ר' אריה לוין של הדור הזה נפטר השבוע בביתו בירושלים והוא בן תשעים ואחת.
הוא היה האבא הרוחני של אבי מורי, הרב שמעון שיבדל"א, והסבא הנוסף עבור אחיי ועבורי, הרב יהושע רוזן.
בכל אירוע משפחתי ברית, בר מצוה וגם מתחת לחופתי היה שם הרב רוזן עם העיניים הטובות והחיבוק האוהב.
גם ברגעים הקשים ובכאב האינסופי על פטירתה של אמנו, שפרה, היה שם הרב יהושע בשבילנו, עם מילות הנחמה המדויקות שרק הוא יכול היה לומר.
יום חמישי לפני שש עשרה שנה, אני חייל צעיר בצנחנים בדרך לסוף שבוע בבית וכרגיל עובר דרך ישיבת אלון מורה ללילה של "משמר" לפני שבת בבית.
נכנסתי לבוש מדים לבית המדרש ואת פניי קיבלו בקרירות מוזרה חבריי שיום קודם לכן היו בפינוי האלים בישוב עמונה ושריטות עמוקות נשרטו בגופם ובנפשם.
"איך אתה מסוגל לחזור ביום ראשון לצבא שגירש אותנו?" הטיחו בי שניים מטובי חבריי, "אנחנו לא נתגייס לצה"ל הזה שמגרש יהודים".
עם אור ראשון, על האוטובוס בדרך הביתה התקשרתי נסער לאבא, "הם צודקים אבא, איך אוכל לחזור ככה לצנחנים?" זעקתי בלחש מלב קרוע.
"לך לרב רוזן" הוא השיב, "רק הוא יפתור לך את הקושיה".
"שלום הרב", התקשרתי מיד, "מבקש אני לבוא לרב במוצאי שבת להתייעצות דחופה בעקבות אירועי עמונה".
"אני כבר איש זקן" הוא השיב, "ולא מצוי בפרטים, יש רבנים צעירים ממני, אל תטרח לבוא במיוחד".
התעקשתי, "עם אבא התייעצת?" שאל הרב, "אז אם התייעצת אתו ואתה ממש רק במקרה נמצא כאן בסביבה אז תבוא".
את השיעור שקיבלנו, חבריי ואני באותו מוצאי שבת לא אשכח לעולם.
את חצי השעה הראשונה הקדיש הרב יהושע לארח אותנו, ממש כמו סבא טוב, עם בדיחות יהודיות שזקנן ארוך ועם כוס תה חמה ועוגיות פשוטות ומנחמות בצד.
כשראה הרב שנרגענו התחיל לספר "כשאמא ואני ברחנו מהנאצים בשואה אי שם ביערות, אמרתי לעצמי שאולי אין אלוקים בעולם, הרי אין סיכוי שהשם יעשה לעמו דבר מחריד שכזה. הגענו לארץ ישראל והקמנו מדינה אחרי אלפיים שנות גלות הבנתי את מה שלא הבנתי אז, אין דברים רעים סתם, לקדוש ברוך הוא יש תכלית לכל מעשה"
"זה נכון" הוא המשיך, "זה נכון שכעת לא רואים מה יצא טוב מזה, ואולי רק בדור הבא יראו או בזה שאחריו, אבל אני מבטיח לכם שמכל רע יצא טוב. בתש"ח כששמעתי על נפילת העיר העתיקה בירושלים נשבר לבי, עד שחזרנו הביתה לארצנו לא נחזיק בלב של האומה, בכותל המערבי, הייתכן דבר כזה?
כעבור תשע עשרה שנה, אני חייל מילואים בחטיבת ירושלים, לחמנו ושחררנו את העיר העתיקה והבנתי שוב שהשם סובב הכל לטובה. אילו הייתה מדינתנו הצעירה מחזיקה בירושלים בתש"ח, היו אומות העולם דורשים מאתנו להחיל את "חוק בנאום ירושלים" שיהפוך את עירנו לעיר בינלאומית, כיון שחלפו תשע עשרה שנים נשכח העניין, שחררנו מחדש את ירושלים העתיקה ובסערת הקרב איש לא פצה פה וצפצף וירושלים כולה שלנו"
הרב הביט בנו בעיניים חכמות שראו כבר הכל ואמר "פעמיים בתנ"ך מופיע הביטוי "נראה לי", אתם יודעים היכן?"
שתקנו והרב ענה "הפעם הראשונה בפרשת מצורע שבספר ויקרא "כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת", הכהן מגיע לבית הנגוע ומאתר את הנגע. הפעם השנייה שהביטוי נראה לי מופיע בתנך היא בדברי הנביא ירמיה "מֵרָחוֹק השם נִרְאָה לִי", אנחנו לומדים מכאן רעיון עמוק. כאשר מתקרבים לבעיה, רואים מקרוב את הנגע, את החיסרון והנזק, אבל מרחוק, כשתופסים פרספקטיבה ממרחק הזמן השם נראה לי ומבינים שהכל תכנית של השם לטובה".
נרגענו, מצאנו תשובות לשאלות ומזור לסערת הנפש, "בהצלחה רבה בצבא דוידי, תקדש שם שמיים ותשמור על מדינת ישראל, ואתם שניכם, תתגייסו ותזכו בזכות אדירה שדורות על גבי דורות חלמו לה" סיים הרב רוזן ואנחנו יצאנו לאוויר הירושלמי הקר.
מיד לאחר אירוסיי עם איילת סרתי לביתו של הרב, חיבוק חם ושוב, תה ועוגיות ועצמה של אהבה.
"אתן לכם עצה לנישואים טובים" אמר הרב, "שלושה דברים אתם צריכים וזה הכל: סבלנות, סבלנות וסבלנות".
"עוד עצה אחת אתן לכם מלב אוהב", הוסיף ואמר, "אנחנו מברכים את החתן והכלה שיזכו לבנין עדי עד, הפירוש הפשוט הוא שאנו מברכים אותם שהבנין שהם בונים יחד יחזיק מעמד לעולמי עד, אבל יש פירוש אמיתי יותר" הרב השתהה קמעא והמשיך, "כדי שהבית ישאר לנצח, פעולת הבנין צריכה להמשך עדי עדי, עליכם להוסיף תמיד משהו בביתכם, וגם אני שגילי נושק את השמונים, מוסיף מידי יום משהו חדש, ברוחניות או בגשמיות, מנהג יפה, תמונה נאה, העיקר תמיד תמיד להמשיך לבנות!"
"אם הייתם יכולים לפגוש את רבי אריה לוין הייתם עושים זאת?" שאלתי פעמים רבות את בני שיחי, "רוצו לרחוב כתב סופר 18 בירושלים, תרדו לדירה הצנועה בקומה התחתונה ותזכו לראות את האור מפניו של הרב יהושע רוזן" כך המלצתי לחבריי.
הרב יהושע, איש הענווה המוחלטת, איש האמת והאהבה שדרו יחד בכפיפה אחת, הותרת אותנו עם חלל גדול, המצפן המדויק שהיית עבור רבים יחסר לנו עד מאד.
אתעודד בסיפור שהרב סיפר לי בעצמו, כשנפטר ה"חפץ חיים" היה שבר גדול בקהל ישראל, בהלוויתו עלה אחד המספידים ואמר: "אמנם החפץ חיים איננו, אבל מי שברא לנו את החפץ חיים ישנו עמנו".
הרב יהושע, תהא נשמתך צרורה בצרור החיים ותהיה מליץ יושר על עמך ישראל.
דוידי בן ציון הוא סגן ראש המועצה האזורית שומרון