בני קצובר
בני קצוברהלל מאיר

בני קצובר, מראשוני המתיישבים ביהודה ושומרון, סופד בשיחה עם ערוץ 7 לרבנית מרים לוינגר ז"ל שהלכה לעולמה והובאה למנוחות.

"הכרתי את הרבנית במלון פארק ב-1968 בחברון. היתה לה מסירות בלתי מוגבלת, ביום ובלילה, למען מפעל ההתיישבות. היא הציבה את הרף הגבוה של מסירות וכל הבנות והנשים מסביבה כשראו את הדוגמה האישית שלה, התביישו לשרבב את הקשיים האישיים שלהן אל מול המסירות הבלתי פוסקת שלה", מספר קצובר בראיון לערוץ 7.

לדבריו, "היא היתה גם אחות במקצועה ויומם ולילה טיפלה בכל מי שהתייצב אצלה. כשעברנו לבניין הממשל הצבאי גם החיילים הגיעו אליה מרוב מומחיותה, בקיאותה ומסירותה לתפקיד. בנוסף, היא היתה הראשונה ששמה את האצבע עבור כל אנשי הימין שהבעיה הכי גדולה של אוהבי ארץ ישראל זו פרקליטות המדינה. בהתחלה זה היה תלוש, אבל היא ניתחה את זה בצורה מבריקה ומאוחר יותר זה התברר כנכון".

קצובר מציין כי הרבנית לוינגר היתה צנועה מאוד אך לא ויתרה לעולם על עמדותיה האידיאולוגיות. "היא השתדלה שלא להתערב בעניין הרב לוינגר ולסמוך עליו בעיניים עצומות, אבל לעתים נדירות כשהרגישה צורך היא הביעה את דעתה. הרב זצ"ל היה מגדיר את דעתה ואומר: 'מרים יותר תקיפה וקיצונית ממני'. היא הלכה עם האמת שלה שהיתה נר לרגליה ולצד זאת היתה לה הסתכלות מדהימה על הפרט".

"המהלך שהיא הובילה, כשכל הגברים הרימו ידיים בזמן ממשלת בגין, להיאחז בתוככי חברון. מול עיניה זו היתה המשימה. בגין לא אפשר ליהודים להיכנס לתוך חברון והיא מובילה את הנשים במסירות, ללא פשרות ובנחישות שלא תתואר ובגין בסוף אישר לנשים להישאר והיתר היסטוריה. אם הרב לוינגר כונה כאב ההתיישבות ביהודה ושומרון את הרבנית לוינגר ניתן לכנות אם ההתיישבות ביהודה ושומרון", מוסיף קצובר.

מאז לדבריו, חזרה לעיר ולא נחה. "ברגע שהתאפשר במשא ומתן עם ממשלת בגין הרב לוינגר ורעייתו שיפצו את ביתם ברובע היהודי בחברון שם התגוררו עד לפטירתם, במסירות בלתי רגילה. מדי פעם היא היתה נדלקת מנקודה מסויימת, בעיקר מבחינה משפטית. אז היא היתה מרימה טלפון לחברים ופעילים, היתה מוסרת ניתוח מבריק של המצב ומבקשת שנפעל".

"היא גם דאגה לפרט ואני זוכר שלפני שנתיים היא פנתה אלי ואמרה שיש יהודי בשם עמוס בן שפר מהראשונים שהצטרפו אלינו והוא אינו מרגיש טוב. היא ביקשה שנלך לבקר אותו וכל כך שמחה שדיווחנו לה שעשינו זאת. היא דאגה לפרט ולכלל בנחישות ובהתמדה לצד כישרון, סבר פנים יפות ומומחיות רפואית שבזכותה שרדנו בחברון".