השלט באותיות הרב־מגדריות בכניסה למועצה האזורית גזר
השלט באותיות הרב־מגדריות בכניסה למועצה האזורית גזרצילום: מועצה אזורית גזר

נראה שהארגונים הפמיניסטיים הצליחו כבר לכבוש את מרבית החלקות הטובות בחברה הישראלית. אחרת קשה להבין מה גרם להם להסתער על אחד המעוזים האחרונים שמהווים מכנה משותף לעם היושב בציון, ולנסות לקעקע גם אותו בדרכן אל המטרה המקודשת. על המוקד הועלתה הפעם השפה העברית על 22 אותיותיה, כולל סימני הפיסוק המוסכמים שבה.

לפני חודשים אחדים נתקלה עו"ד נעמה סלע בפרסום רשמי של משרד הבריאות שעסק במאפייני הנבדקים של נגיף הקורונה. הנתונים עניינו אותה פחות, ועיניה התמקדו בעיצוב הלשוני החדש במסמך לבידול זכר ונקבה. את הלוכסן המוכר החליפה פתאום נקודה באמצע מילה. כך במקום נבדק/ת, נכתב במסמך נבדק.ת. כך גם במילים נושא.ת את הנגיף, או אזרח.ית.

סלע הזדעזעה מהעיוות הלשוני, שברור היה לה מה מקור השפעתו. זעמה הופנה בעיקר כלפי העובדה שגופים רשמיים של מדינת ישראל משרתים את האג'נדה הרדיקלית שמכתיבה שינויים במוסכמות הכתיב הבסיסיות של השפה העברית. סלע פנתה למשרד בתלונה על קלקול העברית ושם בדקו את העניין, התנצלו בפניה ותיקנו את הנוסח. זמן קצר לאחר מכן היא גילתה שלא רק משרד הבריאות נכנע לתכתיב הפמיניסטי, אלא גם משרד החינוך. באיגרת שנשלחה לבוגרי שנת ההתמחות בהוראה מטעם המשרד חזר שוב נוסח שכזה: "הייתן.ם שותפות.ים", או: "יחד עם המנהל.ת או המפקח.ת". סלע לא התעצלה ושלחה תלונה דומה לשר החינוך.

"את הכתב החדש סיגלו לעצמן הפמיניסטיות בישראל, שהופכות כל מילת גוף לזכר ונקבה באמצעות שימוש בנקודה", הסבירה סלע את תלונתה באתר 'חדשות המשק', "זה ניסיון של ארגוני הפמיניסטיות לאנוס את השפה ולהראות שגם היא פטריארכלית. הניסיון הזה מגיע ממקום שבו הפמיניסטיות רואות בכל דבר דיכוי. גם אם נניח שזה שינוי שולי ואין הצדקה לעסוק בו, הרי ברור ששיטה שפתית חדשה זו, שבאמצעותה מחליפות הפמיניסטיות את הלוכסן המסורתי בנקודה, היא סימן למרד בשפה". במשרד החינוך התנצלו ותיקנו את הניסוח, וגורמים במשרד הבהירו כי לא מדובר במדיניות מגבוה אלא ככל הנראה בהחלטה של פקיד זוטר.

לאחרונה נתקלה סלע שוב בנקודה הרב־מגדרית, הפעם בפרסום של קופת חולים מאוחדת באתר ובאפליקציה. בתגובה לפנייתה זכתה סלע למענה רשמי שטלטל אותה, מענה שלא כלל התנצלות ובוודאי שלא תיקון. דוברת הקופה הסבירה לסלע כי הם שמחים להיות חלק מתהליך השינוי שמתרחש בשפה העברית. התגובה הזאת קוממה עוד יותר את סלע, שסבורה כי אין מתפקידה של קופת החולים לחנך את הציבור אלא להעניק לו שירותי בריאות בלבד. היא פנתה לגורם בכיר מאוד בקופה, ובימים אלה היא עדיין ממתינה לתשובתו.

