גילה פינקלשטיין נישאה בגיל 20 ועשתה קריירה רק כשילדיה גדלו. היא לא רואה בבחירתה ביטוי של 'מתינות', ושלמות הארץ חשובה לה למרות שהיא תל-אביבית. היא מלאת רשמים מפגישותיה עם הרבנים אליהו ושפירא, וחושבת שכל אישה דתייה צריכה לחבוש כיסוי ראש. הגברת הראשונה ברשימת המפד"ל מנהלת תיכון ענק ורוצה להיות שרת הרווחה, אבל מגדירה את עצמה קודם כל כבת-זוג, אמא וסבתא

כשראיתי את יהודה פינקלשטיין, הבעל של גילה, עומד במרכז סלון הבית ושר "גילה, גילה, גילה פינקלשטיין" במנגינת "ונהפוך הוא", הבנתי מהו הכוח שמניע את האישה הזאת במרוץ שלה אל הכנסת. יהודה הוא רואה חשבון וכלכלן ועובד ב'אוסם'. בשבוע שעבר נבחרה אשתו גילה פינקלשטיין למקום החמישי ברשימת המפד"ל לכנסת. מקום ריאלי, כך היא מעריכה ומקווה. פינקלשטיין בת ה52- היא מנהלת התיכון הדתי 'צייטלין' בת"א, נשואה ליהודה, רואה חשבון וכלכלן, אם לשני בנים ובת וסבתא לשלושה נכדים. היא אנרגטית ושנונה, יודעת בדיוק מה היא רוצה מעצמה ומהסובבים אותה.
אביה, יצחק יהודה מרגל ז"ל, היה מנהל בית-הספר 'יעבץ' בת"א. אמה, רבקה, עסקה בהוראת האנגלית. לכן השאלה מה תעשה כשתהיה גדולה לא הטרידה את פינקלשטיין; דרכה אל החינוך היתה ברורה. מהוראת האנגלית בביה"ס 'צייטלין' התקדמה פינקלשטיין לניהול חטיבת הביניים של בית הספר, עד להיותה מנהלת התיכון בשלוש השנים האחרונות.
ניהול התיכון 'צייטלין' אינו משימה פשוטה. לומדים שם כ1200- תלמידים מאוכלוסיות מגוונות מכל שכונות העיר. אם לשפוט לפי המכתבים וזרי הפרחים שגילה קיבלה בכמויות בימים האחרונים מתלמידיה, היא מבצעת את תפקידה על הצד הטוב ביותר, במסירות ובנאמנות. פינקלשטיין, מודעת ליכולות שיש בה, מכינה את עצמה לקראת הכנסת. היא בטוחה שהיא תכהן בה.
את מרגישה שיש לך כוח להשפיע, שיש לך יכולת להזיז דברים, שמקשיבים לך?
"אני יודעת שאני יכולה לשכנע ולהשפיע. אני עובדת בשיטה שכאשר אני מחליטה לשכנע בדבר מסוים, זה רק לאחר שאני עצמי משוכנעת בו בכל מאת האחוזים. ואז אני גם מצליחה לשכנע. בבחירות הקודמות חשבתי שזה חשוב שרב בעל שיעור קומה יצטרף לרשימת התנועה, ולכן פעלתי בעד הכנסתו של הרב חיים דרוקמן אל הרשימה. הסתובבתי בין האנשים ושכנעתי אותם, ובאמת בסופו של דבר הרב דרוקמן נכנס".

