אל תאשימו את השב"כ
כל מי שטוען בלהט (ואפילו בלי להט) שהשב"כ לא היה מודע למעשיו החמורים של אבישי רביב ולהסתה שלו את יגאל עמיר לרצוח את ראש הממשלה, מאשים את השב"כ בדברים חמורים מאוד, כמו למשל היעדר שליטה של הארגון על סוכן שלו, התעלמות ראשי הארגון מאזהרות של אנשי ציבור ממעשיו של סוכן שלהם, חוסר התמצאות מינימלית במתרחש בשטח בו פועל סוכן, העברת משכורת קבועה לסוכן מבלי לקבל ממנו דו"ח מפורט על קשריו עם הגורמים המסוכנים שאליהם הוא נשלח, ארגון שמאפשר לסוכן להקים ארגון עצמאי, לפעול ביד רחבה ואלימה בלי שליטה. בקיצור, ארגון ביון של מדינת עולם שלישי. כמי שמעריך את הארגון ויכולותיו קשה לי להאשים אותו בהאשמות חמורות שכאלה.
להיישיר מבט ולהודות, אנחנו אפרטהייד
אם במקרה לא ראיתם, חפשו את הסרטון החביב ההוא של הסטודנטית הערבייה מחיפה. דפדפו כאן אצלנו ותראו איך היא מגמגמת כשהיא מתבקשת להציג דוגמא אחת למשהו שבו ישראל נוהגת כאפרטהייד כלפי אזרחיה הערבים. א... א... א... היא ממלמלת במבוכה מול מצלמה ומראיין עקשן. חביב, אלא ש...
אלא שנראה לי שהגיע הזמן להודות, אנחנו אכן מדינת אפרטהייד שמפלה בין אזרחיה על בסיס גזעי ונראה לי שכבר אי אפשר להסתיר זאת. אז הנה, ניתן לאותה סטודנטית חיפאית כמה דוגמאות לאפרטהייד, נחסוך לה את הגמגום בפעם הבאה. כאלה אנחנו, אנשים טובים. אוהבים לעזור.
כאשר מדינת ישראל מצמצמת למינימום את שעות הכניסה ליהודים בהר הבית, את מספר היהודים שיעלו להר, את המסלול בו ילכו, את התנועות שיעשו, את המלמולים שימלמלו, וגם בשעות המעטות פותחת את ההר ליהודים רק דרך שער אחד, ובמקביל למוסלמים מתירה כניסה המונית דרך כל שער, בכל שעה לכל צורך פולחני, קוראים לזה אפליה על רקע גזעי.
כאשר מדינת ישראל מאפשרת לצעירי המגזר הערבי לצאת לשוק העבודה או לאקדמיה מיד בתום לימודי התיכון מבלי לחייב אותם בשירות לאומי, שירות צבאי ואפילו לא דחיית גיוס, אלא סתם ככה מדלגת להם על השלב הזה ונותנת להם יתרון של שלוש שנות וותק על פני צעיר יהודי, קוראים גם לזה אפליה על רקע גזעי.
כאשר חוקים כמו איסור ביגמיה לא נאכפים על האוכלוסייה הערבית, מה שמעודד אותם להינשא ל-3-4-5 נשים ויותר ולהתפרנס מקצבת ילדיהן הרבים, בעוד כל יהודי שינהג כך ימצא את עצמו מהר מאוד בפני שופט, ההגדרה גם כאן היא אפליה על רקע גזעי.
כאשר רף הכניסה לעולם האקדמיה הישראלי יורד כאשר מגיע מועמד מהמגזר הערבי והוא יכול להתקבל עם דירוג פסיכומטרי נמוך יותר ממקבילו היהודי, זה לא רק גורם לכך שצעירים יהודים בוחרים ללמוד בחו"ל ואחר כך גם מקבלים הצעות מפתות להישאר שם גם כדי לעבוד, זה פשוט אפליה על רקע גזעי.
כאשר בכבישי יהודה ושומרון ניצבים שלטי ענק אדומים המזהירים באותיות לבנות ומבהירים ש'הכניסה לישראלים אסורה' ולכולם ידוע שהכוונה ליהודים, כי ערבים ישראלים דווקא יכולים להיכנס לבלות במסעדות רמאללה ואל-בירה או לרכוש במחירים מוזלים בחברון או בטול כארם, אלו כבישי אפרטהייד.