שיבושי השפה הללו הביאו את סלע, יחד עם פעילים חברתיים וארגונים נוספים, להוביל את קמפיין המאבק בנקודה, שבמסגרתו נשלחו עד כה יותר מאלף פניות לקופת החולים נגד כתיב הנקודה. "השפה העברית תחת מתקפה ובית היוצר הוא הפמיניזם הרדיקלי", נכתב בדף הקמפיין. "שפת הלאום הוכפפה לקרב בין המינים. זוהי קריאת תיגר על בסיס הזהות שלנו ועל מוסד המשפחה".

על טענת הפמיניסטיות שהעברית היא שפה פטריארכלית ולכן יש צורך בשינוי אומרת סלע: "שפה לא יכולה להיות פטריארכלית. זו אג'נדה חיצונית. בעברית השימוש בזכר הוא שימוש סתמי, ללא כל טעם, וכולל גם זכר וגם נקבה. הפמיניסטיות רואות בכל מבנה חברתי ישן פטריארכליות, ולכן לשיטתן יש להרוס ולשנות. השינוי אצלן הוא כלי וגם יעד".

סירוס העברית בשירות האג'נדה לא נעצר בנקודה. לפני כשנה וחצי הציגה מיכל שומר, סטודנטית במכון הטכנולוגי בחולון, את פרויקט הגמר שלה: טיפוגרפיה – צורת אותיות חדשה, למה שהיא מכנה עברית רב־מגדרית. בדברי ההסבר שלה לפרויקט, לא טרחה שומר להסתיר את המוטיבציה שמאחוריו: "לעברית הרב־מגדרית שתי מטרות מרכזיות: הנכחת הנשים בשפה העברית באופן ויזואלי, ויצירת מרחב חדש לזהויות מגדריות א־בינאריות. בנוסף, עוצב סימן ניקוד רב־מגדרי להקלה בקריאה. ניגשתי אל הפרויקט מתוך ההבנה שהשפה העברית היא שפה פטריארכלית, שבה במקרים רבים הנשים מודרות מהשיח, כך שמצאתי שאני בעצמי לעיתים לא נוכחת בו. בנוסף, בעברית ישנה חלוקה ברורה בין גבר לאישה ואין מקום לרצף המגדרים שביניהם. אם לפשט את הדברים, חשתי שישנה חוסר הלימה בין השפה ובין מי שהיא מייצגת בסופו של דבר. בפרויקט הגמר קיוויתי לעדכן את השפה כך שהיא תבטא אפשרות חדשה לייצוג מלא של סקאלת המגדרים בקריאה וכתיבה".

אך החלו האותיות לפרוח באוויר העולם, וכבר יש מי שתפס אותן בידיו ועשה בהן שימוש. לא מדובר באדם פרטי או בגוף בלתי רשמי, אלא דווקא בראש מועצה אזורית שבחרה לעטר באותיות החדשות את הכניסה לבניין המועצה. לפני כחודש וחצי חנכה רותם ידלין, ראש המועצה האזורית גזר, את הכניסה החדשה לבניין המועצה ועליה הכיתוב "ברוכים הבאים" באותיות הרב־מגדריות. העיצוב החדש מעוות את האותיות באופן שניתן לקרוא בהן בו זמנית פנייה לשני המינים: ברוכים הבאים, ברוכות הבאות. "שפה משנה מציאות", הכתירה את התמונה בחשבון הטוויטר שלה.