ביניים: עוצמה אלקטוראלית
אין לפינקלשטיין ספק בכך שהיא מייצגת מגוון רב של נשים, ומשמשת מודל לרבות שילכו בעקבותיה.
בבבחירות הקודמות שוריין לנשים מקום המקום השמיני ברשימה, והפעם המקום החמישי. זה מלמד על הבנה חדשה במפד"ל בעניין חשיבות הייצוג לנשים?
כן. השיריון הזה מראה שהתנועה שלנו מתקדמת. היא אינה נשארת במקום, כמו המפלגות החרדיות שלא משריינות מקומות לנשים. אני חושבת שהבינו בתנועה שלנו שרשימה שיש בה אישה, תהיה לה יותר עוצמה אלקטוראלית.
גימיק בעיני הבוחר?
לא! בפרוש לא.
איך את מתכוונת לייצג את נשות המפד"ל?
הנשים שנמצאות כרגע בבית המחוקקים לא מבינות ביהדות ולא בצורך ביהדות. אני אשמש בכנסת כנציגת הנשים בכלל ונציגת הנשים הדתיות בפרט, אחרי שכבר שנים לא נשמע בכנסת קולה של האישה הציונית-דתית.
את חושבת שבעתיד אישה תוכל להתמודד על מקום גבוה ברשימה גם בלי שיריונים?
כן. הפעם התמודדו שש נשים. שש נשים בעלות ערך, בעלות אישיות, נשים שאם היו נכנסות לכנסת הן היו תורמות תרומה עצומה. אי אפשר לומר לאף אחת מהן אל תתמודדי. אם היו מתמודדות פחות נשים, יכול להיות שלא היה צריך את השיריון. בכל העולם נשים זקוקות לשיריון. גם בליכוד, בעבודה ובמרץ יש שיריון לנשים. צריך להבין שהנשים נמצאות שנים רבות בבית עם הילדים. הן משקיעות הרבה בגידול הילדים, ולכן הן גם צריכות את השיריון הזה. אם ירצה ה', אנחנו נוכיח את עצמנו, ובעתיד ישוריינו עבורנו גם מקומות גבוהים יותר.

ביניים: עצה מהרב אליהו

היו שפירשו את תוצאות הבחירות במפד"ל כהתרסה נגד תכתיבים רבניים, אבל פינקלשטיין דווקא חושבת שיש מקום כיום להתייעץ עם רבנים, "והיו עיניך רואות את מוריך". בפעם הקודמת לאחר בחירתה ביקרה פינקלשטיין אצל הרב אברהם שפירא, ורק לפני כחודש באה אל הרב מרדכי אליהו לשיחה. "כשיצאתי", היא נזכרת בהתרגשות, "הרב אמר לי: 'גברת פינקלשטיין, כשתהיי חברת כנסת, אל תשכחי פעם בשבוע לבקר בבית הספר שבו את נמצאת למעלה מ30- שנה'. אני השבתי לו: 'פעמיים בשבוע', והרב ענה: 'לא, גברת פינקלשטיין, לא פעמיים בשבוע. פעם בשבוע את תהיי בבית הספר שלך". כשיצאה מהרב הדברים החלו להתגלגל. "חברים רבים התקשרו אלי", היא משחזרת, "ואיימו שאם אני לא אתמודד, הם ימחקו אותי מספר הטלפונים שלהם. אנשים בתנועה ורבנים טענו שיש לי מה לתרום למדינה ולעם. בכל מקום שהלכתי, אנשים אמרו לי שאני חייבת להתמודד, ולכן, בסופו של דבר החלטתי באמת לרוץ לרשימה בכנסת".
העובדה שהקדמת את הרבנית שילת מלמדת משהו על המפד"ל וציבור הבוחרים שלה?
"אני לא חושבת".
יש טוענים שהמצע שלך הוא יותר פשרני ומתון מהמצע של הרבנית שילת
"אני לא יודעת באיזה מובן הוא יותר מתון. לשתינו חשובה שלמות הארץ. נראה לי שזו רק סטיגמה. אולי מכיוון שהרבנית שילת גרה במעלה אדומים ואני בתל אביב, נראה לאנשים שהיא יותר קיצונית. אבל שתינו חברות טובות, ואני מעריכה אותה מאוד ולא מוצאת הבדלים רבים בין הדעות שלנו".


