אבו מאזן – דוקטורט ב"הכחשת השואה"

מועצת אש"ף אישרה את מינוי אבו מאזן לראש הממשלה של הרשות. את עבודת הדוקטורט שלו הקדיש אבו מאזן להכחשת השואה תחת הכותרת "הקשרים הסודיים בין הנאצים לבין מנהיגי התנועה הציונית".

, ד' באדר ב תשס"ג

מועצת אש"ף שהתכנסה בשבת בצהרים ברמאללה אישרה את מינוי מחמוד עבאס מזכ"ל הועד הפועל של אש"ף והמכונה אבו מאזן, לראש הממשלה של הרשות.

ישראל אפשרה למרבית חברי המועצה להגיע לרמאללה, וזאת על-אף הפיגוע הקשה שהיה בליל שבת בקרית ארבע.

ביום שני אמורה המועצה המחוקקת של הרש"פ להתכנס כדי לשנות את הדרוש ב"חוקה" של הרש"פ כדי שאפשר יהיה למנות ראש ממשלה. אבו מאזן חזר שוב על עמדתו כי לא יקבל על עצמו את התפקיד ללא סמכויות. ברש"פ טענו כי ערפאת הבטיח לאבו מאזן את הסמכויות.

עתון "הארץ" פרסם כי בשנות ה 80 היה אבו מאזן הממונה על המגעים הבלתי חוקיים שהתנהלו בין השמאל בישראל לבין אש"ף והפתח'. בכתבה צויין עוד כי אבו מאזן חיבר עבודת דוקטורט על "תולדות הציונות".

מכון ממר"י לחקר התקשורת במזה"ת פרסם בזמנו כי עבודת הדוקטורט של אבו מאזן משנת 82 ושכותרתה: "קשרים הסודיים בין הנאצים לבין מנהיגי התנועה הציונית" עוסקת לאמיתו של דבר בהכחשת השואה.

בעבודה נכתב כי המספר המשוער של הקורבנות היהודים בשואה "הוא אף פחות ממיליון..." וכי התנועה הציונית שיתפה פעולה עם המשטר הנאצי, כדי "להרחיב את ההשמדה ההמונית" של היהודים.

שנתיים מאוחר יותר פורסם "מחקר" של אבו מאזן, שהתבסס על עבודת הדוקטורט אותה הגיש לקולג' ללימודי המזרחנות במוסקבה, ע"י הוצאת הספרים אבן רושד בעמאן, בירת ירדן.

במבוא ל"מחקר" שהתפרסם ב-84' התבסס אבו מאזן על מכחישי שואה ידועים והעלה ספקות באשר לנכונות קיומם של תאי הגזים. במבוא זה שב אבו מאזן וטען כי מספר היהודים שנרצחו בשואה איננו מגיע גם למיליון.

הוא טען ב"מחקרו" כי התנועה הציונית רצתה בכל מאודה לשכנע את דעת הקהל העולמית שמספר הקורבנות היהודים היה גבוה, כדי להגיע "להישגים גדולים יותר" בתום המלחמה וכשבא הזמן "לחלק שלל".

אבו מאזן ביקש להפחית ב"מחקרו" מהלגיטימיות של התנועה הציונית באמצעות "ההוכחה" כי בתקופה הקריטית בהיסטוריה היהודית, עליית השלטון הנאצי ומלחמת העולם השנייה, "לא בחלה" המנהיגות הציונית בשום אמצעי כדי להשיג את מטרתה, הקמת המדינה היהודית.

"לאמת (על פשעי הנאצים) אספקט נוסף ממנו מבקש העולם המערבי להתעלם ובמקום זאת להסתיר את השותף העיקרי לפשע, דהיינו התנועה הציונית", כותב אבו מאזן במבוא ל"מחקר", המנסה להצביע על התלכדות האינטרסים של התנועות הנאצית והציונית ועל "הדמיון הבסיסי" בתיאוריות של שתי התנועות הללו.

הטענה העיקרית אותה ביקש אבו מאזן "להוכיח" במחקרו, היא, כי התנועה הציונית, על כל פלגיה, עשתה יד אחת עם הנאצים נגד העם היהודי ושיתפה עמם פעולה בהשמדתו, וזאת משום שהתנועה ראתה ב"פלשתין" את היעד הנאות הבלעדי להגירה היהודית.

"ניתן היה להעלות על הדעת כי הציונות צריכה היתה לעשות הכל, חומרית או אחרת, להציל את היהודים או לפחות לשמור אותם (בחיים) עד תום המלחמה. ניתן היה לצפות שהיא תעורר את דעת הקהל העולמית ותפנה את תשומת לבה לטבח היהודים, כך שממשלות יפעלו להצילם מגורלם המר", כתב אבו מאזן. "אבל הציונות נהגה ההפך ממה שניתן היה לצפות": התנועה הציונית חיבלה במספר תוכניות סיוע ועיכבה מידע בנוגע לגורלם המר של יהודי אירופה, "כדי לשחרר עצמה מההכרח לפעול".

אבו מאזן מוסיף במחקרו, כי "התנועה הציונית הובילה מסע הכפשה נרחב נגד היהודים שחיו תחת המשטר הנאצי, כדי לעורר את שנאת הממשלות כלפיהם, במטרה להאיץ את הנקמה נגדם ולהרחיב את מימדי ההשמדה ההמונית".

בפתח המחקר נכתב, כי "כאשר מדינות המערב שירטטו את התמונה הכוללת של תוצאות מלחמת העולם השנייה, הן הגדירו את הפשעים שבוצעו ותיארו את הפושעים ואת קורבנותיהם... תוך כדי הסתרת פרטים, עובדות ופשעים שלא רצו שיוודעו, ובהתעלמות משמות, אישים, מוסדות וארגונים וארצות שבחרו להתעלם מהן. בסופו של דבר, הואשמו מנהיגי הנאצים בכל הפשעים שבוצעו בזמן המלחמה ונערך מצוד חסר פשרה אחר כל מי שנשאר בחיים, למרות שהפשעים נעשו לפני זמן רב. (משפטי) נירנברג צמצמו את מספר הצוררים והרוצחים, והטילו צל על השותף העיקרי לפשעים שבוצעו בזמן המלחמה (קרי, התנועה הציונית). לאחר שקיבלו (את הפרס) מהם, הם שמו במוקד פשעים, פושעים, רוצחים, סניגורים ועדים, והציבו את העניין כולו במסגרות צרות שלא ניתן לפרוץ אותן. כך טיפלו ארצות אלה במחצית מהאמת וזנחו, במכוון, את מחציתה השנייה", נכתב.

על מספר הנספים היהודים בשואה כותב אבו מאזן במחקרו, כי במלחמת העולם השנייה נהרגו 40 מיליון אנשים בני אומות שונות. "...העם הגרמני הקריב 10 מיליון, העם הסובייטי 20 מיליון וכל השאר (שנהרגו) היו מיוגוסלביה, פולין ועמים אחרים. אך אחרי המלחמה נמסר כי בין הקורבנות היו שישה מיליון יהודים, וכי ההשמדה המלחמתית כוונה בראש ובראשונה נגד היהודים ורק אחר כך נגד שאר העמים באירופה".

"האמת לאמיתה היא, כי איש איננו יכול לאושש מספר זה, או להכחישו לחלוטין. במלים אחרות, אפשר שמספר הקורבנות היהודים מגיע ל-6 מיליון ואפשר שהוא קטן הרבה יותר - אף פחות ממיליון", נכתב "במחקר".