות הספורט מתקיימות בהפרדה מגדרית. ח"כ שטרן צדק בטיעון הזה. אילו לנשים היו יכולות פיזיות כמו של גברים, הארגונים הפמיניסטיים היו עותרים לבג"ץ בדרישה לאפשר לנשים לשחק בליגות הכדורגל והכדורסל של הגברים, שנהנות מיתרון עצום בתקציבים ובעניין ציבורי על ליגות הנשים. למה הערבוב הזה לא קורה, לא כאן ולא בשום מקום בעולם? כי הספורטאיות יודעות שבהתמודדות מול גברים, הסיכוי שלהן להצטיין ולנצח הוא אפסי. אז אם נשים אינן חזקות פיזית מספיק כדי להתמודד מול גברים בספורט, מדוע לחשוב שהן מסוגלות להתמודד כשוות מול לוחמי חיזבאללה בשדה הקרב? כי בספורט אין חשוב מהניצחון, אבל בשדה הקרב לא חייבים לנצח? אז ח"כ שטרן צדק, אבל קולו כבר מזמן לא נשמע בדיון הזה, אולי מתוך חשש מנזק פוליטי.

אל מול עוצמת הסחף הפמיניסטי, יש צורך באנשים בעלי יושר אינטלקטואלי ואומץ לב ציבורי שמעיזים לשלם מחיר על השמעת דעה לא פופולרית. בהקשר זה ראוי לשבח הח"כ החדש מימינה, אל"מ (מיל') מתן כהנא, יוצא סיירת מטכ"ל ומפקד טייסת לשעבר בחיל האוויר. למרות דעותיו הליברליות בנושאים דתיים, ולמרות שהיה מפקדה התומך של הנווטת הדתייה תמר אריאל ז"ל, הוא מגלה אומץ ציבורי ומתנגד פומבית, מסיבות מקצועיות נטו, לשילוב נשים ביחידות החי"ר המובחרות.

4

בהנחה שצה"ל עומד להיכנע, אם מתוך בחירה ואם במצוות שופטי בג"ץ, מה עוד ניתן לעשות כדי לצמצם את הפגיעה בצה"ל, בקדושת המחנה ובחיילים הדתיים?

ראשית צריך להבין שיש כאן מאבק ציבורי, ביטחוני, דתי, חברתי ותרבותי, מאבק שצריך להקדיש לו משאבים ולנהל אותו בעקביות, כמלחמת תנופה שחותרת לניצחון ולא כקרב נסיגה שמנסה רק לדחות ולמזער נזקים. קשה להגיע להישגים כל עוד עמותות קטנות ובודדות כמו 'תורת לחימה' ו'צו אחד' מנהלות את המאבק כמעט לבדן מול מספר עצום של גופים ופעילים פמיניסטים ופרוגרסיביים.

שנית, אם יוחלט בצה"ל על שוויון מלא בין המינים, יש לדרוש שהשוויון יהיה אמיתי, בלי הנחות. כך, בניגוד למה שקורה כיום בחיל האוויר או בקרקל, חיילות שייגשו למיונים ביחידות הלוחמות יצטרכו לעבור את אותו גיבוש ולהוכיח את אותן יכולות כמו החיילים. זה לא יפתור לגמרי את בעיית העירוב, כי יש להניח שצעירה אחת מאלף תימצא בעלת כושר מתאים, אבל זה בהחלט יצמצם אותה.

דרישת השוויון צריכה לחול גם על הנחות נוספות שחיילות זוכות להן: או שגם לוחמים יורשו להאריך את שערם - או שלוחמות יידרשו להסתפר קצר כמו לוחמים. שוויון זה שוויון, גם באורך תקופת השירות ובכל תנאי השירות שכיום החיילות נהנות בהם מהקלות רבות.

ולבסוף, יש לנהל מאבק מקיף ושיטתי על זכויות החייל הדתי ועל היכולת לשמור הלכה בצה"ל. אם הציבור הדתי־לאומי לא רוצה למצוא את בניו החיילים מרוכזים בגטאות נפרדים, גופיו ומוסדותיו השונים צריכים להפסיק להתחמק מהמאבק הזה. גם חיילים דתיים בתוך הצבא חייבים להפסיק להרכין ראש ולהתפשר על אמונתם למען השקט התעשייתי. המאבק הזה על דמותו של צה"ל חשוב לא פחות מהרצון להתקדם בסולם הדרגות והתפקידים. אדרבה, מי שמתרגל לשתוק מול דחיקת זכויותיו הדתית, שלא יתפלא שדתיים בצה"ל מקופחים גם בקידומם לתפקידים בכירים, וכבר שנים שאין ולו אלוף אחד חובש כיפה בפורום מטכ"ל.

לתגובות: [email protected]

***

הבהרה ותיקון

בכתבה 'משרתות אג'נדה' שהתפרסמה בגיליון הקודם צוטט פרופ' יגיל לוי כמי שאמר כי גם לאחר שישולבו חיילות ביחידות המובחרות יוכלו חיילים דתיים להמשיך לשרת בהן, "אלא שהם יצטרכו לשנות חלק ממה שהם מאמינים בו". הציטוט הזה אינו מדויק.

פרופ' לוי אמר ששירות משותף של נשים עם חיילים דתיים "דורש שינוי באופן שבו הגברים הדתיים חושבים", ושיהיה עליהם "ללמוד לעשות את מה שהם היו עושים אלמלא היה עליהם את המורא של הרבנים, וזה לשרת עם נשים באופן שאיננו פוגם בצניעותם של אלה ובצניעותן של אלה". כדוגמה לטענתו הביא פרופ' לוי את עבודתם המשותפת של גברים ונשים בצוותי רפואה, ואת ההסכמה הרבנית שקיבלה לטענתו הנווטת תמר אריאל ז"ל להסתתר בתרגיל חילוץ במערה יחד עם טייס כששניהם צמודים זה לזה.

הניסיון לתמצת את דברי פרופ' לוי גרם לכך שהם הובאו והובנו באופן לא מדויק, ואנו מצטערים על כך.

***