העבודה שלך בבית הספר חיזקה את החלטתך ללכת לכנסת?
בית הספר הוכיח לי שאני אשת שטח, שאני יודעת להשיג את מה שאני רוצה ולעשות הכל בגדול. אני רואה את העשייה שלי ואת הקבלות על כך בבית הספר. אם נגמרות לי המלגות שמשרד החינוך מעניק לילדים, ועדיין חסרות לי מלגות לכמה תלמידים, אני רודפת אחרי גבאי בתי הכנסת שישיגו לי את הכסף. העבודה בבית הספר מאוד חיזקה בי את התחושה שזה מה שאני צריכה לעשות. לכן, כשאעזוב לכנסת יהיה לי משבר. אני אוהבת את בית הספר אהבת נפש, אבל אני יודעת שזה מה שאני צריכה לעשות כרגע, ובעזרת ה' בעוד כמה שנים אחזור לחינוך".


ביניים: רוצה להיות שרת הרווחה
לרגל בחירתה קיבלה פינקלשטיין מאות מכתבים מחברים, תלמידים בהווה ובעבר והורי תלמידים. היא גאה מאוד במכתבים אלו, ומתרגשת מאוד בכל פעם שהיא פותחת את הקלסר שבו היא שומרת אותם. את אחד המכתבים שלח אב מובטל שבנו לומד בבית ספרה: "רק לא לשכוח את האנשים שלא עובדים ומקבלים דמי אבטלה או הבטחת הכנסה. כמו שאני מכיר אותך, גברת גילה, בכנסת יקראו לך 'גברת הברזל' כמו מרגרט תאצ'ר..." ופינקלשטיין לא מתכוונת לאכזב.
במה היית רוצה לפעול בכנסת הבאה?
"אני רוצה לפעול בכיוון של מאבק באלימות במשפחה ובחברה, לטפל בנושא העוני והאבטלה, לעזור למשפחות ברוכות ילדים, לצמצם את הפערים בחברה. חשוב לי גם לעסוק בנושא חיזוק התא המשפחתי. כבר למעלה מ30- שנה שאני בבית הספר, ואני רואה שם לעתים ילדים עצובים, ילדים שכאשר אני מתקרבת ומבררת מה קרה, הילד אומר אמא עזבה או אבא עזב, ההורים מתגרשים או חושבים על גירושים. זה מפרק את כל המסגרת התומכת והאוהבת של הילד, וזה יכול להרוס אותו".
שאיפות לעתיד? היית רוצה להיות שרת העבודה והרווחה?
"כן. אילולא זבולון אורלב, חברי לסיעה, שמשאת חייו זה משרד החינוך, הייתי רוצה את משרד החינוך, כי בזה אני עובדת, מכירה ומתמחה הכי טוב. מצד שני, עמדתי ארבע שנים בראש אגף הרווחה של הסתדרות המורים. דלתי תמיד הייתה פתוחה ותמיד הייתי מוכנה להקשיב ולסייע, ולכן אני חושבת שיש לי ניסיון גם בנושא הרווחה. אז כן, שרת העבודה והרווחה".
מה את מתכוננת לעשות לקראת הבחירות?
"אני אסע ממקום למקום, אארגן כנסים. אני מתכוננת להחזיר לציונות הדתית את הקולות האבודים שלה. כבר עכשיו אני מקבלת טלפונים מאנשי מימד, שאומרים לי שמכיוון שהמפד"ל שריינה מקום לאישה הם רוצים לחזור. אני רוצה שכל הציונות הדתית תהיה תחת מטריה אחת, שכולנו נהיה ביחד. שנהיה גוף בעל עוצמה אדירה. שיהיה לנו מי שישמור על השבת. שיהיה מי שישמור על מדינה יהודית. אם נהיה גוש אחד גדול, נוכל לעשות זאת!"