אז מה אנחנו, אפרטהייד או לא אפרטהייד?
תנחומים
והנה עוד משהו שלא עובר בגרון כשמדובר ביהודים, אבל אצל מוסלמים, איך לומר, מקבלים זאת בשתיקה כללית ובהמהום של התרגלנו כבר.
קחו לדוגמא את השייח עכרמה סברי, שהיה המופתי של ירושלים (מינוי של יאסר ערפאת), אבל גם לאחר שפוטר עדיין מחזיק בעמדות בכירות ומשפיעות, שיצא לביקור תנחומים בבית המחבל שרצח את החיילת נועה לזר הי"ד. שם הסביר לבני המשפחה שלא רק המחבל הוא שאהיד הזוכה לכבוד, אלא גם הוריו יזכו לגן עדן ואף לארמון מיוחד שיוקם עבורם על ידי אללא בכבודו ובעצמו. את הפרס הזה הם יקבלו על אורך הרוח שבו קיבלו את מותו של הבן שנבחר לזכות להיות שאהיד על ידי אותו אללא עצמו. סברי הקפיד להרחיב ולהסביר לאבלים את מעלותיו וזכויותיו הנשגבות של השאהיד.
מאחר ולכל בר דעת ברור שדבריו של אותו סברי אינם אלא דברי הסתה ועידוד לטרור ולפיגועים הבאים, נותר לנו לתמוה איך קורה שהאיש עדיין מסתובב חופשי, עטוי גלימה וחבוש מצנפת באין מפריע. בחורינו היקרים לא נשלחו ללכוד אותו למרות שהאיש נעזר במקל כדי ללכת, כך שלברוח מהר לא יוכל. אבל איך אמרנו, כשמדובר באיש דת מוסלמי הכול מותר.
אצלם הכול בסדר
אתחיל בזה שאני שייך לקבוצה שרואה יתרון לא מבוטל בכך שבצלאל סמוטריץ' ימונה דווקא לשר החינוך ואת הביטחון ישאיר לאחרים (אם כי בהחלט יתכן שיפתיע לטובה כפי שעשה במשרד התחבורה).
ואחרי הפתיח הזה אני חייב להודות שקצת מוזר לי לשמוע את אנשי 'יש עתיד' מקוננים מתחת לכל מיקרופון רענן על הרעיון המזעזע והמבהיל שאדם עם רקע צבאי כמו של בצלאל סמוטריץ' יהיה שר ביטחון, ואת זה הם אומרים כשהגיוני ביותר בעיניהם שבתפקיד ראש הממשלה, כלומר זה שאמור לקבוע מדיניות גם לשר הביטחון, נמצא כתב של העיתון 'במחנה' שככל הנראה הוצנח גם לשם בזכות פרוטקציה ומשום מה מסרב לספר לנו אם הוא היה בנ"מ, בשיריון ואם היו שביבים של אמת במו"רקים הסותרים שכתב על עצמו במאמרים ובספרים.
בעיניהם זה הגיוני, מקובל וסביר. בצלאל זו הבעיה.
המדינה לפני הכול, חוץ מ...
אגב, אם כבר הזכרנו את ענייני ראש הממשלה ושר הביטחון, זה רק אני או שבאמת משהו לא נורמאלי בכך שבמדינה מוקפת אויבים ועמוסת אתגרים ביטחוניים ראש הממשלה ושר הביטחון לא מדברים כבר לא מעט ימים? כזכור, אלה אותם שניים שמכרו לנו ש'המדינה לפני הכול' וש'אנחנו עם אחד ואין אצלנו דבר כזה הם ואנחנו'. פתאום כל הדברים היפים האלה נשכחים והם אפילו לא מדברים ביניהם? ומה עם ביטחון המדינה שתלוי לא מעט בקשר הדוק שבין ראש ממשלה לשר ביטחון? אחריהם המבול.
באיחור של שבעים שנה
מילה טובה מגיעה למי שאחרי שבעים שנה החליטו שדי, חאלס עם החפצת הנשים הזו ותחרות מלכת היופי לא תהיה עוד בישראל. נקווה שההחלטה הזו תחזיק מעמד מכאן והלאה, והאירוע הזה לא יחזור להבאיש את עולמנו.
