ד"ר לימור סמימיאן דרש:
אני אקדמאית. אישה. ימנית. מזרחית

היועצת החדשה של ראש הממשלה לנושא הקורונה הודפת את טענות השמאל נגדה. "מעולם לא נכנעתי לבריונות ואין בכוונתי להתחיל בשלב זה".

ד"ר לימור סמימיאן דרש , ט' באב תש"פ

ד"ר לימור סמימיאן דרש
ד"ר לימור סמימיאן דרש
צילום: אורן בן חקון

למי שטרם מכיר, נעים מאוד, ד"ר לימור סמימיאן דרש. אקדמאית. אישה. ימנית. מזרחית. במשך שנים בניתי קריירה מקצועית מוקפדת במאמץ רב. בימים האחרונים, יש שעומלים כדי לפגוע בי ובמעמדי רק בשל המיקום שלי במפה הפוליטית.

בתקופה האחרונה נתבקשתי להצטרף לצוות היועצים של רה"מ ולסייע בהיערכות המדינתית להתמודדות עם משבר הקורונה. אני מרצה בכירה באוניברסיטה העברית ולאור תפקידי בעבודתי האקדמית, הסכמתי להירתם למשימה לתקופת זמן מוגבלת (עד שלושה חודשים).

אני מגיעה מתחומי הסוציולוגיה, אנתרופולוגיה ומדיניות ציבורית, וחוקרת במשך למעלה מ-15 שנים את הממשק שבין תפיסות של איומים עתידיים, אי וודאות ומערכי היערכות מדינתיים לחירום (ובכלל זה התמודדות עם מגיפות) בישראל ובמקומות נוספים בעולם.

בעבודת הדוקטורט (באוניברסיטה העברית) חקרתי היערכות לאיומים אי-וודאיים עתידיים ביולוגיים ובפרט, היערכות לטרור ביולוגי ולמגיפות- כל זאת מפרספקטיבה מחקרית חברתית תוך התמקדות במבני היערכות מדינתיים המתהווים אל מול איומים מעין אלו ולאור תפיסתם. באותה תקופה הייתי גם חוקרת אורחת באוניברסיטת קליפורניה שבברקלי (אחת האוניברסיטאות הטובות בעולם) לתקופה ממושכת.

לאחר מכן, במחקר פוסט הדוקטורט (באוניברסיטת סטנפורד, עוד אחת מהאוניברסיטאות הטובות בעולם) חקרתי את הרגולציה המדינתית סביב ביו-ביטחון וההיערכות לכך באמצעות וועדות מדינתיות של מדענים, קובעי מדיניות ואנשי מערכת הביטחון. מחקר אותו המשכתי עם קולגות בישראל, במסגרת מענק מחקר של משרד המדע.

לאחר סיום הלימודים בארה"ב ועם חזרתי לארץ וקבלת המשרה באוניברסיטה העברית בבית-הספר למדיניות ציבורית, חקרתי את ההיערכות לחירום בישראל ואת מערך החירום הלאומי (המחקר זכה למימון של הקרן הלאומית למדע, ISF).

בשנים האחרונות אני עומדת בראש פרויקט מחקרי נרחב (במימון נוסף של הקרן הלאומית למדע, ISF) על היערכות לאי וודאות ותכנון תרחישי עתיד, וחוקרת את השימוש בתרחישים בארגונים גלובאליים ובתחומי הבריאות והאנרגיה.

במסגרת מענק מחקר של ה-BSF (קרן המחקר היוקרתית של ארה"ב-ישראל) אני עורכת מחקר משותף עם פרופסור מאוניברסיטת אריזונה על תרחישים וטכנולוגיות תכנון עתיד בתחום ההייטק ובמבט משווה בין ישראל לארה"ב. כתבתי, פרסמתי וזכיתי לשלל מענקי מחקר ופרסים.

***אבל כל זה לא משנה, יודעים למה?***

כי אני גם בן אדם פוליטי. ועוד, רחמנא ליצלן, ימנית.

ולאישה ימנית מוצהרת, לא משנה מה תהיה השכלתה או תחומי ההתמחות שלה, אין לגיטימיות. יותר מזה, ככל הנראה, בשל השכלתה ומפני שהיא בעלת יכולות אקדמיות מובהקות, צריך לסתום לה את הפה ומהר. שמא נאזין לקול אינטליגנטי מן הצד האחר.

ההתנכלות הזאת, לא מגיעה מהאקדמיה, להיפך, שם הזדעזעו מן ההתקפה (ואני מודה לרבים מעמיתיי על דברי התמיכה והסולידריות). היא מגיעה דווקא מהתקשורת, מחבורה מסוימת מאוד בתוכה, מאנשים שמתפרנסים מהטלת רפש, דופי ודברי רעל באחרים ובפרט, נהנים מרדיפה אובססיבית אחרי אנשי ימין כדי שלא יוכלו לקבל שום במה ציבורית. והעובדה שאני אישה, איך לומר, רק עושה להם את המלאכה קלה יותר.

כך החל תחילה הניסיון לצייר מצג שווא לגבי סכום שכר כולל שמעולם לא דרשתי וגם לא אדרוש. כמובן שלא נתפר לי שום חוזה מיוחד. ההעסקה הינה לפני שעות, במסגרת שעות מוגבלת שאני יכולה לתת בהתאם לאילוציי השונים וכל זאת, בכפוף לתעריף סטנדרטי של משרד האוצר. ההמשך היה בניסיון להטיל דופי במינוי מתוך טענה שהתמיכה האידיאולוגית שלי בדרכו של רה"מ היא הסיבה היחידה למינוי המקצועי, ועוד טענת שווא על החרגה מיוחדת ממכרז (על אף שזהו הנוהל במינוי יועצים ככתוב במפורש בתקנות ובנהלים).

והשיא, בשלל דיבורים שגובלים בביטול מוחלט של כל כישוריי האקדמיים עד כדי פגיעה חמורה בשמי הטוב. מעשה הגובל בפגיעה בזכות היסוד לחופש העיסוק. קרי, אם את אקדמאית ימנית מוצהרת, לא ראוי שתייעצי בתחום התמחותך.

***אז תנו לי לסכם בקצרה לכל המלעיזים***

אני אקדמאית. אישה. ימנית. מזרחית. במשך שנים בניתי בעשר אצבעות קריירה מקצועית מוקפדת. מעולם לא חששתי להביע את עמדותיי האידיאולוגיות במסגרת חופש הביטוי במדינתי הדמוקרטית. מעולם לא נכנעתי לבריונות ואין בכוונתי להתחיל בשלב זה של חיי. ועל כן, אני גאה להירתם ולסייע ככל שאוכל בתקופה זו בהיערכות המדינתית לקורונה. בסופו של דבר, המדינה חשובה לי יותר מהאובססיה הפוליטית שלכם.