ביניים: הפאה קדושה

גילה פינקלשטיין דוחה בתקיפות את מה שנכתב עליה בעיתון מעריב של יום שישי האחרון, כאילו הפאה שלראשה הונחה רק בשביל הבחירות. את ההסבר לכך שהחלה לכסות את ראשה רק לפני שלוש שנים היא מסבירה בהרגלים שראתה מהבית. למרות שהיא גדלה בבית שומר תורה ומצוות ולמרות שאימה השתייכה למשפחת דיינים, לאחר נישואיה לא חבשה אמה כיסוי ראש, ולכן כאשר גילה התחתנה לא עלה בראשה הרעיון כלל. כל עניין הכיסוי ראש הועלה רק כאשר התחתנה בתה חני, שחבשה מיד לאחר נישואיה כיסוי ראש. מכיוון שהנושא הועלה החליטה פינקלשטיין לבדוק אותו מבחינה הלכתית. היא ישבה וקראה פסקי הלכה ומאמרים העוסקים בנושא. בינתיים הגיעו הבחירות לרשימת המפד"ל, פינקלשטיין התמודדה בהם וזכתה למקום גבוה גם בלי כיסוי ראש. לאחר שנבחרה היא רצתה לשקף כמה שיותר את דעת הציבור שבחר בה, ולכן כאשר הייתה אצל הרב שפירא שאלה אותו לדעתו. הרב שפירא ענה לה כי לבוש האישה הוא דבר אישי לה ואין הוא מתערב בזה. כאשר היא יצאה משם גמלה בליבה ההחלטה. היא הלכה לפאנית וביקשה פאה. פינקלשטיין ביקשה שהפאה תהיה דומה לה חיצונית כמה שאפשר, כדי שהמראה שלה לא ישתנה.
מהרגע שפינקלשטיין חבשה את הפאה לראשונה, הפאה אינה יורדת ממנה. "הפאה קדושה", מסבירה פינקלשטיין, "אני מצטערת שלא חבשתי כיסוי ראש כבר לפני כן. לדעתי, כל אשה שמשתייכת לציבור הנשים הדתיות, קל וחומר פוליטיקאית שמייצגת את הנשים הדתיות, חייבת להיות עם כיסוי ראש!" פינקלשטיין טוענת שאת כיסוי הראש לא הניחה בגלל בחירות אלו או אחרות. "עובדה" – היא אומרת – "שבבחירות הקודמות זכיתי במקום ראשון בין הנשים למרות שהמתחרות האחרות היו עם כיסוי ראש ואני בלעדיו. עשיתי טעות, וכשגיליתי זאת – תיקנתי." פינקלשטיין מדגישה שאינה מצטערת לשנייה על הנחת הכיסוי ראש. "הפאה הנחתה אותי והובילה אותי בדרך הנכונה מאז חבשתי אותה לראשי."