כדאי מאוד שנשמע את קולם של ארגוני הנשים משבחים את ההחלטה ומגבים אותה, ובעיקר מוודאים שלא יצוצו מחפיצי נשים שידרשו בשנה הבאה להחזיר את האירוע בתואנות של העצמה נשית ושקרים נוספים. אם לא עכשיו, אימתי?
רק אם אפשר, הערה קטנה לעורכי תכניות האקטואליה הטלוויזיוניות. אולי לא הבנתם את הרעיון, אבל ההחלטה הזו התקבלה כדי לכבד נשים ולהפסיק להחפיץ אותן, ואין שום צורך שכדי לדווח על ההחלטה תדלו ממעמקי הארכיון שלכם צילומים משנים עברו שרק מוכיחים עד כמה ההחלטה הזו נחוצה וחבל שהגיעה באיחור של שבעים שנה. אנחנו מבינים לבד במה מדובר.
אלף מהנדסים לא יהנדסו אותו
יבורך העיתונאי גדעון דוקוב על שלא נתן לשטיפת המוח הגועשת למחוק אצלו את תאי המחשבה, והחליט שלא לקבל בעיניים עצומות, ובעיקר לא במוח אטום, את הכותרות לפיהן בצלאל סמוטריץ' "פותח עוד חזית ומכריז מלחמה על הכדורגל בשבת", כלשונו של אודי סגל בחדשות 13, או שהוא "פותח חזית נוספת" כלשונה של מירב מילר בכאן 11, או שהוא מייצר "כותרת פרובוקטיבית", כלשונו הזהב של רפי רשף בערוץ 12, כל זאת כי הוא, כך הם מספרים, "דורש להפסיק לאלתר את משחקי הכדורגל בשבת", ומיד פצחו בדיונים אינסופיים על דרישתו מעוררת המחלוקת והסערה ומהאוב עלו שחקני עבר ופרשני הווה להשתלח בדרישה הדורסנית.
אז דוקוב לא שעה לניסיון להנדס את תודעתנו והחליט ממש לקרוא את מכתבו של סמוטריץ ליו"ר מנהלת ליגת הכדורגל. שם הוא גילה משהו אחר לגמרי. מתברר שסמוטריץ' מציין במכתבו שמאחר ואנחנו בעידן של קריאות לשיתופי פעולה, הידברות וכבוד הדדי, ראוי להתכנס ולייצר מתווה, ועם רצון טוב ניתן יהיה למצוא מתווה מצוין שיתאים לכלל הרצונות והקהלים בכדורגל.
אשר על כן לנו לא נותר אלא להצטרף לתהייתו של דוקוב כפי שהעלה אותה ב'מהצד השני' של גיא זוהר, איך קרה שבקשתו של בצלאל סמוטריץ' למצוא מתווה מתוך כבוד הדדי והתחשבות, הפכה לדרישה דורסנית ומתריסה?
אל תגידו בגת
לסיום הערה קטנה הנוגעת גם לנו כאן בערוץ 7. ראינו כולנו את סרטון אוטובוס החיילים המותקף באבנים שיידה לעברם מחבל צעיר סמוך לבית אל.
לעניות דעתי זה מסוג הסרטונים שאין שום סיבה לא לצלם, לא להפיץ ולא לשדר. אוטובוס גדוש בחיילים ובחיילות מבוהלים ומבוהלות, זועקים וזועקות, צווחים וצווחות, מבועתים ומבועתות מאיזה יבחוש בן דומן שמעז להשליך לעברם אבנים.
למה דחוף למישהו לתעד את החיילות ההיסטריות שמצטנפות אל רצפת האוטובוס, או את זעקות השבר הנוראיות מול האפס ההוא שמיידה אבנים כאילו מדובר בחוליית לוחמי חיזבאללה חמושה בטילי לאו? מה בוער למישהו לצלם את ההיסטריה המוחלטת וחוסר האונים של חיילים וחיילות מול ילד בן 17? ואם כבר צילמת, למה לשלוח ולהפיץ? מה זה נותן חוץ מעוד מורך לב, כלימה ובושה לחיילינו והוספת עוד קומה של עזות מצח ואומץ אצל המחבלונים הבאים?
כאמור, ההערה הזו מופנית גם אלינו בערוץ 7, אם כי ברור שאחרי שסרטון כזה הופץ בכל רשת חברתית, לא התעלמות של ערוץ 7 היא זו שתעלים אותו מהמדיה, ובכל זאת...
להערות ולהארות שלכם: [email protected]