ארגון 'בצלמו' שיגר אל ידלין מכתב מחאה, שבו הוא מתריע כי היא משתמשת בכספי ציבור בניגוד לחוק המחייב את העברית התקנית כשפת המדינה. ידלין לא התרגשה, ובמכתב מנומק שטחה את האג'נדה הפמיניסטית שהניעה אותה לקביעת האותיות על קיר הבניין. "מי שלא מבין כי בעידן הנוכחי נשים משנות מציאות, שיתרגל", צייצה בחשבון הטוויטר בעקבות ההתכתבות. בינתיים הסבב האחרון בעימות הזה היה במכתב ששלחו ארגונים חברתיים דוגמת 'פורום קפה שפירא', 'בוחרים במשפחה' ו'שוברות שוויון' אל ידלין, ובו קבעו כי הצעד שנקטה הוא "אנטי דמוקרטי בעליל, שפועל לפירוק החברה. השפה היא הכלי המחבר בין כולנו והניסיון שלך לכפות את האג'נדה שלך באמצעות שינוי שפה, הוא צעד דורסני שיביא להרס ולא לשוויון".

מומחי לשון שאליהם פנינו חששו להגיב באופן פומבי לסירוס העברית בידי גורמים רדיקליים, אך שלא לציטוט הביעו את מחאתם מהפגיעה החמורה בשפה. יש לקוות כי אלו שאמונים על התחום יתעוררו מבעוד מועד, לפני שנישאר כולנו בלי מילים.

"הטבע שייך לכולם"

פנינת הטבע התיירותית שעלולה להימחץ הפעם תחת פטיש השופטים של בג"ץ איננה בריכה נידחת על גבעת טרשים אי שם בבנימין. לא מדובר בנביעת מים קטנה שפוקדים אותה בני הנוער מהיישוב הסמוך עם פק"ל קפה וגיטרה. עינות ענר – גן השלושה, הממוקם סמוך ליישוב נריה במערב בנימין, הוא אתר שזכה לפרגונים יפים גם הרחק מגבולותיו הרעיוניים של הקו הירוק. המלצות להגיע לביקורים בפארק המעיינות המטופח הועלו לא רק באתרי טיולים פופולריים דוגמת 'טיולי', אלא גם במדורי הטיולים והפנאי של ynet, וואלה ומאקו – לא בדיוק אתרים של מועצת יש"ע.

מנהלי האתר יודעים לספר כי המבקרים הרבים אינם מגיעים רק מהרדיוס של שומרון ובנימין. המאמצים לחשוף את המקום בפלטפורמות מטיילים וטיולים מגוונות נשאו פרי: למקום מגיעים מטיילים ממודיעין, מהוד השרון וגם מתל אביב. אפילו ערביי הסביבה מרשים לעצמם להגיע וליהנות מהמים התכולים ומהנוף הירוק. אבל את שופטי בג"ץ כל זה לא מעניין. לא יופיין של שבע בריכות המים, על הספסלים והעצים המקיפים אותן, וגם לא הייחודיות של המקום מבחינה ארכיאולוגית ובוטנית. "במעיינות יש ממצאים ארכיאולוגיים מתקופת בית ראשון ובית שני. מערות קבורה, מקוואות, גתות ובתי בד", מספר דוד ארליך, ממקימי האתר, "יש פה עדויות ליישוב יהודי גדול שהיה פה בתקופות הללו. זה פשע שלא חופרים פה בצורה רצינית. מצאנו פה גם פסיפס מהתקופה הביזנטית ויש פה שרידים מהעות'מאנים". כמות המים הגדולה בבריכות, כמות נדירה ביחס לאזור כולו, הפכה את האתר גם לכזה שמציע למבקרים מפגש עם צמחייה ייחודית. "האתר מושך אליו המון אנשים, החנייה מלאה", מספר ארליך, "כל השנה המעיינות פה צלולים ועמוקים, ותמיד ירוק".