ביניים: הדרך אל הפוליטיקה
את דרכה הפוליטית היא התחילה לפני כ10- שנים. כאשר נפטר אביה, יצחק יהודה מרגל, היא רצתה להנציחו בדרך מיוחדת שתמשיך את דרכו בחיים, בחינוך. "ביום השנה לפטירתו התכנסנו כל מורי מחוז תל אביב בבמת המחנך", היא מספרת. "הפעם הראשונה הייתה בדן פנורמה. ישבו שם כל המורים ודיברו על אבי ועל החינוך שהוא הנחיל לדורות. אחר כך, בערך כל חודשיים התכנסנו במקום אחר. בכל פעם הייתי מביאה מישהו שידבר ויעביר הרצאה או שיחה. לעתים הייתי מביאה חברי כנסת משני עברי המתרס, כגון יוסי ביילין וחנן פורת. היינו מדברים על ארץ ישראל, חינוך ועוד נושאים. פעם הבאתי את הרב גורן, שבתו תחיה למדה ב'צייטלין' ואף נכדותיו היו תלמידות אצלי. הוא העביר שיחה מרתקת על הרמב"ם. הרב מרדכי אליהו והרב בקשי דורון גם היו בכינוסים אלו. וכך זה המשיך, עד שחברי כנסת היו מתקשרים אלי ומבקשים שאני אזמין אותם לבמה. כך גיליתי כי בעצם יש לי נטייה לעסוק בפוליטיקה, שאני מצליחה לאסוף ולארגן אנשים, לגרום לאנשים להתעניין במשהו... מזה הכול התחיל".
לא נמשכת לפוליטיקה מגיל צעיר.
"לא, הכל התחיל רק כאשר ילדיי כבר היו גדולים. בני הקטן היה בן 11, ורק אז התחלתי את הכל. אני חושבת שכשלאישה יש ילדים קטנים, היא צריכה להיות אתם בבית. כשילדיי היו קטנים, עבדתי על אש קטנה. הייתי מורה לאנגלית בביה"ס ועבדתי רק שלוש או ארבע פעמים בשבוע, וגם אז בשעות הצהריים הייתי אתם בבית".
את חושבת שאישה שיש לה ילדים קטנים בבית לא יכולה להשקיע בפוליטיקה?
"זה קשה מאד. כשהילדים קטנים, הם צריכים את אמא שלהם לידם. אין חוכמות, אין כמו אמא. אבל עולם הגברים מראה שהוא מעריך את השנים שהיינו בבית עם הילדים, ואחר-כך הוא משריין לנו מקומות".
אז קודם כל את אמא?
"כמובן. בכל שבת המשפחה ביחד, ולא יעבור שבוע בלי שאני אראה את הנכדים שלי". הקשר המשפחתי, העזרה והאכפתיות – זה עומד בראש הפירמידה במשפחה שלנו.
ספרי לי קצת על המשפחה שלך.
בעלי, יהודה פינקלשטיין, היה חברי מגיל 16. היינו יחד בבני עקיבא. יהודה למד בישיבת נחלים, והוא היה בורח פעם בשבוע מהישיבה כדי להיפגש איתי. התחתנו מאד צעירים. אני בת 20 והוא בן 21. היינו צריכים לשלב בשנים הראשונות את הלימודים, העבודה והבית, אבל הסתדרנו. גדלנו יחד עם הילדים שלנו. יש לנו שלושה ילדים. הבכורה היא חני בת השלושים, רכזת חברתית ומרכזת מקצוע הלשון בישיבת 'בר אילן'. היא נשואה לאמיר ויש לה שני בנים: יצחק, הקרוי על שם אבי ז"ל ואלעד. הם גרים בפתח תקוה. אחריו מגיע קובי. הוא בן 29, אנליסט. הוא נשוי לסלין, הם גרים בגבעתיים, ויש להם בת שקוראים לה עדן. הבן השלישי איתן הוא בן 21 ולומד רפואה בירושלים.
ואיך המשפחה מתייחסת להליכתך לפוליטיקה?
"המשפחה שלי מאד תומכת. אם קרה שחזרתי הביתה מאוחר, אני לא אספיק לפתוח את הדלת ולהתנצל שאין אוכל חם ומייד יגישו לי ארוחת ערב חמה וטעימה. תמיד בהבנה, בחום ובוויתור. הם יודעים שככה אני מאושרת, שאני אוהבת את הפעילות והעשייה הציבורית. בלי העזרה והעידוד של המשפחה, לא הייתי מגיעה לאיפה שאני היום".
מה סדר היום שלך?
"בבוקר אני קמה מוקדם, מסדרת קצת את הבית ובשעה שבע אני כבר מתייצבת בבית הספר. במהלך היום אני בישיבות או מסתובבת בין הכיתות, מדברת עם מורים, מתעניינת אצל תלמידים מה קורה, ובשעה ארבע כשהלימודים מסתיימים אני עוד ממשיכה לעבוד במשרד".
ומתי עבודה פוליטית?
"בערב, כשאני חוזרת מבית הספר".
איזה כללים היית נותנת לאשה שרוצה להיכנס לעבודה פוליטית?
חריצות, מסירות, התמדה, אכפתיות, קשר טוב עם אנשים, ולדעת להעצים אנשים, לגרום לאנשים סביבך להרגיש שיש להם כוח.
מה המסר שלך?

אני מחלקת את זה: לנשים – כשיש לך ילדים קטנים, תתמסרי לבית שלך. כשהם יגדלו השמים הם הגבול. אין דבר העומד בפני הרצון, אבל זה רק אחרי שתראי אותם עומדים על הרגליים. ילדים זקוקים לאמא בבית! לאנשים – לשאוף תמיד קדימה, לגוון, לשנות, לא לדרוך תמיד באותו מקום, לתת טעם לחיים.

לסיום, איך היית מגדירה את עצמך?

אני גילה פינקלשטיין. נשואה ליהודה, אמא לשלושה ילדים וסבתא לשלושה. זה המוטו שלי בחיים.