סיפורם של עינות ענר חוזר שבע שנים לאחור. נוער היישוב נריה החליט לשפץ את המקום, שהיה אז חמש נביעות מים גולמיות שנשפכו לעמק. באותו זמן התרחשה חטיפת שלושת הנערים, ועם סיומה הטרגי בחרו משפצי המעיינות להנציח את הנרצחים בגן שעל בנייתו עמלו בעשר אצבעות. השלב הראשון בעבודה התבצע כולו ממשאבי הזמן והכסף של בני הנוער, אולם בהמשך קיבלו הצעירים תמיכה כספית משמעותית ממועצת בנימין וממכינת 'בני דוד' בעלי. קבלן מהיישוב נריה לקח על עצמו את הפרויקט, שמומן בקרוב לחצי מיליון שקלים. בסיום התהליך נפתח הגן, עם פינות ישיבה מסודרות, עצים, בריכות לאגירת מי הנביעות וגלעד לזכר שלושת הנערים. "ידענו שלמקום יש פוטנציאל", מספר ארליך, שהיה אז מבני הנוער שעבדו במקום, "בהמשך סידרנו שם שני מעיינות נוספים". הם החלו לעבוד על חשיפת המקום לקהל הרחב, וכאמור הגן הפך לאבן שואבת למטיילים ושוחרי מים.

האתר החדש לא נעלם מעיניהם של ארגוני השמאל הקיצוני, ועינם הייתה צרה בפריחתה של פינת החמד המושקעת בלב בנימין. בשנת 2017 הגישו הארגונים 'עמק שווה' ו'יש דין' עתירה לבג"ץ, כשהם מושכים איתם לבית המשפט שני ערבים מכפר ראס־כרכר הסמוך. על אף שלדברי ארליך שטח הגן היה מוזנח ומופקר כשהגיעו אליו בני הנוער, טענו הארגונים כי מדובר בקרקע פרטית של שני הערבים. באותה תקופה נידון חוק ההסדרה, שיכול היה להציל גם את עינות ענר מהריסה. אולם לאחר שהחוק נפל חזרה העתירה לשולחנם של שופטי בג"ץ במלוא עוצמתה. המדינה הודיעה כי תהרוס את המקום, בדומה למקומות אחרים ביהודה ושומרון שזה היה גורלם עם ביטול חוק ההסדרה. שופטי בג"ץ מצידם לוחצים כעת על המדינה והמינהל האזרחי לממש את ההריסה בהקדם. בעוד כמה שבועות יקיים בג"ץ דיון נוסף, שבו ככל הנראה ייקבע תאריך סופי לביצוע ההריסה.

על האפליה הנוהגת בין מימוש צווי הריסה שניתנים לבנייה בלתי חוקית פלשתינית ובין מימושם של אלה שניתנים לבנייה היהודית, כבר מעייף לדבר. אולם במקרה של עינות ענר, אומר ארליך, ישנה זווית נוספת שהופכת את הדרישה להריסה ללא לגיטימית: "הטענה שלנו שמקום כזה, שהוא אוצר טבע, חייב להיות של הציבור. הוא לא יכול להיות בבעלות פרטית, לא של ערבים ולא של יהודים. בישראל הקטנה נוהג חוק לפיו מקומות שיש בהם אוצרות ארכיאולוגיים או מקורות מים כמו פה, לא יכולים להיות שטח של אדם פרטי. גם אם יהודי היה מנכס לעצמו את השטח הזה זה היה מכעיס אותנו".

המאבק על שמירת המעיינות מתנהל גם הוא בידיהם התמימות והלא משופשפות־פוליטית של מי שהיו אז בני הנוער ששיפצו את המקום. עד כה הם החתימו כעשרת אלפים איש על עצומה נגד ההרס, ופנו לפוליטיקאים שיתגייסו למאבק. השלב הבא מבחינתם הוא שכירת לוביסט שיעביר בכנסת חוק שיוחל על יהודה ושומרון, בדומה למתרחש בישראל הקטנה, שלא יאפשר למקום שהוא שמורת טבע להיות בבעלות פרטית. כמו כן הם מתכוונים להשקיע שוב כסף ועבודת כפיים כדי להנגיש את האתר לבעלי מוגבלויות, וארליך מנמק: "מבחינתנו זו עוד אמירה שהמקום הזה, החיבור לטבע, שייך לכולם".

לתגובות: [email protected]